13,072
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/לז: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ספייה לקטן במקום חינוך למצוה: כ"נ להגיה
(ספייה לקטן במקום חינוך למצוה) |
(←ספייה לקטן במקום חינוך למצוה: כ"נ להגיה) |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
;הערת הערוך לנר מיסוד התוספות בפסחים שאין איסור ספיה במקום מצות חינוך | ;הערת הערוך לנר מיסוד התוספות בפסחים שאין איסור ספיה במקום מצות חינוך | ||
והנה לעיל {{ממ|[[בבלי/נדרים/לו/א|לו.]]}} הובאה דעת רבי זירא שמינוי קטן על קרבן פסח הוא מדרבנן, ו'שה לבית אבות' לאו דאורייתא. והתוספות בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/פח/א|פח. ד"ה שה]]}} הקשו אף הם היאך מאכיל פסח שלא למנויו, ואף שקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, אך לספות לו בידים אסור. ויישבו התוספות וזה לשונם: ואומר ר"י, דהתם ילפינן מ'לא תאכלום', ולא אסור אלא דומיא דשרצים | והנה לעיל {{ממ|[[בבלי/נדרים/לו/א|לו.]]}} הובאה דעת רבי זירא שמינוי קטן על קרבן פסח הוא מדרבנן, ו'שה לבית אבות' לאו דאורייתא. והתוספות בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/פח/א|פח. ד"ה שה]]}} הקשו אף הם היאך מאכיל פסח שלא למנויו, ואף שקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו, אך לספות לו בידים אסור. ויישבו התוספות וזה לשונם: ואומר ר"י, דהתם ילפינן מ'לא תאכלום', ולא אסור אלא דומיא דשרצים ונבילות, אבל כהאי גוונא דאיכא חנוך מצוה שרי, ע"כ. והנה פשטות לשון התוספות מורה שבמקום חינוך מצוה ליכא לאיסור ספיה לקטן, ולכן מותר להאכיל לקטן קרבן פסח מחמת מצות חינוך על אף שעובר באיסור ספייה על אכילת הקטן שלא למנויו. | ||
וכתב הערוך לנר {{ממ|[[ערוך לנר/נדרים/לז/א|נדרים שם]]}}, שלפי זה נמצא שדברי התוספות והר"ן אינם יכולים לעלות בקנה אחד, שכן אם אין איסור ספיה במקום מצות חינוך, מה הועיל הר"ן ביישובו על קושייתו איך אוסרים על קטן מודר ללמוד מקרא, והלא קטן אוכל נבילות אין בית דין מצווים להפרישו. שהר"ן יישב על קושייתו שמכל מקום אסור לספות לו בידים, אך מדברי התוספות הלא מבואר שבמקום מצות חינוך אין איסור ספייה לקטן, ואם כן גם במקום חינוך לתלמוד תורה לא יהיה איסור ספיה, וחזרה קושיית הר"ן למקומה מדוע ייאסר ללמד הקטן מקרא. | וכתב הערוך לנר {{ממ|[[ערוך לנר/נדרים/לז/א|נדרים שם]]}}, שלפי זה נמצא שדברי התוספות והר"ן אינם יכולים לעלות בקנה אחד, שכן אם אין איסור ספיה במקום מצות חינוך, מה הועיל הר"ן ביישובו על קושייתו איך אוסרים על קטן מודר ללמוד מקרא, והלא קטן אוכל נבילות אין בית דין מצווים להפרישו. שהר"ן יישב על קושייתו שמכל מקום אסור לספות לו בידים, אך מדברי התוספות הלא מבואר שבמקום מצות חינוך אין איסור ספייה לקטן, ואם כן גם במקום חינוך לתלמוד תורה לא יהיה איסור ספיה, וחזרה קושיית הר"ן למקומה מדוע ייאסר ללמד הקטן מקרא. | ||
