13,565
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/מח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מעילה בקרקע הר הבית והעזרות: כנדצ''ל
(מעילה בקרקע הר הבית והעזרות) |
(←מעילה בקרקע הר הבית והעזרות: כנדצ''ל) |
||
| שורה 6: | שורה 6: | ||
את היתר ההנאה מדבר של עולי בבל, פירש ה[[ר"ן/נדרים/מז/ב|ר"ן]]: שהפקירום עולי בבל לכל ישראל. כך גם כתבו ה[[תוספות/נדרים/מז/ב|תוספות]]: לפי שהפקירוהו לכל ישראל ולא נתנוהו להם להיות שותפין בו לענין שיוכל האחד לאסור חלק חבירו. וב[[פירוש הרא"ש/נדרים/מז/ב|רא"ש]]: לאשמועינן דהפקר הוי ולא דשותפין. וכ"כ רש"י בביצה {{ממ|[[רש"י/ביצה/לט/ב|לט: ד"ה ומותרין]]}}: שהפקירום לכל ישראל ונתנום להם, ולא להיות שותפין בו שיהא להם כח לאסור זה חלקו של זה. | את היתר ההנאה מדבר של עולי בבל, פירש ה[[ר"ן/נדרים/מז/ב|ר"ן]]: שהפקירום עולי בבל לכל ישראל. כך גם כתבו ה[[תוספות/נדרים/מז/ב|תוספות]]: לפי שהפקירוהו לכל ישראל ולא נתנוהו להם להיות שותפין בו לענין שיוכל האחד לאסור חלק חבירו. וב[[פירוש הרא"ש/נדרים/מז/ב|רא"ש]]: לאשמועינן דהפקר הוי ולא דשותפין. וכ"כ רש"י בביצה {{ממ|[[רש"י/ביצה/לט/ב|לט: ד"ה ומותרין]]}}: שהפקירום לכל ישראל ונתנום להם, ולא להיות שותפין בו שיהא להם כח לאסור זה חלקו של זה. | ||
ביאור נוסף בדין המשנה אנו למדים מתוך דברי הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נדרים/ז#ב|נדרים פ"ז ה"ב]]}}: ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית והעזרות | ביאור נוסף בדין המשנה אנו למדים מתוך דברי הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נדרים/ז#ב|נדרים פ"ז ה"ב]]}}: ומותרין בדברים שהם בשותפות כל ישראל, כגון הר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך. ואסורין בדברים שהם בשותפות כל אנשי העיר, כגון הרחבה שבעיר והמרחץ וכו', ע"כ. וב[[פירוש המשנה לרמב"ם/נדרים/ה|פירוש המשניות]] כתב: וענין דבר של עולי בבל, הדבר שיש בו שותפות לעולי רגלים... אע"פ שהיציאה והבנין שלהם ממון כל ישראל ולכל אחד מהן יש בהן זכות, אין זה כי אם זכות מעט מאד, שאין לאחד מהן שום רשות, עכ"ד. מבואר בדברי הרמב"ם שבאמת יש בעלות לכל ישראל על הר הבית והעזרות אך זכות כל אחד מעט מאד עד שאין כח בידו לאסור הדבר בנדר על שאר ישראל. | ||
דרך שלישית בביאור דין המשנה מבוארת בדברי הבעל המאור {{ממ|[[בעל המאור/ביצה/לט/ב|ביצה לט:]]}} שכתב וזה לשונו: אבל לשכות ועזרות והר הבית, מקדש קדישי, ואינו יכול לאסרן דהא לית להו בעלים, ע"כ. הלא מבואר להדיא מדבריו שהטעם שלא חל הנדר על עזרות והר הבית הוא משום דהם של הקדש ואין להם בעלים. | דרך שלישית בביאור דין המשנה מבוארת בדברי הבעל המאור {{ממ|[[בעל המאור/ביצה/לט/ב|ביצה לט:]]}} שכתב וזה לשונו: אבל לשכות ועזרות והר הבית, מקדש קדישי, ואינו יכול לאסרן דהא לית להו בעלים, ע"כ. הלא מבואר להדיא מדבריו שהטעם שלא חל הנדר על עזרות והר הבית הוא משום דהם של הקדש ואין להם בעלים. | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
