עונג שבת/תפלת שחרית: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המשך יבוא בל''נ
(המשך יבוא בל''נ)
(המשך יבוא בל''נ)
שורה 291: שורה 291:
ואתם עדי נאם ה' ואני אל אתם מעידי' עלי שאני אלוה
ואתם עדי נאם ה' ואני אל אתם מעידי' עלי שאני אלוה
בעולם:
בעולם:
{{מרכז|'''שיחת חולין ובו ב סעיפים.'''}}
{{אות סעיף|כב}} ודבר דבר מה הוא ומאי גריעותא הוא לשבת אלא
ודאי גריעותא הוא דלית לך מלה ומלה דנחית
מפומיה דב"נ דלית ליה קלא וסליק לעילא ואתער מלה
אחרא ומאי הוא ההוא דאקרי חול לעילא מאינון יומין
דחול וכד אתער יומא דחול ביומא קדישא גריעותא הוא
ודאי. וקב"ה וכנסת ישראל שאלו עליה מאן הוא דבעי
לאפרשא זווג' דלהון מאן הוא דבעי חול הכא עתיקא קדישא
לא אתחזי ולא שריא על חול בג"כ הרהור מותר מ"ט בגין
דהרהור לא עביד מידי ולא אתעביד מיניה קלא אבל לבתר
דאפיק מלה מההוא פומא ההוא מלה עביד קלא ובקע
אוירין ורקיעין וסלקא לעילא ואתער מלה אחרא וע"ד
ממצוא חפצך וגו': (זוהר אמור עמו' ר"ג)
{{אות סעיף|כג}} שבת לה' אלהיך ר' תנחומא ואמרי ליה ר' אליעזר
אמר בשם ר' מאיר שובת כאלהיך אף אתה שובת
ממאמר: (פסיקתא רבתי דף מ"ו ע"ב):
{{מרכז|'''פקוח נפש ובו ד' סעיפים'''}}
{{אות סעיף|כד}} הלכה מי שנרדף מפני לסטים מהו שיחלל השבת כך
שנו רבותינו מי שהיה נרדף מן הלסטים מחלל שבת
וכך מצינו אצל דוד כשבקש שאול להרגו ברח ונמלט:
(רבה מסעי)
{{אות סעיף|כה}} אשר יעשה האדם וחי בהם הקדמה מעול' מאחר
שיש לכל ישראל אות אחת בתורה נמצא שהנשמה
של כל א' וא' מישראל הוא בת זוג לאות של תורה.
ומפני זה הטעם נדחית התורה מפני נשמה של כל א'
מישראל וקיימא לן פקוח נפש דוחה שבת מטעם זה לפי
שהנשמה היא דוגמת זכר והתורה דוגמת נקבה וידוע
הנקבה משועבד' לזכר. כך התורה מחויבת לעשו' רצון נשמו'
מישראל וזהו אשר יעשה האדם וחי בהם. (מגלה עמוקו').
(עיין פקוח נפש לקמן בהלכו' תחומין):
{{אות סעיף|כו}} אי מצלח אי לא מצלח. וא"ת היכי דריש ר' דוסתאי
דמחלל עליו שבת דלמא חול היה אי משום דמספקא
ליה דכתיב וישאל דוד הא מסקינן אי מצלח אי לא מצלח.
וי"ל דמוכח מלתא מדקאמר נלחמי' בקעילה דקרי ליה
מלחמה ומסר דוד נפשי' עליה אעפ"י שלא באו אלא על
עסקי תבן וקש ש"מ נמי מחללין שבת עליה. ([[תוספות/עירובין/מה/א#אי|תוס'
עירובין דף מ"ה ע"א]]):
{{אות סעיף|כז}} ראה דוד שהיו אופין לחם הפנים בשבת שהור' להם
דואג א"ל מה אתם עושים אפייתן אין דוחה שבת
כי אם עריכותו שנ' ביום השבת יערכנו כיון שלא מצא
שם כי אם לחם הפנים אמר דוד תן לי שלא אמות
ברעב שספק נפשו' דוחה שבת וכמה אכל דוד באותו
שעה אמר ר' הונא קרוב לשבע סאין אכל דוד לרעבונו
שאחזו בולמוס:
{{מרכז|'''הוצאה מרשות לרשות ובו ב' סעיפים'''}}
{{אות סעיף|כח}} ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם צריך לנטרא
ליה שלא יפקון מרשות היחיד לרשות הרבים. והאי
איהו דאוקמו' מרי מתניתין יציאות השבת שתים שהן ארבע
הוצאה מרשו' לרשו'. והכנסה נמי הוצאה קרי ליה ואינון
סמא"ל ונח"ש צריכין ישראל לנטרא ליה דלא יעלון לדירה
דשכינתא דאיהו רשו' היחיד מאן רשו' הרבי'. חללה שפחה
זונה נדה בת אל נכר רשות דסמא"ל ונחש וע' ממוני' דילה:
(זוהר פנחס עמוד ת"ן):
{{אות סעיף|כט}} ארבע רשויו' בשבת נגד ד' אותיות שבשם. ויש מי
שפי' רשות היחיד הוא י'. ר"ה ה' הראשונה. כרמלי'
וא"ו. מקום פטור ה' אחרונה. והעוקר חפץ ממקומו ומניח
ברה"י כאלו עוקר עץ החיים שהוא הברית וממשיכו לרשות
אחרת והוא טעם גלו' וסודו ודומה לחטא נשג"ז והוא ג"כ
סוד מכירת יוסף והשלכתו הבורה. כי יסוד שביעי לבינה
ובסוד שבת לפיכך בני ח"ל שהגלות מכביד עליהם שומרים
שבת ומכבדים ומענגים אותו: ([[כנפי יונה/ג/טז|כנפי יונה ח"ג סי' ט"ז]]):
{{שולי הגליון}}
{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}

תפריט ניווט