13,445
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סוכה/לה: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←אתרוג האסור באכילה מחמת סיבה צדדית או סכנה: תיקונים
אין תקציר עריכה |
(←אתרוג האסור באכילה מחמת סיבה צדדית או סכנה: תיקונים) |
||
| שורה 2: | שורה 2: | ||
=== אתרוג האסור באכילה מחמת סיבה צדדית או סכנה === | === אתרוג האסור באכילה מחמת סיבה צדדית או סכנה === | ||
;אתרוג שאין בו היתר אכילה | ;אתרוג שאין בו היתר אכילה | ||
תנן {{ממ|[[בבלי/סוכה/לד/ב|סוכה לד:]]}} אתרוג... של ערלה פסול. ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סוכה/לה/א|לה.]]}} מאי טעמא, | תנן {{ממ|[[בבלי/סוכה/לד/ב|סוכה לד:]]}} אתרוג... של ערלה פסול. ובגמרא {{ממ|[[בבלי/סוכה/לה/א|לה.]]}} מאי טעמא, פליגי בה ר' חייא בר אבין ור' אסי, חד אמר לפי שאין בה היתר אכילה [- ורחמנא אמר 'לכם' הראוי לכם בכל דרכי הנאתו. [[רש"י/סוכה/לה/א|רש"י]]] וחד אמר לפי שאין בה דין ממון [- שאינו שוה פרוטה דאיסורי הנאה הוא, הלכך לאו שלכם הוא. רש"י]. | ||
ובהו"א נקטה הגמרא שנחלקו בעיקר שני דינים אלו, אם בעינן שיהיה בו היתר אכילה ודין ממון, דחד מאן דאמר סבירא ליה דבעינן רק שיהיה בו היתר אכילה וחד מ"ד סבירא ליה דבעינן רק שיהיה בו דין ממון. ולפי זה דין היתר אכילה תלוי ועומד במחלוקת אמוראים. אמנם מסיקה הגמרא: אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן, כי פליגי בדין ממון. מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן, ומר סבר דין ממון נמי בעינן. | ובהו"א נקטה הגמרא שנחלקו בעיקר שני דינים אלו, אם בעינן שיהיה בו היתר אכילה ודין ממון, דחד מאן דאמר סבירא ליה דבעינן רק שיהיה בו היתר אכילה וחד מ"ד סבירא ליה דבעינן רק שיהיה בו דין ממון. ולפי זה דין היתר אכילה תלוי ועומד במחלוקת אמוראים. אמנם מסיקה הגמרא: אלא בהיתר אכילה כ"ע לא פליגי דבעינן, כי פליגי בדין ממון. מר סבר היתר אכילה בעינן דין ממון לא בעינן, ומר סבר דין ממון נמי בעינן. | ||
מבואר אם כן למסקנת הגמרא שלכולי עלמא בעינן היתר אכילה באתרוג, וכמו שפירש רש"י שאם אסור באכילה אינו | מבואר אם כן למסקנת הגמרא שלכולי עלמא בעינן היתר אכילה באתרוג, וכמו שפירש רש"י שאם אסור באכילה אינו חשיב 'לכם' דבעינן הראוי לכם בכל דרכי הנאתו וכיון שאסור באכילה אינו ראוי בכל דרכי הנאתו. ובגמרא מובא דוגמא לדבר אתרוג ערלה וכן אתרוג תרומה טמאה, שאינו ראוי לאכילה ולכן פסול עכ"פ מחמת טעם זה שצריך שיהיה בו היתר אכילה. ודנו הפוסקים לגבי כמה אופני איסור אכילה, שיש לדון אם גם מחמתם חשיב "אין בו היתר אכילה". | ||
| שורה 28: | שורה 28: | ||