;נדון המזבח אדמה והחיד"א בדין ענבים הגדלים בהר הבית בזמן הזה | ;נדון המזבח אדמה והחיד"א בדין ענבים הגדלים בהר הבית בזמן הזה | ||
ובמחזיק ברכה לחיד"א {{ממ|[[מחזיק ברכה/אורח חיים/קנא|או"ח סימן קנא בקו"א]]}} הביא דעת ספר מזבח אדמה, שענבים הגדלים בזמן הזה בהר הבית, מותר לישראל לקנות מהם, משום ספק ספיקא. ושורש נידונו שכיון שהעפר | ובמחזיק ברכה לחיד"א {{ממ|[[מחזיק ברכה/אורח חיים/קנא|או"ח סימן קנא בקו"א]]}} הביא דעת ספר מזבח אדמה, שענבים הגדלים בזמן הזה בהר הבית, מותר לישראל לקנות מהם, משום ספק ספיקא. ושורש נידונו שכיון שהעפר הנזרע שם ודאי אינו זה שהיה שם בזמן המקדש, אם כן יש לומר שאין בו קדושת הר הבית. ועל כך הוסיף החיד"א: ואני שמעתי זה קרוב לשלושים שנה מגדול אחד שהתיר גם כן מטעם 'ובאו בה פריצים וחיללוה' וכו'. | ||
ודקדק התורת הקודש שמדבריהם מבואר להדיא, שעכ"פ בזמן שקדושת המקדש על מקומה, יש לאסור גידולי הר הבית. הרי שקרקע הר הבית קדושה בקדושת פה לענין מעילה, ומשום הכי גם גידוליה בכלל הקדושה והאסור. | ודקדק התורת הקודש שמדבריהם מבואר להדיא, שעכ"פ בזמן שקדושת המקדש על מקומה, יש לאסור גידולי הר הבית. הרי שקרקע הר הבית קדושה בקדושת פה לענין מעילה, ומשום הכי גם גידוליה בכלל הקדושה והאסור. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
;קושיית העולת שלמה כיצד יהנו מהמים המפכים ומטבילה בלשכת המצורעים | ;קושיית העולת שלמה כיצד יהנו מהמים המפכים ומטבילה בלשכת המצורעים | ||
ובעולת שלמה {{ממ|[[עולת שלמה/מעילה/יג/ב|מעילה יג:]]}} הקשה כעין זה על מה שאמרו ביומא {{ממ|[בבלי/יומא/עח/א|עח.]]}} שלעתיד לבוא עתידין מים להיות | ובעולת שלמה {{ממ|[[עולת שלמה/מעילה/יג/ב|מעילה יג:]]}} הקשה כעין זה על מה שאמרו ביומא {{ממ|[בבלי/יומא/עח/א|עח.]]}} שלעתיד לבוא עתידין מים להיות מפכין ויוצאין מתחת מפתן הבית, ובהם רוחצין זבין וזבות, נדות ויולדות. והקשה העו"ש איך יטבלו בו, הרי הדין הוא שמעיין שיצא בשדה הקדש, מועלין בו אף שיצא אחר כך לשדה חולין. כך גם בגמרא ביומא {{ממ|[[בבלי/יומא/ל/א|ל.]]}} מובא שבלשכת מצורעין היה מעיין שבו טבלו המצורעין, ומדוע לא היה איסור מעילה בטבילתם. ואף שמצוות לאו להנות ניתנו, הלא במקום שנהנה גופו אין היתר זה של מצוות לאו להנות ניתנו, שהיא סברא רק ביחס להנאה מעצם קיום המצוה, ולא להנאה צדדית ממעשה המצוה, וכמו שכתבו הראשונים, ואם כן כיצד טבלו בימות החמה שעה שאדם נהנה לצנן גופו. ותמה התורת המעילה מדוע לא תלו קושייתם במחלוקת הראשונים הנ"ל. | ||