13,564
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/נח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←דבר שיש לו מתירים שהפך לדבר שאין לו מתירים: כנדצ''ל
(דבר שיש לו מתירים שהפך לדבר שאין לו מתירים) |
(←דבר שיש לו מתירים שהפך לדבר שאין לו מתירים: כנדצ''ל) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
דהיינו, שדין שביעית חלוק קודם זמן הביעור ואחר זמן הביעור, כי קודם הזמן הביעור יכול לאכול התערובת, ולכן יש להחשיבו כדבר שיש לו מתירין, ולא בטיל במינו. משא"כ אחר הביעור שפירות שביעית אסורים באכילה, נמצא שאין לו מתירין וממילא יתבטל האיסור בתערובת בשישים. | דהיינו, שדין שביעית חלוק קודם זמן הביעור ואחר זמן הביעור, כי קודם הזמן הביעור יכול לאכול התערובת, ולכן יש להחשיבו כדבר שיש לו מתירין, ולא בטיל במינו. משא"כ אחר הביעור שפירות שביעית אסורים באכילה, נמצא שאין לו מתירין וממילא יתבטל האיסור בתערובת בשישים. | ||
אמנם הרע"ב בביאורו {{ממ|שביעית פ"ז מ"ז}} פירש המשנה באופן אחר, וכך כתב: השביעית אוסרת בכל שהוא במינה, לאחר הביעור. אבל קודם הביעור, אין בהם קדושת שביעית עד שיהא אסור להפסידה ולעשות בהם סחורה עד שהיא בהם בנותן טעם בין במינה בין | אמנם הרע"ב בביאורו {{ממ|שביעית פ"ז מ"ז}} פירש המשנה באופן אחר, וכך כתב: השביעית אוסרת בכל שהוא במינה, לאחר הביעור. אבל קודם הביעור, אין בהם קדושת שביעית עד שיהא אסור להפסידה ולעשות בהם סחורה עד שהיא בהם בנותן טעם בין במינה בין שלא במינה, ע"כ. דהיינו שהפך הדין מן הקצה אל הקצה, והכריע שקודם הביעור בטל בנותן טעם, ואילו אחר הביעור שביעית אוסרת במינה בכל שהוא. | ||
וכתב השער המלך {{ממ|מאכלות אסורות פט"ו ה"י}} שנראה שהרע"ב מפרש דברי רבי שמעון כך: אף הם לא אמרו אלא לביעור, היינו לאוסרו לאחר הביעור בכ"ש, אבל לאכילה – כלומר, קודם הביעור, לא אסור בכל שהוא לענין איסור סחורה ולהצריכו דוקא לאוכלה, אלא בנותן טעם. | וכתב השער המלך {{ממ|מאכלות אסורות פט"ו ה"י}} שנראה שהרע"ב מפרש דברי רבי שמעון כך: אף הם לא אמרו אלא לביעור, היינו לאוסרו לאחר הביעור בכ"ש, אבל לאכילה – כלומר, קודם הביעור, לא אסור בכל שהוא לענין איסור סחורה ולהצריכו דוקא לאוכלה, אלא בנותן טעם. | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
;חקירה בדין דבר שיש לו מתירין שנתערב והפך לדבר שאין לו מתירין אם בטל | ;חקירה בדין דבר שיש לו מתירין שנתערב והפך לדבר שאין לו מתירין אם בטל | ||