ובאמת הר"ן לעיל {{ממ|[[ר"ן/נדרים/לו/א|לו.]]}} הקשה אף הוא כקושיית התוספות בפסחים, כיצד מאכילים את הפסח לקטן, כיון שאינו בר מינוי מדרבנן. והר"ן נטה מביאור התוספות וחידש דלא נאמר איסור אכילה שלא למנוייו אלא בראויים להמנות, אבל קטנים דלאו בני הכי, לית לן בה. ואם כן אדרבה נראה שהר"ן אזיל בזה לשיטתו שיישב קושיית התוספות בפסחים באופן אחר, לפי שאינו מסכים לחידושם של התוספות שבמקום מצות חינוך אין איסור ספיה [וכן העיר בספר צבא הלוי {{ממ|יבמות, 'לא תאכילום' אות ו, עמ' 200}}. | ובאמת הר"ן לעיל {{ממ|[[ר"ן/נדרים/לו/א|לו.]]}} הקשה אף הוא כקושיית התוספות בפסחים, כיצד מאכילים את הפסח לקטן, כיון שאינו בר מינוי מדרבנן. והר"ן נטה מביאור התוספות וחידש דלא נאמר איסור אכילה שלא למנוייו אלא בראויים להמנות, אבל קטנים דלאו בני הכי, לית לן בה. ואם כן אדרבה נראה שהר"ן אזיל בזה לשיטתו שיישב קושיית התוספות בפסחים באופן אחר, לפי שאינו מסכים לחידושם של התוספות שבמקום מצות חינוך אין איסור ספיה [וכן העיר בספר צבא הלוי {{ממ|יבמות, 'לא תאכילום' אות ו, עמ' 200}}]. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
והקרן אורה בהציגו את דברי הר"ן באיסור ספיה במלמדו מקרא, כסותרים לדברי התוספות באיסור ספיה בקרבן פסח, סיים: ויש לחלק. את ביאור דבריו הציע רה"י פוניבז' רבי דוד פוברסקי זצ"ל בשיעוריו. שם לגבי פסח, החינוך מצוה הוא בגוף העבירה, שהרי המצוה היא 'אכילת פסח' והעבירה אף היא 'אכילת פסח' במה שאוכל את הפסח בלא מינוי – על כך כתבו התוספות שמשום חינוך מצוה מותר לספות לו בידים, כיון שהעבירה גופה הלא היא חינוך למצוה. | והקרן אורה בהציגו את דברי הר"ן באיסור ספיה במלמדו מקרא, כסותרים לדברי התוספות באיסור ספיה בקרבן פסח, סיים: ויש לחלק. את ביאור דבריו הציע רה"י פוניבז' רבי דוד פוברסקי זצ"ל בשיעוריו. שם לגבי פסח, החינוך מצוה הוא בגוף העבירה, שהרי המצוה היא 'אכילת פסח' והעבירה אף היא 'אכילת פסח' במה שאוכל את הפסח בלא מינוי – על כך כתבו התוספות שמשום חינוך מצוה מותר לספות לו בידים, כיון שהעבירה גופה הלא היא חינוך למצוה. | ||
שונה מכך נידון הגמרא בנדרים לגבי לימוד תורה למודר הנאה, כי כאן | שונה מכך נידון הגמרא בנדרים לגבי לימוד תורה למודר הנאה, כי כאן העבירה היא במה שמהנהו על ידי שמירתו, ואילו המצוה היא בלימוד – ולכן יש לומר שאף לדעת התוספות אין החינוך מצוה של לימוד תורה, מתיר את העבירה של הנדר שהיא דבר אחר. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
