13,445
עריכות
תוספות/בבא קמא/לח/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הערה
(הערה) |
(הערה) |
||
| שורה 13: | שורה 13: | ||
'''{{עוגן1|הרי}} הוא ככהן גדול.''' הא דנקט כהן גדול משום דדרשינן בסוטה {{ממ|דף ד:}} יקרה היא מפנינים מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים: | '''{{עוגן1|הרי}} הוא ככהן גדול.''' הא דנקט כהן גדול משום דדרשינן בסוטה {{ממ|דף ד:}} יקרה היא מפנינים מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים: | ||
'''{{עוגן1|קראו}} ושנו ושלשו.''' וא"ת והא אמרינן בחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יג/א|דף יג.]]}} המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב {{ממ|תהלים קמז}} ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים: | '''{{עוגן1|קראו}} ושנו ושלשו.''' וא"ת והא אמרינן בחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יג/א|דף יג.]]}} המלמד תורה לעובד כוכבים עובר בעשה דמגיד דבריו ליעקב {{ממ|תהלים קמז}} ויש לומר דבע"כ עשו ע"פ דברי המושל ולא נתחייבו למסור עצמן{{הערה|עי' {{ממק|מהר"ם}}.}} אי נמי עשו עצמם גרים כדאי' בספרי דפרשה אף חובב עמים: | ||
'''{{עוגן1|נשא}} משה קל וחומר.''' אור"ת דלאו דוקא אלא כלומר עתיד משה לישא ק"ו אם לא שהזהירו הכתוב תחילה דקודם נאמר אל תצר את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כדדרשינן עתה ילחכו שלא היה מתיירא בלק אלא מלחיכה בעלמא שלא היו מותרין אלא באנגריא וקרא דמדין אחר מעשה דבלק היה והא דקאמר נמי הקדוש ברוך הוא למשה לא כשעלתה על דעתך לאו דוקא הקשה הר"ר אלחנן דהכא משמע דאחר שנאמר צרור את המדינים עדיין היו מוזהרין שלא לצור מואב ובבראשית רבה סוף פרשת ויצא קאמר דכששלח דוד יואב אל ארם נהרים ואל ארם צובה פגע במואבים ובקש לאבדם והביאו לו אסטראות שלהם אל תצר את מואב והשיב דוד שהם פירצו גדר תחילה דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור משמע שמאותה שעה הותרו ותירץ ר"י דדיחויא בעלמא השיב וקרא דשופטים [שלחצם] עגלון מלך מואב היה לו להביא אלא שמן התורה היה רוצה להביא [להם תשובה] מפני חילול השם אע"פ שעל אדומים מייתי קרא דקבלה ויאסוף אליו בני עמון ועמלק וילך [ויך את ישראל] וירשו את עיר התמרים מ"מ כל זמן דמשכח דברי תורה ניחא ליה לאתויי: | '''{{עוגן1|נשא}} משה קל וחומר.''' אור"ת דלאו דוקא אלא כלומר עתיד משה לישא ק"ו אם לא שהזהירו הכתוב תחילה דקודם נאמר אל תצר את מואב ממה שנאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כדדרשינן עתה ילחכו שלא היה מתיירא בלק אלא מלחיכה בעלמא שלא היו מותרין אלא באנגריא וקרא דמדין אחר מעשה דבלק היה והא דקאמר נמי הקדוש ברוך הוא למשה לא כשעלתה על דעתך לאו דוקא הקשה הר"ר אלחנן דהכא משמע דאחר שנאמר צרור את המדינים עדיין היו מוזהרין שלא לצור מואב ובבראשית רבה סוף פרשת ויצא קאמר דכששלח דוד יואב אל ארם נהרים ואל ארם צובה פגע במואבים ובקש לאבדם והביאו לו אסטראות שלהם אל תצר את מואב והשיב דוד שהם פירצו גדר תחילה דכתיב וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור משמע שמאותה שעה הותרו ותירץ ר"י דדיחויא בעלמא השיב וקרא דשופטים [שלחצם] עגלון מלך מואב היה לו להביא אלא שמן התורה היה רוצה להביא [להם תשובה] מפני חילול השם אע"פ שעל אדומים מייתי קרא דקבלה ויאסוף אליו בני עמון ועמלק וילך [ויך את ישראל] וירשו את עיר התמרים מ"מ כל זמן דמשכח דברי תורה ניחא ליה לאתויי: | ||