12,271
עריכות
רש"ש/ברכות/ב/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סיום עריכת ברכות ב ב
(עריכה) |
(סיום עריכת ברכות ב ב) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
'''גמרא משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו.''' נ"ל פירושו, דדרך העני כשבא לביתו בעתותי ערב והוא רעב וסעודתו עדיין לא הוכנה כי ביתו ריקן, אוכל פת במלח כדי לשבור רעבונו קצת, וסעודתו העיקרית עוד תתמהמה זמן לא מעט{{הערה|שאף כל אדם מתעכבת סעודתו מעט כדי הכנה, כמבואר בגמרא שזמן אכילת פת ע"י העני קודמת לאכילת כל אדם. וזה הטעם שסעודת העני מוקדמת משל כל אדם ודלא כפירוש רש"י {{ממ|[[רש"י/ברכות/ב/ב|ד"ה משהעני]]}} שהוא משום שאין לו נר להדליק בסעודתו. וכ"כ ה{{ממק|מאירי}}: שסעודת עני אין בה הכנה בחול ודרכו בפת ומלח שהם מצויים כו', אבל רוב בני אדם צריכים להכנה מועטת. וזהו לדעתי מה שאמר משעה שעני נכנסל אכול פתוח במלח, ואם לא כן לא היה לו להזכירו את מלחו ולביישו מתוך משנתו, עכ"ל. וב{{ממק|תולדות יצחק}} העיר על דברי רבינו מדברי רש"י, ופשוט שכוונתו לחלוק בזה ולפרש כעין דברי המאירי.}} עדי שתלך אשתו לקנות צרכי הסעודה ולתקנה ולבשלה{{הערה|ומ"מ לא תתאחר כ"כ עד סוף האשמורה הראשונה, ולכן אמרינן בגמרא 'סיפא ודאי פליגא אמתניתין'.}}. ובזה יתיישב מה שגמגמו המפרשים בזה{{הערה|לא ביאר לנו רבינו כוונתו. ואולי כיוון להערת המפרשים כיצד נפרש ש'ובשכבך' היינו מתחילת זמן אכילת העני ועד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו', הלא בזמן הזה שאר בני אדם עדיין עוסקים בסעודתם. ואילו לדברי רבינו א"ש, כי אין כוונת הגמרא לסוף זמן אכילת הפת במלח, אלא לשעה מאוחרת יותר אחר שתכין אשתו הסעודה, ואפשר ששעה זו מאוחרת הרבה וכבר שוכבים רובא דעלמא.}}, וקושיית התוס' {{ממ|[[תוספות/ברכות/ב/ב#משעה|ד"ה משעה]]}} עני גופיה מתי יתפלל{{הערה|שהרי לדברי רבינו אין הכוונה לסעודה אחת, אלא תחילה אוכל פת במלח ואחר זמן אוכל את סעדותו, ובזמן שבין אכילת הפת לסעודה יתפלל. ואף שהתוספות הוסיפו, וכיון שבא זמן קריאת שמע אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא, ועל זה לא הועיל רבינו בדבריו, מ"מ כוונת התוספות להקשות שתי קושיות ורבינו בא ליישב הקושיה הראשונה. עיין {{ממק|גנזי יוסף}}.}}. ובחדושי הארכתי: | '''גמרא משהעני נכנס לאכול פתו במלח עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו.''' נ"ל פירושו, דדרך העני כשבא לביתו בעתותי ערב והוא רעב וסעודתו עדיין לא הוכנה כי ביתו ריקן, אוכל פת במלח כדי לשבור רעבונו קצת, וסעודתו העיקרית עוד תתמהמה זמן לא מעט{{הערה|שאף כל אדם מתעכבת סעודתו מעט כדי הכנה, כמבואר בגמרא שזמן אכילת פת ע"י העני קודמת לאכילת כל אדם. וזה הטעם שסעודת העני מוקדמת משל כל אדם ודלא כפירוש רש"י {{ממ|[[רש"י/ברכות/ב/ב|ד"ה משהעני]]}} שהוא משום שאין לו נר להדליק בסעודתו. וכ"כ ה{{ממק|מאירי}}: שסעודת עני אין בה הכנה בחול ודרכו בפת ומלח שהם מצויים כו', אבל רוב בני אדם צריכים להכנה מועטת. וזהו לדעתי מה שאמר משעה שעני נכנסל אכול פתוח במלח, ואם לא כן לא היה לו להזכירו את מלחו ולביישו מתוך משנתו, עכ"ל. וב{{ממק|תולדות יצחק}} העיר על דברי רבינו מדברי רש"י, ופשוט שכוונתו לחלוק בזה ולפרש כעין דברי המאירי.}} עדי שתלך אשתו לקנות צרכי הסעודה ולתקנה ולבשלה{{הערה|ומ"מ לא תתאחר כ"כ עד סוף האשמורה הראשונה, ולכן אמרינן בגמרא 'סיפא ודאי פליגא אמתניתין'.