והנה יש לדון בביאור השער המלך בדברי הרע"ב, שכן הציור העולה מדבריו הוא באופן שהתערבו פירות שביעית קודם הביעור – בשעה שהיו 'דבר שיש לו מתירין' מחמת האפשרות לבערם מביתו – והשאירם בתוך ביתו ועתה הם 'דבר שאין לו מתירין' כיון שנאסרו. ומעתה יש לדון מה דינה של תערובת שבשעת התערובת היה האיסור 'דבר שיש לו מתירין' ואילו אחר זמן בטלה אפשרות ההיתר ועתה הוא 'דבר שאין לו מתירין' – האם באופן זה יתבטל מעתה האיסור בנותן טעם, או שכל שבשעת התערובת היה האיסור 'דבר | והנה יש לדון בביאור השער המלך בדברי הרע"ב, שכן הציור העולה מדבריו הוא באופן שהתערבו פירות שביעית קודם הביעור – בשעה שהיו 'דבר שיש לו מתירין' מחמת האפשרות לבערם מביתו – והשאירם בתוך ביתו ועתה הם 'דבר שאין לו מתירין' כיון שנאסרו. ומעתה יש לדון מה דינה של תערובת שבשעת התערובת היה האיסור 'דבר שיש לו מתירין' ואילו אחר זמן בטלה אפשרות ההיתר ועתה הוא 'דבר שאין לו מתירין' – האם באופן זה יתבטל מעתה האיסור בנותן טעם, או שכל שבשעת התערובת היה האיסור 'דבר שיש לו מתירין' ולא בטל אפילו באלף, שוב לא יועיל מה שנעשה האיסור 'דבר שאין לו מתירין'. ומביאור השער המלך בדברי הרע"ב מבואר שכל שבשעת התערובת היה זה 'דבר שיש לו מתרין' שוב לא בטיל באלף אף אם עתה – אחר הביעור – כבר אין לו מתירין. | ||
ואפשר לומר שהר"ן שלא פירש כפירוש הרע"ב, חולק בדבר זה וסובר שכל שנעשה 'דבר שאין לו מתירים' הרי הוא בטל אף שהיה בתחילה דבר שיש לו מתירים. אמנם מדקדוק דבריו נראה שאף הוא מודה בדבר זה, שכן הר"ן מפרש מה ששביעית 'לאכילה' אוסרת בנותן טעם, דהיינו "אם נתערבו לאחר הביעור", ולכאורה מדוע פירש שהתערובת נעשתה לאחר הביעור ולא פירש שהנידון הוא על שעה שאחר הביעור, אף אם נתערב קודם הביעור. ומשמע שבכה"ג סובר הר"ן - כסברת הרע"ב לדעת השער המלך - שיהיה לתערובת דין 'דבר שיש לו מתירין' אף שעתה אסורים פירות שביעית באכילה. | ואפשר לומר שהר"ן שלא פירש כפירוש הרע"ב, חולק בדבר זה וסובר שכל שנעשה 'דבר שאין לו מתירים' הרי הוא בטל אף שהיה בתחילה דבר שיש לו מתירים. אמנם מדקדוק דבריו נראה שאף הוא מודה בדבר זה, שכן הר"ן מפרש מה ששביעית 'לאכילה' אוסרת בנותן טעם, דהיינו "אם נתערבו לאחר הביעור", ולכאורה מדוע פירש שהתערובת נעשתה לאחר הביעור ולא פירש שהנידון הוא על שעה שאחר הביעור, אף אם נתערב קודם הביעור. ומשמע שבכה"ג סובר הר"ן - כסברת הרע"ב לדעת השער המלך - שיהיה לתערובת דין 'דבר שיש לו מתירין' אף שעתה אסורים פירות שביעית באכילה. | ||
| שורה 37: | שורה 37: | ||
