מראי מקומות/בבא קמא/לו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בגמ'''' שתפסו ניזק וכו' ונעשה עליו כשו"ש, הראב"ד בהשגות פ"ד מנ"מ ה"י כ' ששומר אינו מתחייב בשמירת נזקיו אא"כ קיבל בפירוש, וכתב הברכ"ש סו"ס ט' ואין להקשות על שיטת הראב"ד מהא דריש פ' דו"ה דאם תפסו לגבות ממנו נעשה שומר לנזקין ואף שלא פירש קבלה מפורשת, ונראה דמכיון שתפסו בע"כ ונעשה עי"ז שומר בזה הוי כמו קבלה מפורשת, וחלין עליו דיני התורה דשומרין עכ"ד.

'''שם.''' המלחמות סו"פ שבועת הדיינין הוכיח מסוגיין דבקנין משכון אינו מתחייב באונסין דאמרו דנעשה שו"ש, ומדוע לא נקטו שו"ח דהרי לחיוב נזיקין סגי בשו"ח וע"כ דהאמת נקטו ומוכח דדינו כשו"ש, והשיג ע"ד רש"י דס"ל דחייב באונסין והעירוני דלדעת רש"י לק' מה. שו"ח שקיבל עליו שמירת שור תם אע"ג דתם בעי שמירה מעולה מ"מ אין השו"ח חייב בנזקין אלא בשמירה פחותה, וא"כ י"ל דשפיר נקטו שו"ש דהרי זה נפ"מ בדיני נזקין דהתופס נעשה שו"ש וחייב בשור תם למ"ד דבעינן שמירה מעולה וכסתם משנה לק' מה: וא"ש רש"י לשיטתו ודפת"ח, ויש להוסיף דלפמשנ"ת לק' מ"ה בשיטת הרמב"ן ב"מ צג: דפליג על רש"י וס"ל דשו"ח חייב בתם בשמירה מעולה א"כ לשיטתו שפיר הקשה, ודו"ק, וע"ע במלחמות בסוגיין בהשגתו על רבינו אפרים דהק' המלחמות דסגי בשו"ח זה ג"כ מתבאר ע"פ שיטתו דשו"ח חייב בשור תם שהזיק אע"ג ששמרו שמירה פחותה ודו"ק היטב, ובש"ך סי' ע"ב ס"ק ט' תי' דהכא קודם העמדה בדין ולא מיבעיא למ"ד פ"נ קנסא אינו חייב לו קודם העמדה בדין ואין ב"ד מגבין לו למשכון ואף למ"ד פ"נ ממונא מ"מ כ"ז שלא הוברר בב"ד אין ב"ד מגבין לו משכון ועי"ש עוד, ועיקר הענין צ"ת דאע"ג דחייב באונסין לכאו' כ"ז כלפי הבעלים ולא כלפי נזקין דעלמא. וע"ע בקצוה"ח שם ס"ק ג'.

'''בגמ'''' יחזיר לבעלים מבע"ל, ראיתי להעיר לד' הגר"ח דחיובא דשור תם מגופו הוא אף באופן שאין הבעלים פושעים בשמירתו דמ"מ כיון שיש כאן אחר המחוייב על שמירתו ממילא הדין דגובין מגופו, א"כ ה"נ כיון דפשע בשמירתו ממילא גובין מהשור ויפסידו הבעלים, ואה"נ דהשומר חייב לבעלים תשלומי נזקו, מ"מ בשור עצמו יפסידו הבעלים, וי"ל דכשיש בעלים המחוייבים בנזקו בודאי גובים מהבעלים המחוייבים וע"כ גובים מהשומר דהוא מחוייב.

'''בגמ'''' וסיפא רע"ק לדעת רש"י סיפא מיירי בלא תפסו דאי בתפסו מודה רע"ק אבל התוס' פירשו דאף סיפא מיירי בתפסו וכמשי"ת.

'''ברש"י''' ד"ה שבוק אלא לרע"ק ל"ל למיתני כלל בלא תפיסה נמי הוי אחרון נשכר. ויעויין ברא"ש [הובא בשיטה מקובצת] מה שהוסיף פירוש לפירושו ועיין מהר"ם.

'''בתוד"ה''' אם, ואפי' חמישי נמי פעמים שאין לו. הקשה המהרש"א מדוע מפסיד החמישי ולא יגבה מהבעלים כדין שור תם שמסרו לשומר דגובין מגופו וכדלקמן מ. והביא לשלטי הגבורים שעמד בזה. וז"ל הש"ג ולא ידעתי למה דהא כיון דנעשה ש"ש על חלק בעלים חייב לשלם כל הנזק כדין שאר ש"ש שפשע ואפי' תימא דלא נעשה ש"ש רק על חלקו ולא על חלק הבעלים אכתי למה לא יטול הניזק האחרון וכו' עכ"ד וביאור קושיתו דאע"פ דלא נעשה שו"ש מ"מ הבעלים חייבים מצד עצמם דהרי לא שמרו על שורם וכמבואר בתוד"ה כגון דהבעלים חייבים וכמשנ"ת שם. ובשיטה מקובצת כתב בשם הר"מ מסרקסטה דבאמת נוטל ניזק אחרון כל חלקו וסיים בוצ"ע, ועמש"כ לק' סוף דף ל"ט עוד בשיטת הר"מ מסרקסטה. ובש"ך סי' ת"א ס"ק ג' תי' קו' המהרש"א דהבעלים אנוסים ול"ד למסרו לשומר, ובקצוה"ח השיגו א. דאף כשתפסו ממנו בע"כ והוא אנוס מ"מ ג"כ גובין מגופו וכמבואר בתוס' וברשב"א לקמן נו: בגזלן שגזל שור והזיק שגובין מהשור ב. דהכא בע"כ דאינם אנוסים כמבואר בתוד"ה כגון, והתם אין לומר הטעם מדין שומר דהרי אינו שומר אלא מחלקו וכמש"כ תוס', וכמשנ"ת בד' התוס' בע"א. ועי"ש עוד.