והנה המגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/שמג#ג|סימן שמג סק"ג]]}} הביא בשם רבינו ירוחם {{ממ|רבינו ירוחם/א/א|נתיב א ח"א, יג ג]]}} שכל דבר שהוא משום מצוה ספינן ליה בידים, כגון שמחנכין אותו לתקוע בשופר בשבת. והוסיף: וכ"כ הגהות אשר"י בראש השנה {{ממ|[[רא"ש/ראש השנה/ד/ז|פ"ד סוס"י ז]]}}, וכ"כ התוספות בפסחים דף פ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אע"פ שלא נמנה עליו, כיון שהוא חינוך מצוה. | והנה המגן אברהם {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/שמג#ג|סימן שמג סק"ג]]}} הביא בשם רבינו ירוחם {{ממ|רבינו ירוחם/א/א|נתיב א ח"א, יג ג]]}} שכל דבר שהוא משום מצוה ספינן ליה בידים, כגון שמחנכין אותו לתקוע בשופר בשבת. והוסיף: וכ"כ הגהות אשר"י בראש השנה {{ממ|[[רא"ש/ראש השנה/ד/ז|פ"ד סוס"י ז]]}}, וכ"כ התוספות בפסחים דף פ"ח דמותר להאכיל פסח לקטן אע"פ שלא נמנה עליו, כיון שהוא חינוך מצוה. | ||
ובשאלה אותה שיגר בעל התפארת ישראל לרבי עקיבא איגר {{ממ|[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/טו|שו"ת רע"א סימן טו]]}} דן התפא"י בדבר טלטול ספרים לבית הכנסת בכרמלית על ידי תינוק פחות מבן ט'. ובכלל דבריו כתב התפא"י שני טעמים להתיר, הא' מכח דעת הרשב"א {{ממ|[[רשב"א/יבמות/קיד/א|יבמות קיד.]]}} שאין איסור ספיה לקטן באיסור דרבנן [ומכח דברי הרשב"א קשה על קושיית התוספות בפסחים, לפי ביאורו של השלמי נדרים שהתוספות הקשו מכח איסור אכילה שלא למנויו דרבנן. וכה"ק המלא הרועים ב[[מלא | ובשאלה אותה שיגר בעל התפארת ישראל לרבי עקיבא איגר {{ממ|[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/טו|שו"ת רע"א סימן טו]]}} דן התפא"י בדבר טלטול ספרים לבית הכנסת בכרמלית על ידי תינוק פחות מבן ט'. ובכלל דבריו כתב התפא"י שני טעמים להתיר, הא' מכח דעת הרשב"א {{ממ|[[רשב"א/יבמות/קיד/א|יבמות קיד.]]}} שאין איסור ספיה לקטן באיסור דרבנן [ומכח דברי הרשב"א קשה על קושיית התוספות בפסחים, לפי ביאורו של השלמי נדרים שהתוספות הקשו מכח איסור אכילה שלא למנויו דרבנן. וכה"ק המלא הרועים ב[[מלא הרועים/פסחים/פח/א|פסחים שם]]]. והב' מכח סברת רבינו ירוחם שבמקום צורך מצוה מותר, כדרך שמתעסקים עם התינוק בשופר. | ||
בתשובתו דוחה רע"א את שתי ההצעות מטעם אחד, והוא שלא נאמרו דברים אלו אלא כאשר הספייה היא לצורך הקטן, שאז התירו לספות לו איסור דרבנן, וכן התירו לספות לו איסור לצורך מצוה, אבל נשיאת הספרים לצורך גדול אינה מתרת איסור ספיה. | בתשובתו דוחה רע"א את שתי ההצעות מטעם אחד, והוא שלא נאמרו דברים אלו אלא כאשר הספייה היא לצורך הקטן, שאז התירו לספות לו איסור דרבנן, וכן התירו לספות לו איסור לצורך מצוה, אבל נשיאת הספרים לצורך גדול אינה מתרת איסור ספיה. | ||
| שורה 56: | שורה 56: | ||
;חילוק רבי איצל'ה בלאזר בין תקיעת שופר בשבת לטלטול סידור בכרמלית לצורך תפילה | ;חילוק רבי איצל'ה בלאזר בין תקיעת שופר בשבת לטלטול סידור בכרמלית לצורך תפילה | ||
