אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/יבמות/לה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(בעזרת השם המשך יבוא) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 3: | שורה 3: | ||
בגמרא במסכת יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/יב/ב|יב:]]}} איתא: תני רב ביב קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך; קטנה, מעוברת ומניקה. קטנה, שמא תתעבר ושמא תמות. מעוברת, שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה, שמא תגמול בנה וימות... דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קטז#ו|תהילים קטז ו]]}} "שומר פתאים ה'". | בגמרא במסכת יבמות {{ממ|[[בבלי/יבמות/יב/ב|יב:]]}} איתא: תני רב ביב קמיה דרב נחמן, שלש נשים משמשות במוך; קטנה, מעוברת ומניקה. קטנה, שמא תתעבר ושמא תמות. מעוברת, שמא תעשה עוברה סנדל. מניקה, שמא תגמול בנה וימות... דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים, אחת זו ואחת זו משמשת כדרכה והולכת, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קטז#ו|תהילים קטז ו]]}} "שומר פתאים ה'". | ||
ונחלקו הראשונים בביאור דברי רבי מאיר 'משמשות במוך'. [[רש"י/יבמות/יב/ב#משמשות|רש"י]] פירש: משמשות במוך, מותרות לתת מוך במקום תשמיש שכהן משמשות כדי שלא יתעברו, ע"כ. דהיינו שרש"י מפרש שכוונת רבי מאיר להתיר הנחת מוך קודם התשמיש כדי שלא תתעבר. והתוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/יב/ב|ד"ה שלש]]}} הביאו דעת רבינו תם הסובר שלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך, דאין דרך | ונחלקו הראשונים בביאור דברי רבי מאיר 'משמשות במוך'. [[רש"י/יבמות/יב/ב#משמשות|רש"י]] פירש: משמשות במוך, מותרות לתת מוך במקום תשמיש שכהן משמשות כדי שלא יתעברו, ע"כ. דהיינו שרש"י מפרש שכוונת רבי מאיר להתיר הנחת מוך קודם התשמיש כדי שלא תתעבר. והתוספות {{ממ|[[תוספות/יבמות/יב/ב|ד"ה שלש]]}} הביאו דעת רבינו תם הסובר שלפני תשמיש ודאי אסור ליתן שם מוך, דאין דרך תשמיש בכך, והרי הוא כמטיל זרע על העצים ועל האבנים כשמטיל על המוך. | ||
ולכן ביארו התוספות שכל דברי הגמרא הם שתטיל מוך אחר תשמיש לקנח יפה, ואין בכך איסור כי הוא משמש כדרכו, והרי זה כבא על קטנה ואילונית שאף שאינם בני בנים כיון שמשמש כדרכו אין בכך משום הוז"ל. וגם האשה בנתינת המוך אינה עוברת כלל, כי לא הוזהרה על השחתת זרע, כיון שאינה מצווה בפריה ורביה. ולפי זה ביארו התוספות שדברי הגמרא 'משמשות במוך' לא באו '''להתיר''' את נתינת המוך, כי אין סברא לאסור נתינת מוך אחר תשמיש, אלא כוונת הגמרא '''לחייב''' נתינת מוך אחר תשמיש מפני הסכנה. | ולכן ביארו התוספות שכל דברי הגמרא הם שתטיל מוך אחר תשמיש לקנח יפה, ואין בכך איסור כי הוא משמש כדרכו, והרי זה כבא על קטנה ואילונית שאף שאינם בני בנים כיון שמשמש כדרכו אין בכך משום הוז"ל. וגם האשה בנתינת המוך אינה עוברת כלל, כי לא הוזהרה על השחתת זרע, כיון שאינה מצווה בפריה ורביה. ולפי זה ביארו התוספות שדברי הגמרא 'משמשות במוך' לא באו '''להתיר''' את נתינת המוך, כי אין סברא לאסור נתינת מוך אחר תשמיש, אלא כוונת הגמרא '''לחייב''' נתינת מוך אחר תשמיש מפני הסכנה. | ||
ובשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/לא|סימן לא]]}} ציין להקשות על דעת רבינו תם, וזה לשונו: ובאמת מה שפירש רבינו תם משמשות במוך אחר התשמיש, קשה מיבמות סוף פרק ג', דמקשה מאנוסה, יע"ש ודו"ק, ע"כ. ולא פירש החות יאיר כוונתו, מהיכן וכיצד קשה דעת רבינו תם מדברי הגמרא. | ובשו"ת חות יאיר {{ממ|[[חות יאיר/לא|סימן לא]]}} ציין להקשות על דעת רבינו תם, וזה לשונו: ובאמת מה שפירש רבינו תם משמשות במוך אחר התשמיש, קשה מיבמות סוף פרק ג', דמקשה מאנוסה, יע"ש ודו"ק, ע"כ. ולא פירש החות יאיר כוונתו, מהיכן וכיצד קשה דעת רבינו תם מדברי הגמרא. |