48
עריכות
מראי מקומות/סוגיות/הליכה אחר הרוב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←ראיות שדין רוב משום שהוא צד חשוב ואלים
צורתא דשמעתתא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
צורתא דשמעתתא (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 34: | שורה 34: | ||
'''ג.''' בסוגיא דהולכין בממון אחר הרוב נחלקו רב ושמואל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, שרוב בנ"א קונים לחרישה ומיעוט לשחיטה, האם הולכין אחר הרוב לחרישה והוי מקח טעות. ובפשוטו הנידון שם הוי ספק בדעת הלוקח האם נתכוין לקנות לחרישה או לשחיטה, אבל ברשב"ם בב"ב (צ"ב א' ד"ה לשחיטה) מבואר שאי"ז נידון של ספק כלל, אלא הנידון איך לקבוע סתמא של מקח, שהרי הם עשו מקח בסתם ולא פירשו מהו, והנידון האם הרוב קובע את הסתמא שסתמו של מקח הוא לחרישה או לא. (וכן נקטו הפנ"י וההפלאה בכתובות י"ב ב'). ומ"מ תלו לה בסוגיא שם בנידון אם הולכין בממון אחר הרוב, שהוא נידון ברוב של ספיקות. | '''ג.''' בסוגיא דהולכין בממון אחר הרוב נחלקו רב ושמואל במוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, שרוב בנ"א קונים לחרישה ומיעוט לשחיטה, האם הולכין אחר הרוב לחרישה והוי מקח טעות. ובפשוטו הנידון שם הוי ספק בדעת הלוקח האם נתכוין לקנות לחרישה או לשחיטה, אבל ברשב"ם בב"ב (צ"ב א' ד"ה לשחיטה) מבואר שאי"ז נידון של ספק כלל, אלא הנידון איך לקבוע סתמא של מקח, שהרי הם עשו מקח בסתם ולא פירשו מהו, והנידון האם הרוב קובע את הסתמא שסתמו של מקח הוא לחרישה או לא. (וכן נקטו הפנ"י וההפלאה בכתובות י"ב ב'). ומ"מ תלו לה בסוגיא שם בנידון אם הולכין בממון אחר הרוב, שהוא נידון ברוב של ספיקות. | ||
'''ד.''' | '''ד.''' בריש ב"ב אמרו שחיוב השותפין לבנות כותל כפי מנהג המדינה, וביד רמ"ה שם דן במדינה שיש בה ב' מנהגים אם נקבע לפי הרוב, שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב. ומסיק שדין אין הולכין בממון אחר הרוב הוא רק בספיקות אבל שם הוי רוב לקבוע מהו המנהג. ועכ"פ מעיקר נידונו מבואר שרוב לקבוע מנהג שייך לרוב של הכרעה בספיקות. | ||
'''ה.''' והנה בדין רוב מצינו גם דין ביטול ברוב, שבפשוטו אין לו שייכות כלל לדין הכרעת רוב בספיקות. אבל רש"י בכ"ד (ב"מ נ"ג א', זבחים ע"ב א', חולין צ"ח ב') כתב שדין ביטול ברוב ילפי' מקרא דאחרי רבים להטות. וכ"כ הראשונים בכ"ד. וצ"ב הרי מקרא דאחרי רבים להטות ילפי' דין רוב של הכרעת ספיקות בפ"ק דחולין, והיאך נילף מזה דין ביטול ברוב. ויש שנקטו שבסנהדרין בעי' גם לדין ביטול ברוב וגם לדין הלך אחר הרוב ותרוויהו ילפי' מהתם (עי' כתבי הגר"ח ז"ל ב"ק כ"ז ב') אבל בריהטת ד' הראשונים משמע שכוונתם לילפותא דפ"ק דחולין, וכ"כ להדיא בתוס' יו"ט כלאים פ"ט מ"א (וכ"כ בספרו תורת האשם ל"ט א'). ולכאו' מבואר כמש"נ שגם הכרעת רוב בספיקות הוא משום חשיבות הרוב לקביעת הדבר, ומה"ט אזלי' בספק בתר רובא שהוא הצד החשוב והאלים בספק. ושייך למילף מינה גם ביטול ברוב שהרוב קובע שם כל התערובת, וצ"ע. | '''ה.''' קיי"ל כל קבוע כמחצה על מחצה דמי. ובפשוטו יסוד הדין הוא שא"א להכריע נגד הקבוע, אך מצינו ברש"י בסנהדרין (ע"ט א' ד"ה לא) שקשיא ליה למה אמרי' רק שקבוע כמחצה דמי, ולא אמרי' שקבוע כרובא דמי, ונכריע כפי הקבוע (באופן שהצד השני אינו קבוע). והדבר פלא מהיכ"ת להכריע כפי הקבוע, ואף אי נימא שמעלת הקבוע שהוא צד חשוב ואלים מ"מ איך יהא לו דין הכרעה, ומאי שייטא לדין רוב שכתב רש"י שנימא שקבוע "הוי כרובא". ומבואר מזה שגם יסוד הכרעת רוב אינו משום שהוא הצד המסתבר, אלא שהרוב הוא חשוב ואלים, ולכן שייך לדון שקבוע יהא לו מעלת רוב דנימא שהוא חשוב ואלים כרוב. | ||
'''ו.''' והנה בדין רוב מצינו גם דין ביטול ברוב, שבפשוטו אין לו שייכות כלל לדין הכרעת רוב בספיקות. אבל רש"י בכ"ד (ב"מ נ"ג א', זבחים ע"ב א', חולין צ"ח ב') כתב שדין ביטול ברוב ילפי' מקרא דאחרי רבים להטות. וכ"כ הראשונים בכ"ד. וצ"ב הרי מקרא דאחרי רבים להטות ילפי' דין רוב של הכרעת ספיקות בפ"ק דחולין, והיאך נילף מזה דין ביטול ברוב. ויש שנקטו שבסנהדרין בעי' גם לדין ביטול ברוב וגם לדין הלך אחר הרוב ותרוויהו ילפי' מהתם (עי' כתבי הגר"ח ז"ל ב"ק כ"ז ב') אבל בריהטת ד' הראשונים משמע שכוונתם לילפותא דפ"ק דחולין, וכ"כ להדיא בתוס' יו"ט כלאים פ"ט מ"א (וכ"כ בספרו תורת האשם ל"ט א'). ולכאו' מבואר כמש"נ שגם הכרעת רוב בספיקות הוא משום חשיבות הרוב לקביעת הדבר, ומה"ט אזלי' בספק בתר רובא שהוא הצד החשוב והאלים בספק. ושייך למילף מינה גם ביטול ברוב שהרוב קובע שם כל התערובת, וצ"ע. | |||