13,445
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/כתובות/עו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
←מת קרובו ומסופק אם הוא בתוך שלושים: תיקון
(מת קרובו ומסופק אם הוא בתוך שלושים) |
מ (←מת קרובו ומסופק אם הוא בתוך שלושים: תיקון) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
איתא בגמרא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/עו/א|עו.]]}}: אמר רב יהודה אמר שמואל, המחליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור - על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת פרה, ע"כ. מבואר מדינו של שמואל, שאנו נוקטים בפשטות שכיון שהחמור מת לפנינו, על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה. | איתא בגמרא בכתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/עו/א|עו.]]}}: אמר רב יהודה אמר שמואל, המחליף פרה בחמור, ומשך בעל החמור את הפרה, ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור - על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת פרה, ע"כ. מבואר מדינו של שמואל, שאנו נוקטים בפשטות שכיון שהחמור מת לפנינו, על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה. | ||
ובמסקנת הסוגיא {{ממ|[[בבלי/כתובות/עו/ב|עו:]]}} דחה רמי בר יחזקאל את דברי רב יהודה בשם שמואל: אלא כי אתא רמי בר יחזקאל, אמר, לא תצייתינהו להני | ובמסקנת הסוגיא {{ממ|[[בבלי/כתובות/עו/ב|עו:]]}} דחה רמי בר יחזקאל את דברי רב יהודה בשם שמואל: אלא כי אתא רמי בר יחזקאל, אמר, לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל. הכי אמר שמואל, כל שנולד ספק ברשותו, עליו הראיה. ופירש [[רש"י/כתובות/עו/ב|רש"י]]: על בעל הפרה להביא ראיה שמת החמור קודם משיכה, הואיל וספק ברשותו נולד, שלא נמצא החמור מת עד לאחר משיכת פרה. | ||
בשו"ת מהר"ם מינץ {{ממ|[[שו"ת מהר"ם מינץ/צה#ב|סימן צה הב']]}} דן במי ששמע שמת לו מת, ואינו יודע האם יום השמועה הוא בתוך שלושים למיתה, ואז חייב לשבת שבעה, או שמא יום השמועה הוא לאחר שלושים, והרי זו שמועה רחוקה שאינו יושב כי אם מקצת היום ודיו. האם חייב להתאבל, או שמא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא. | בשו"ת מהר"ם מינץ {{ממ|[[שו"ת מהר"ם מינץ/צה#ב|סימן צה הב']]}} דן במי ששמע שמת לו מת, ואינו יודע האם יום השמועה הוא בתוך שלושים למיתה, ואז חייב לשבת שבעה, או שמא יום השמועה הוא לאחר שלושים, והרי זו שמועה רחוקה שאינו יושב כי אם מקצת היום ודיו. האם חייב להתאבל, או שמא אמרינן בזה ספיקא דרבנן לקולא. | ||