}}. ובזה יתיישב מה שגמגמו המפרשים בזה{{הערה|לא ביאר לנו רבינו כוונתו. ואולי כיוון להערת המפרשים כיצד נפרש ש'ובשכבך' היינו מתחילת זמן אכילת העני ועד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו', הלא בזמן הזה שאר בני אדם עדיין עוסקים בסעודתם. ואילו לדברי רבינו א"ש, כי אין כוונת הגמרא לסוף זמן אכילת הפת במלח, אלא לשעה מאוחרת יותר אחר שתכין אשתו הסעודה, ואפשר ששעה זו מאוחרת הרבה וכבר שוכבים רובא דעלמא.}}, וקושיית התוס' {{ממ|[[תוספות/ברכות/ב/ב#משעה|ד"ה משעה]]}} עני גופיה מתי יתפלל{{הערה|שהרי לדברי רבינו אין הכוונה לסעודה אחת, אלא תחילה אוכל פת במלח ואחר זמן אוכל את סעדותו, ובזמן שבין אכילת הפת לסעודה יתפלל. ואף שהתוספות הוסיפו, וכיון שבא זמן קריאת שמע אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא, ועל זה לא הועיל רבינו בדבריו, מ"מ כוונת התוספות להקשות שתי קושיות ורבינו בא ליישב הקושיה הראשונה. עיין {{ממק|גנזי יוסף}}.}}. ובחדושי הארכתי: | ||
'''תוס' ד"ה דילמא. וי"ל דה"פ ממאי כו'.''' פירוש{{הערה|רבינו בא לבאר לפירוש התוספות את לשון הגמרא 'וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש כו' דילמא ביאת אורו הוא'.}}, דביאת האור אל תחת לאופקנו{{הערה|בזה ביאר רבינו מה שכתבו התוספות 'והוא תחילת הכנסתה ברקיע', דהיינו מעבר לאופק. ובזה יתיישב מה שהביא ה{{ממק|מהר"ם שיק}} להעיר על דברי התוספות שמשמע מדבריהם נגד הסכמת הגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/צד/ב|צב:]]}} שנראין דבריהם מדברינו שהחמה נכנס בלילה תחת הקרקע ולא לתוך עובי הרקיע, ואילו מלשון התוספות משמע שנכנס לרקיע, עי"ש מה שכתב בזה. ורבינו נשמר מזה וביאר דברי התוספות שנכנסת השמש אל תחת לאופקנו.}}, הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלנו, כי אז תשלח קוי אורה לשמה. ואחר כך כשתבוא השמש בעצמה לשמה, אז אצלנו לילה ממש, דהוא צאת הכוכבים{{הערה|לכאורה מבואר בדברי רבינו שבשעה ששוקע גלגל החמה אל מתחת לקו האופק הוא צאת הכוכבים, ושקיעת החמה היינו קודם לכן כשרק הארת החמה נוטה אל מעבר לקו האופק.}}. ובקונטרס אחרון להטורי אבן בסופו הארכתי קצת בזה, דרוש נא שמה: | '''תוס' ד"ה דילמא. וי"ל דה"פ ממאי כו'.''' פירוש{{הערה|רבינו בא לבאר לפירוש התוספות את לשון הגמרא 'וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש כו' דילמא ביאת אורו הוא'. וה{{ממק|פני יהושע}} ביאר שרש"י לא ניחא ליה לפרש כפירוש תוספות, ש'ביאת השמש' היינו סוף השקיעה, ו'ביאת אורו' היינו תחילת השקיעה, שהרי הלשון משמע להיפוך. וכן הוכיח מדברי הגאונים שפירשו כדעת התוספות והיפכו הגירסא 'וממאי דהאי ובא השמש ביאת אורו הוא, דילמא ביאת שמשמו הוא', וכן גירסת בעל המאור והרשב"א. ולדברי רבינו א"ש.}}, דביאת האור אל תחת לאופקנו{{הערה|בזה ביאר רבינו מה שכתבו התוספות 'והוא תחילת הכנסתה ברקיע', דהיינו מעבר לאופק. ובזה יתיישב מה שהביא ה{{ממק|מהר"ם שיק}} להעיר על דברי התוספות שמשמע מדבריהם נגד הסכמת הגמרא בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/צד/ב|צב:]]}} שנראין דבריהם מדברינו שהחמה נכנס בלילה תחת הקרקע ולא לתוך עובי הרקיע, ואילו מלשון התוספות משמע שנכנס לרקיע, עי"ש מה שכתב בזה. ורבינו נשמר מזה וביאר דברי התוספות שנכנסת השמש אל תחת לאופקנו.}}, הוא תיכף בשקיעת החמה מאצלנו, כי אז תשלח קוי אורה לשמה{{הערה|היינו שביאת האור אל מתחת לקו האופק מתרחשת קודם ביאת החמה עצמה לשמה.}}. ואחר כך כשתבוא השמש בעצמה לשמה, אז אצלנו לילה ממש, דהוא צאת הכוכבים{{הערה|לכאורה מבואר בדברי רבינו שבשעה ששוקע גלגל החמה אל מתחת לקו האופק הוא צאת הכוכבים, ושקיעת החמה היינו קודם לכן כשרק הארת החמה נוטה אל מעבר לקו האופק.}}. ובקונטרס אחרון להטורי אבן בסופו הארכתי קצת בזה, דרוש נא שמה: | ||