'''ברש"י''' ד"ה נותן, דמי בושתו לבד צער ונזק. עיין רי"ף ר"פ המניח נמוקי יוסף כאן ור"מ סופ"ג מחו"מ.

'''בתוד"ה''' ושל דבריהם, נראה לר"י דר"י לא איירי אלא בסלעים. ובהגהות הגר"א כתב אבל ר"ח חולק וכ"פ הרמב"ם, והוא בר"מ פ"י מאישות ה"ח דכתובה מדבריהם והוא כסף מדינה. וכן פסק השו"ע אהע"ז סי' ס"ו סעי' ו' והרמ"א פסק כתוס' ויעוי"ש בב"ש ס"ק י"ד וברע"א שם מש"כ בדין כתובת אלמנה. ובתוס' דידן כתבו דאף באלמנה הוא צורי. ודעת הרמב"ן [הובא בשיטה מקובצת כתובות י.] דאף למ"ד כתובה דאו' הוא כסף מדינה דמה"ת אין שיעור לכתובה.'''

בגמ'''' נתבי' לעניים וכו' יד עניים אנן, בפשוטו פי' הראשונים וכ"ה בתוס' דהי' קנין מעמד שלשתן ורבינו אפרים בהשגות הרי"ף (יח:) כתב דלא מהני מעמ"ש דמעמ"ש לא מהני ע"י שליחות וזכי' ובעינן שהבע"ד עצמו יעמוד שם, וכאן הי' ע"י רב יוסף דהוא יד עניים, וע"כ פי' דכבר נתן לרב יוסף ועי"ש. וברא"ש פ"ק דגיטין סי' י"ח כתב דבשליח הנותן לא מהני אבל שליח המקבל מהני, ובשו"ע חו"מ סי' קכ"ו ס"כ הובאו הדיעות בזה ויעוי"ש בנו"כ שהביאו מסוגיין, והש"ך ס"ק פ"ו כתב דאפוטרופוס עדיפא טפי.  

'''ברש"י''' ד"ה ההוא, והיה זה תפוס משלו, ערשב"א משה"ק ע"ד רש"י, ובפלפולא חריפתא אות ד' פירש בד' רש"י שתפס משכון ולא תפס לגבי', ומבואר דבקנס בזה"ז מהני תפיסת משכון. וע"ע סנהדרין ג. תוד"ה שלא.

'''בד"ה''' אנן, רב יוסף הוה גבאי. עיין במאירי במש"כ שהי' דיין. ובב"י יו"ד רנ"ח הביא רי"ו דאדם חשוב או טובי העיר ג"כ הוו יד עניים והוכיח כן מר"ג ובית דינו אביהם של יתומים, וענובי"ת יו"ד קנ"ד.

'''בתוד"ה''' יד עניים וי"ל דכמו שאין אדם מקדיש דשלבל"ע וכו', ואף למ"ד אדם מקדיש דשלבל"ע מ"מ בעינן שיאמר לכשיבא לעולם אבל כאן לא אמר לכשיבא, והנה ד' התוס' צ"ע טובא דאם יש כאן חסרון דדשלבל"ע מה הועיל מעמד שלשתן.

'''בא"ד''' ונהי שאם הי' אומר חוב זה לכשיבא לידי אתנהו להקדש וכו'. מבואר בתוס' דכשנודר על דשלב"ע תלוי בלשונו אם אמר שיעשה כן לכשיבא לעולם חייל נדרו אבל אי אומר הרי זו לא חייל נדרו.

'''בא"ד''' ור"ח פירש וכו' ואמרינן בפ"ק דערכין האומר סלע זו וכו' וכתב ע"ז המרדכי ולא נהירא האי פירוש דנהי דמעמ"ש מהני דלא מצי למיהדר ביה מיהו למיחשב כאלו באת ליד גבאי ואסור לשנויי כדאמרינן לא מהני עכ"ד, ביאו"ד דהוקשה לו דאף ע"י מעמ"ש ג"כ כיון שלא הגיע ליד גבאי יהא מותר לשנותה, וביש"ש כתב ע"ז מאחר שהגבאי זכה במקום עניים במעמ"ש, לא גרע מהדיוט שזכה זכי' גמורה, ה"נ זכה רב יוסף במקום עניים עכ"ד.

'''הבעה"מ''' ומלחמות נחלקו בד' פלוגתות א. הבעה"מ ס"ל דבפיך זו צדקה אין בזה קנין ממון אלא מדין נדר והביא תשו' רה"ג וכן פי' בדעת הר"ח וכתב שאין מוציאין מידו עד שיאמר רוצה אני [ול"ד למ"ד שעבודא לא"ד דכופין אותו בממונו, דהתם יש לו חוב ממון אלא אין שע"נ ואם יוציאו מידו יפרע בזה החוב משא"כ הכא דהוא רק מצוה בעלמא] ודעת המלחמות דהוא קנין ממון.