על דברי רע"א העיר רבי איצל'ה בלאזר זצ"ל בשו"ת פרי יצחק {{ממ|[[פרי יצחק/א/יא|ח"א סימן יא]]}} בסברא דומה לסברת הגר"ד פוברסקי, וכך דבריו: לענ"ד נראה דיש לדון בזה, דבנדון דידן אין להתיר משום חינוך מצוה, דלא דמי כלל להתם, דשאני גבי תקיעת שופר דעצם האיסור דהיינו התקיעה הוא חינוך מצוה ממש, וכן גבי אכילת פסח שלא למנוייו האיסור הוא חינוך מצוה ממש. אבל בנדון דידן, עצם האיסור דהיינו טלטול הספר דרך כרמלית אינו בגדר חינוך מצוה כלל, וכי הוא מצוה חיובית לישא | על דברי רע"א העיר רבי איצל'ה בלאזר זצ"ל בשו"ת פרי יצחק {{ממ|[[פרי יצחק/א/יא|ח"א סימן יא]]}} בסברא דומה לסברת הגר"ד פוברסקי, וכך דבריו: לענ"ד נראה דיש לדון בזה, דבנדון דידן אין להתיר משום חינוך מצוה, דלא דמי כלל להתם, דשאני גבי תקיעת שופר דעצם האיסור דהיינו התקיעה הוא חינוך מצוה ממש, וכן גבי אכילת פסח שלא למנוייו האיסור הוא חינוך מצוה ממש. אבל בנדון דידן, עצם האיסור דהיינו טלטול הספר דרך כרמלית אינו בגדר חינוך מצוה כלל, וכי הוא מצוה חיובית לישא ספר לבית הכנסת להתפלל, ומי שיש לו סידור מוכן בבית הכנסת אינו צריך לטלטל, ומנא לן לומר דבכהאי גוונא הוי חינוך מצוה דבעצם האיסור אינו מתחנך במצוה כלל. | ||
וראיה לדבר, מביא הגר"י בלאזר מדברי הגמרא בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/פב/א|פב.]]}}, אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. וכתבו התוספות {{ממ|[[תוספות/עירובין/פב/א|ד"ה קטן ביישובם הב']]}} שאף שאין מערבין אלא לדבר מצוה, בקטן נמי איכא מצוה. ולכאורה קשה, כיון שכל העירוב הוא רק להליכת הקטן לדבר מצוה, אם כן למה צריך לעירוב כלל, הלא אף בלא עירוב יהיה מותר לו ללכת חוץ לתחום, דבמקום חינוך מצוה ספינן ליה איסור בידיים. אלא על כרחך צריך לחלק כנ"ל שאף שהוא הולך לדבר מצוה, כגון שהולך לבית המשתה או לבית האבל, אך עדיין אין ההליכה בגדר חינוך מצוה, אלא רק הכנה למצוה ובכה"ג לא הותרה הספיה. והניח דברי רע"א בצריך עיון. | וראיה לדבר, מביא הגר"י בלאזר מדברי הגמרא בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/פב/א|פב.]]}}, אמר רב אסי קטן בן שש יוצא בעירוב אמו. וכתבו התוספות {{ממ|[[תוספות/עירובין/פב/א|ד"ה קטן ביישובם הב']]}} שאף שאין מערבין אלא לדבר מצוה, בקטן נמי איכא מצוה. ולכאורה קשה, כיון שכל העירוב הוא רק להליכת הקטן לדבר מצוה, אם כן למה צריך לעירוב כלל, הלא אף בלא עירוב יהיה מותר לו ללכת חוץ לתחום, דבמקום חינוך מצוה ספינן ליה איסור בידיים. אלא על כרחך צריך לחלק כנ"ל שאף שהוא הולך לדבר מצוה, כגון שהולך לבית המשתה או לבית האבל, אך עדיין אין ההליכה בגדר חינוך מצוה, אלא רק הכנה למצוה ובכה"ג לא הותרה הספיה. והניח דברי רע"א בצריך עיון. | ||