ויישב החלקת יואב, שדין היתר אכילה באתרוג הוא פסול הגוף באתרוג, וכיון שכן לא שייך פסול זה אלא באופן שהאתרוג אינו ראוי בעצמותו לאכילה וכמו באתרוג מעשר שני חוץ לירושלים שאסור באכילה מחמת קדושתו. משא"כ במקדש שאין האיסור בגוף האתרוג ולא הוי אלא איסור גברא, בכה"ג אין לפסול. | ויישב החלקת יואב, שדין היתר אכילה באתרוג הוא פסול הגוף באתרוג, וכיון שכן לא שייך פסול זה אלא באופן שהאתרוג אינו ראוי בעצמותו לאכילה וכמו באתרוג מעשר שני חוץ לירושלים שאסור באכילה מחמת קדושתו. משא"כ במקדש שאין האיסור בגוף האתרוג ולא הוי אלא איסור גברא, בכה"ג אין לפסול. | ||
וכעין נדון זה כתב | וכעין נדון זה כתב הגליוני הש"ס {{ממ|[[גליוני הש"ס/ערלה/א|ערלה פ"א]]}} בביאור דברי הירושלמי שם, שהרי כל אתרוג נאסר לאכילה משום דהוקצה למצותו ואם כך לעולם לא יוכל לקיים מצות אתרוג, כי כל כמה שנכשיר האתרוג הרי ממילא יהיה מוקצה למצותו וייאסר באכילה, יעוי"ש מה שביאר בזה. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
אלא שדחה ראיה זו, על פי מה שכתבו התוספות בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/מו/א|מו. ד"ה עד שתאפה]]}} לענין התר אוכל נפש ביום טוב, שדבר שראוי לאכילה על ידי ביטול ברוב מיקרי אוכל נפש. ואם כן לענין מים מגולים הרי אמרו במשנה בתרומות {{ממ|[[משנה/תרומות/ח#ה|פ"ח מ"ה]]}} ששיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה, ופירש ה[[רע"ב/תרומות/ח#ה|רע"ב]] שאם היו מרובין כל כך עד שארס הנחש יאבד בהם, אין בהם משום גילוי. ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל כו', עכ"ל. וכן פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/רוצח/יא#יב|רוצח פי"א הי"ב]]}}. וכיון שכן הרי מים אלו ראויים לשתיה כיון שאפשר לבטלם על ידי עירוב. | אלא שדחה ראיה זו, על פי מה שכתבו התוספות בפסחים {{ממ|[[תוספות/פסחים/מו/א|מו. ד"ה עד שתאפה]]}} לענין התר אוכל נפש ביום טוב, שדבר שראוי לאכילה על ידי ביטול ברוב מיקרי אוכל נפש. ואם כן לענין מים מגולים הרי אמרו במשנה בתרומות {{ממ|[[משנה/תרומות/ח#ה|פ"ח מ"ה]]}} ששיעור המים המגולין כדי שתאבד בהן המרה, ופירש ה[[רע"ב/תרומות/ח#ה|רע"ב]] שאם היו מרובין כל כך עד שארס הנחש יאבד בהם, אין בהם משום גילוי. ויודעין היו כמה ארס הנחש מטיל כו', עכ"ל. וכן פסק הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/רוצח/יא#יב|רוצח פי"א הי"ב]]}}. וכיון שכן הרי מים אלו ראויים לשתיה כיון שאפשר לבטלם על ידי עירוב. | ||
