בית נתן/ברכות/לא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

א"ר אלעזר '''מכאן ששמואל''' מורה הלכה בפני רבו היה שנא' וישחטו את הפר '''ויביאו הנער''' אל עלי '''אייתי תורא לקורבנא אמר להו שמואל שחטוהו אמרי ליה ליתי כהן ולישחוט אמר להו''' מי כתיב ושחט הכהן '''את בן הבקר ושחט את בן הבקר כתיב ואח"ך''' והקריבו '''בני אהרן את הדם''' מקבלה ואילך מצות כהונה '''לימד על השחיטה שהיא כשרה''' בזר '''שחטוה אמרוה קמי עלי אמר להו''' מימר שפיר '''קאמר''' מיהו '''הוה ליה''' מורה הלכה בפני '''רבו''' וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה '''איתיוה לקמי דעלי''' אתיא '''אימיה והא בכיא''' קמיה '''אמרה ליה''' אני האשה הנצבת עמכה בזה '''אמרה ליה אחיל ליה''' אמר לה שבקי '''להאי לימות ונבעי''' רחמי '''אנא ואת ויהבין''' לך '''אחרינא דעדיף''' מיניה אמרה ליה אל הנער הזה התפללתי (כמה נוסחא זו מרווחת וכל הקושיות שהקשו המפרשים עפ"י נוסחת הדפוס נוחים עפ"י נוסחת הכ"י ועיי' בצל"ח וז"ל כאן מצאה התמיה מקום איך דבר השכיח ונוהג תמיד מימות משה ועד עתה לא פסקו הקרבנות ואיך נשכח מכל הכהנים דבר זה שזר כשר לשחיטה עד שעלי הכהן טעה בזה ועש"ב שפר זה של שמואל קרבן נשים היה ובזה טעה עלי וכו' בדרך הזה דרך הרב חיד"א בס' ראש דוד בפ' תרומה דס"א ע"ב ד"ה ואפשר עש"ב ולפי גי' כ"י יבא הכל על נכון ולא נעלם זה הלימוד מהכהני' וכש"כ מעלי הכהן הס מלהכיר ואפילו הישראלים היו יודעים זה הלימוד כי כפי גי' הכ"י מבואר שתכף ששמעו ממנו זה הלימוד שחטו הפר ולא הלכו לשאול את פי עלי ואם היה אצלם לאיסור שישראל ישחט איך עשו מעשה עפ"י נער קטן הפך המקובל אצלם אלא בודאי הגמור כ"ע הוו ידעי הא דשחיטה כשרה בזר אלא שהכהנים היו נוהגים סלסול בעצמן שישחטו הם שעל הרוב הם היו בקיאים יותר מישראל כי לא אמרו שהכהן אסור לשחוט אלא שגם בזר כשרה וכמו שמצינו בשליחות השעיר ביוהכ"פ שכשר בזר מדכתיב איש ואפ"ה עשו הכהנים קבע ולא היו מניחים את ישראל להוליכו כמבואר ביומא דס"ו והנה בשעתה שהביאו את הפר לשחוט לא היה שם עלי הכהן וגם לא שום כהן אחר והעומדים שם אמרו ליה ליתי כהן ולישחוט כיון שהכהנים היו נוהגים סלסול לשחוט בעצמם והשיב להם שמואל מי כתיב ושחט הכהן וכו' לעכב בשביל זה אה"נ אם היו שם כהנים היו גם הם רשאים לשחוט אבל כיון שאין שם כהנים לשחטיה ישראל שהשחיטה כשרה בזרים גם לכתחלה והשומעים הבינו דבריו שהדין עמו שאינו צריך להדר אחר כהן ולכן תכף ומיד שחטוהו על פיו כי גם הם ידעו שהשחיטה כשרה בזר ואחר ששחטו הלכו ואמרוה קמי עלי שעל פיו שחטוה בישראל ולא עכבו לחזור אחר כהן הגם שמנהג היה שהכהן היה שוחט והשיב להם עלי מימר שפיר וכו' ולא שאל לו עלי כלל מנא לך הא כמו שכתו' בנוסחתינו ועיי' בצל"ח מה שכתב בזה שרצה להבחין חכמתו ולפי גי' הכ"י אינו צריך לזה שתכף אמר להם זה הלימוד והשומעים ספרו לעלי כל דבריו וא"כ אין מקום לשאול מנא לך הא כיון שהוא בעצמו פירש שיחותיו ועולה הכל על נכון):