ודנו האחרונים לאור נידון זה, מה יהיה הדין באופן שהתערובת נעשתה בשבת, ויצאה שבת, דהנה כשנתערב התבשיל בשבת סברת המגן אברהם שיש להחשיבו כדבר שיש לו מתירים, שכן כלפי האחרים הוא דבר שיש לו מתירים למוצאי שבת, וכיון שחל עליו שם דבר שיש לו מתירים לגבי אחרים הוא הדין שחשוב דבר שיש לו מתירים לגבי המבשל. אמנם כיון שיצאה שבת הרי מעתה אין זה דבר שיש לו מתירים אף לגבי האחרים, כיון שמעתה הוא היתר גמור לגביהם. ויש לדון אם מכאן ולהבא לא נחשיב עוד את התבשיל כדבר שיש לו מתירים לאסור התערובת על המבשל, או שכיון שבשבת היה לו שם דבר שיש לו מתירים שוב נשאר באיסורו זה. | ודנו האחרונים לאור נידון זה, מה יהיה הדין באופן שהתערובת נעשתה בשבת, ויצאה שבת, דהנה כשנתערב התבשיל בשבת סברת המגן אברהם שיש להחשיבו כדבר שיש לו מתירים, שכן כלפי האחרים הוא דבר שיש לו מתירים למוצאי שבת, וכיון שחל עליו שם דבר שיש לו מתירים לגבי אחרים הוא הדין שחשוב דבר שיש לו מתירים לגבי המבשל. אמנם כיון שיצאה שבת הרי מעתה אין זה דבר שיש לו מתירים אף לגבי האחרים, כיון שמעתה הוא היתר גמור לגביהם. ויש לדון אם מכאן ולהבא לא נחשיב עוד את התבשיל כדבר שיש לו מתירים לאסור התערובת על המבשל, או שכיון שבשבת היה לו שם דבר שיש לו מתירים שוב נשאר באיסורו זה. | ||
ובהגהות רעק"א {{ממ|סק"ד}} כתב : והוא הדין כשנתערב בשבת, לאחר שבת מותר, דנהי דביום שבת לא נתבטל מכח 'יש לו מתירין', מכל מקום מתחיל הביטול לאחר שבת, ע"כ, וכ"כ המשנה ברורה {{ממ|שעה"צ ס"ק יג}} בשם אחרונים {{ממ|יו"ד שם}}, והעירו על דבריו שהאחרונים שם חלקו על כל יסוד המג"א, ואך רע"א {{ממ|באו"ח}} הוא שביאר כן בדעת המג"א, וצ"ב לאלו אחרונים התכוון המשנ"ב. ועכ"פ מבואר שלדעתם אף שחל שם דבר שיש לו מתירין על התערובת מכל מקום כל שבטל שם זה לאחר זמן שוב אינו דבר שיש לו מתירין והתערובת מותרת. | ובהגהות רעק"א {{ממ|סק"ד}} כתב: והוא הדין כשנתערב בשבת, לאחר שבת מותר, דנהי דביום שבת לא נתבטל מכח 'יש לו מתירין', מכל מקום מתחיל הביטול לאחר שבת, ע"כ, וכ"כ המשנה ברורה {{ממ|שעה"צ ס"ק יג}} בשם אחרונים {{ממ|יו"ד שם}}, והעירו על דבריו שהאחרונים שם חלקו על כל יסוד המג"א, ואך רע"א {{ממ|באו"ח}} הוא שביאר כן בדעת המג"א, וצ"ב לאלו אחרונים התכוון המשנ"ב. ועכ"פ מבואר שלדעתם אף שחל שם דבר שיש לו מתירין על התערובת מכל מקום כל שבטל שם זה לאחר זמן שוב אינו דבר שיש לו מתירין והתערובת מותרת. | ||
אמנם בשו"ע הגר"ז {{ממ|סימן שיח ס"ד}} כתב שאם התערב התבשיל בשבת, כיון שלגבי אחרים חל עליו שם 'דבר שיש לו מתירין', שכן להם יהיה מותר לאכול תבשיל זה במוצאי שבת, ממילא חל שם זה גם לגבי המבשל {{ממ|סברת המג"א}}, ונאסר לו התערובת הזו לעולם, ע"כ. | אמנם בשו"ע הגר"ז {{ממ|סימן שיח ס"ד}} כתב שאם התערב התבשיל בשבת, כיון שלגבי אחרים חל עליו שם 'דבר שיש לו מתירין', שכן להם יהיה מותר לאכול תבשיל זה במוצאי שבת, ממילא חל שם זה גם לגבי המבשל {{ממ|סברת המג"א}}, ונאסר לו התערובת הזו לעולם, ע"כ. | ||