אמנם כל זה נכון רק לגבי דין הגמרא שם בניסוך מים, כיון דבלח יכול לערב המים במים מרובים אחרים ולבטל הסכנה. משא"כ באתרוג שהוא יבש לעולם חשש הסכנה בעינו עומד, כיון שלעולם יש | אמנם כל זה נכון רק לגבי דין הגמרא שם בניסוך מים, כיון דבלח יכול לערב המים במים מרובים אחרים ולבטל הסכנה. משא"כ באתרוג שהוא יבש לעולם חשש הסכנה בעינו עומד, כיון שלעולם יש כאן אתרוג שיש בו סכנה בפני עצמו והוא בחשש שמא יאכלנו. ויש להוסיף עוד, שהרי סכנת גילוי אפשר לבטלה ברוב כיון שעי"ז כח הארס נחלש, אך מנין לנו שרוח רעה השורה על האוכלין מתחת למיטה אפשר לבטלה ברוב. | ||
אך לבסוף הסיק שאף שאיסור אכילה מחמת הסכנה הרי הוא כאיסור אכילה מחמת איסור וחשיב "אין בו היתר אכילה", אך הפתחי תשובה {{ממ|[[פתחי תשובה/יורה דעה/קטז#ד|יו"ד סימן קטז סק"ד]]}} הביא תשובת שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/ב/קה|ח"ב סימן קה]]}} שבדיעבד אוכלין שתחת המטה אינם אסורים, ובפרט באוכלין חיים. וכן מוכח מאיכה רבתי ומילקוט יחזקאל [עי"ש בעין יצחק הראיות], לכן לדבריהם גם אתרוג ששהה תחת המיטה יוכשר לנטילה כיון שסו"ס ראוי הוא לאכילה. | אך לבסוף הסיק שאף שאיסור אכילה מחמת הסכנה הרי הוא כאיסור אכילה מחמת איסור וחשיב "אין בו היתר אכילה", אך הפתחי תשובה {{ממ|[[פתחי תשובה/יורה דעה/קטז#ד|יו"ד סימן קטז סק"ד]]}} הביא תשובת שבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/ב/קה|ח"ב סימן קה]]}} שבדיעבד אוכלין שתחת המטה אינם אסורים, ובפרט באוכלין חיים. וכן מוכח מאיכה רבתי ומילקוט יחזקאל [עי"ש בעין יצחק הראיות], לכן לדבריהם גם אתרוג ששהה תחת המיטה יוכשר לנטילה כיון שסו"ס ראוי הוא לאכילה. | ||
| שורה 66: | שורה 66: | ||
ויעויין עוד בשו"ת מנחת יצחק {{ממ|ח"ח סימן נו}} שהוסיף ודן לפי זה באתרוגים שהשקו אותם ברעל ועל ידי זה סכנה לאכלם, אם כשרים למצוה או לא. | ויעויין עוד בשו"ת מנחת יצחק {{ממ|ח"ח סימן נו}} שהוסיף ודן לפי זה באתרוגים שהשקו אותם ברעל ועל ידי זה סכנה לאכלם, אם כשרים למצוה או לא. | ||
וכעין זה דן הגרשז"א {{ממ|הליכות שלמה ע' קצג}} באתרוג שהטבילוהו בחומר חיטוי או ריססוהו בחומר רעיל, ואוסר לאוכלו עד אחר ל' יום. והנדון הוא בתרתי, חדא מחמת עצם הדבר שלכאורה אין האתרוג עצמו אסור באכילה אלא רק מחמת דבר חיצוני ויש לדמות זאת לאתרוג האסור מחמת בליעה. ועוד זאת, שאף אם נכריע לאיסור כיון שסוף סוף אסור באכילה, מכל מקום יש | וכעין זה דן הגרשז"א {{ממ|הליכות שלמה ע' קצג}} באתרוג שהטבילוהו בחומר חיטוי או ריססוהו בחומר רעיל, ואוסר לאוכלו עד אחר ל' יום. והנדון הוא בתרתי, חדא מחמת עצם הדבר שלכאורה אין האתרוג עצמו אסור באכילה אלא רק מחמת דבר חיצוני ויש לדמות זאת לאתרוג האסור מחמת בליעה. ועוד זאת, שאף אם נכריע לאיסור כיון שסוף סוף אסור באכילה, מכל מקום יש לדון אם מאחר שיש בו היתר אכילה לאחר ל' יום שוב ממילא אי אפשר להגדירו כ'אין בו היתר אכילה'. | ||