| שורה 47: | שורה 47: | ||
;ביאור האמרי יושר שאין לדון ענין ביטול אלא כשנתחדש דבר בגוף התערובת | ;ביאור האמרי יושר שאין לדון ענין ביטול אלא כשנתחדש דבר בגוף התערובת | ||
ובביאור סברתם כתב בספר אמרי יושר {{ממ|ח"ב סימן פד}} שכיון | ובביאור סברתם כתב בספר אמרי יושר {{ממ|ח"ב סימן פד}} שכיון שבשעה שנפל בשבת קודש לא בטיל אז משום דהוי דבר שיש לו מתירים לאחרים, שוב ממילא גם אחר שבת לא יתכן לומר שבטל. כיון שלא נתחדש שום דבר עתה, רק שהותר לאחרים, אבל בגוף התערובת לא השתנה דבר, וממילא לא שייך עתה ענין ביטול. וזאת משום שביטול הוא רק בעת התערובת, או אחר כך באופן שנתחדש דבר בגוף התערובת כגון דבר חשוב שהתרסק. אבל כאן שלא התחדש שום דבר בגוף התערובת, מלבד מה שהותר בדין לאחרים, אפשר שאינו מועיל שיתחדש מעתה ענין ביטול. | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
ובכך ביאר הראשית ביכורים את דעת הגר"ז והפמ"ג שכן גם בנידון מעשה שבת זה, בשעה שהיה בתערובת דין דבר שיש לו מתירים, הרי חל שם איסור על כל התערובת, ולכן אף במוצאי שבת שפקע שם דבר שיש לו מתירים מהתבשיל שנתבשל בשבת, מכל מקום אינו בטל בשישים כיון ששאר התבשילים מעולם לא הוכרו בלא איסור המעורב בהם. | ובכך ביאר הראשית ביכורים את דעת הגר"ז והפמ"ג שכן גם בנידון מעשה שבת זה, בשעה שהיה בתערובת דין דבר שיש לו מתירים, הרי חל שם איסור על כל התערובת, ולכן אף במוצאי שבת שפקע שם דבר שיש לו מתירים מהתבשיל שנתבשל בשבת, מכל מקום אינו בטל בשישים כיון ששאר התבשילים מעולם לא הוכרו בלא איסור המעורב בהם. | ||
אלא שתמה הראשית ביכורים על דבריו, שהרי מפורש בגמרא בגיטין {{ממ|נד:}} שאגוזי פרך שחשובים ואינם בטלים מחמת חשיבותם, אם נתפצעו הרי הם מתבטלים, ואין דנים שכיון שבתחילה נאסרה כל התערובת חל שם איסור על הכל וממילא אף לכשנפצעו לא הוכר ההיתר לעצמו. ולכן כתב הראשית ביכורים לחלק בדין זה בין תערובת לח בלח לתערובת יבש ביבש, שכל דברי החוו"ד הם דוקא בתערובת | אלא שתמה הראשית ביכורים על דבריו, שהרי מפורש בגמרא בגיטין {{ממ|נד:}} שאגוזי פרך שחשובים ואינם בטלים מחמת חשיבותם, אם נתפצעו הרי הם מתבטלים, ואין דנים שכיון שבתחילה נאסרה כל התערובת חל שם איסור על הכל וממילא אף לכשנפצעו לא הוכר ההיתר לעצמו. ולכן כתב הראשית ביכורים לחלק בדין זה בין תערובת לח בלח לתערובת יבש ביבש, שכל דברי החוו"ד הם דוקא בתערובת לח ולח, שבה דנים שאין ההיתר עומד בפני עצמו, משא"כ באגוזי פרך שהם תערובת יבש ביבש. ועפ"ז כתב להעמיד דברי הגר"ז דוקא בתערובת לח בלח שיש לדון בה שאין ההיתר ניכר בפנ"ע ואינו מבטל אף במוצאי שבת. | ||