רש"י/שבועות/כח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
מ (←‏top: עוגנים לד"ה)
מ (←‏top: +)
 
שורה 3: שורה 3:
'''{{עוגן1|אפי'}} כל שהוא.''' שיור נמי מעכב שלא עבר על שבועתו וראוי לשאילה:
'''{{עוגן1|אפי'}} כל שהוא.''' שיור נמי מעכב שלא עבר על שבועתו וראוי לשאילה:


'''{{עוגן1|מיגו}} דמהניא שאלה כו.'''' דהא כי אכליה לכזית קמא עדיין כל זיתים שבה אסורין עליו ומהניא להו שאלה וכיון דנשאל וקיי"ל חכם עוקר נדר מעיקרו ואשתכח דלא הויא שם שבועה כלל הלכך כזית קמא אשתכח דלא באיסורא אכליה:
'''{{עוגן1|מיגו}} דמהניא שאלה כו'.''' דהא כי אכליה לכזית קמא עדיין כל זיתים שבה אסורין עליו ומהניא להו שאלה וכיון דנשאל וקיי"ל חכם עוקר נדר מעיקרו ואשתכח דלא הויא שם שבועה כלל הלכך כזית קמא אשתכח דלא באיסורא אכליה:


ואחר כך נשאל על הראשונה אלמא אע"ג דאזלא לה כולה נשאל עליה:
ואחר כך נשאל על הראשונה אלמא אע"ג דאזלא לה כולה נשאל עליה:
שורה 9: שורה 9:
'''{{עוגן1|שלא}} גלח.''' פתח אהל מועד את ראש נזרו כדכתיב:
'''{{עוגן1|שלא}} גלח.''' פתח אהל מועד את ראש נזרו כדכתיב:


'''{{עוגן1|דר'}} אליעזר.''' במסכת נזירות {{ממ|דף סג.}}:
'''{{עוגן1|דר'}} אליעזר.''' במסכת נזירות {{ממ|[[בבלי/נזיר/סג/א|דף סג.]]}}:


'''{{עוגן1|תגלחת}} מעכבא.''' לשתות יין וליטמא למתים הלכך הוי שיור:
'''{{עוגן1|תגלחת}} מעכבא.''' לשתות יין וליטמא למתים הלכך הוי שיור:


'''{{עוגן1|א"ר}} אשי נזירות קא רמית כו.'''' לעולם משעבר על שבועתו לא חזיא לשאילה ולא מהניא לה שאלה ודקשיא לך נזירות לאו קושיא היא:
'''{{עוגן1|א"ר}} אשי נזירות קא רמית כו'.''' לעולם משעבר על שבועתו לא חזיא לשאילה ולא מהניא לה שאלה ודקשיא לך נזירות לאו קושיא היא:


'''{{עוגן1|מי}} גרם לשניה שלא תחול.''' כלומר מי גרם לך לומר שהימים המנוים לא לשניה נמנו אלא לראשונה דתימא אזלא לה ראשונה ותקשי לך ראשונה היתה גורמת לך לומר כן:
'''{{עוגן1|מי}} גרם לשניה שלא תחול.''' כלומר מי גרם לך לומר שהימים המנוים לא לשניה נמנו אלא לראשונה דתימא אזלא לה ראשונה ותקשי לך ראשונה היתה גורמת לך לומר כן:
שורה 27: שורה 27:
'''{{עוגן1|אמר}} רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו.''' נמצאת האחת איסור והאחת תנאי זו שנשבע עליה הוי איסור וזו שיתלה בה הוי תנאי ואשמועינן רבא דכל שבועה שנשבע על תנאי ותלה דבר בחבירו אין איסור השבועה חל עליו בשעת שבועה אלא בשעת מעשה הראשון הלכך ההיא שעתא שעת שבועה היא ואם באותה שעה זוכר את שבועתו קרינן ביה האדם בשבועה וחלה עליו שבועה להתחייב קרבן על השוגג בין שאכל התנאי ראשון בין שאכל האיסור ראשון ובלבד שתהא שגגה באכילת האיסור ומלקות על המזיד ובלבד שתהא התראה באכילת האיסור ואם כבר שכח שבועתו בשעת מעשה ראשון לא קרינן ביה האדם בשבועה ואין השבועה חלה עליו לא לקרבן ולא למלקות ומייתינן ליה סייעתא לקמן ממתניתין דנדרים:
'''{{עוגן1|אמר}} רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו.''' נמצאת האחת איסור והאחת תנאי זו שנשבע עליה הוי איסור וזו שיתלה בה הוי תנאי ואשמועינן רבא דכל שבועה שנשבע על תנאי ותלה דבר בחבירו אין איסור השבועה חל עליו בשעת שבועה אלא בשעת מעשה הראשון הלכך ההיא שעתא שעת שבועה היא ואם באותה שעה זוכר את שבועתו קרינן ביה האדם בשבועה וחלה עליו שבועה להתחייב קרבן על השוגג בין שאכל התנאי ראשון בין שאכל האיסור ראשון ובלבד שתהא שגגה באכילת האיסור ומלקות על המזיד ובלבד שתהא התראה באכילת האיסור ואם כבר שכח שבועתו בשעת מעשה ראשון לא קרינן ביה האדם בשבועה ואין השבועה חלה עליו לא לקרבן ולא למלקות ומייתינן ליה סייעתא לקמן ממתניתין דנדרים:


'''{{עוגן1|אכל}} את הראשונה כו.'''' ההיא דתנאי קרי ראשונה שכך היתה סדר שבועתו אם אוכל זו לא אוכל זו והאי דנקט אכילת התנאי ברישא לאו משום דאי עביד איפכא לא חיילא דודאי חיילא ומתחייב למפרע אלא משום דבעי למימר ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב קרבן ודוקא דהך שניה דאיסור הוא דהויא לה שגגה באכילת איסור דאי בתנאי לא מייתי קרבן על אכילת האיסור למפרע שהיתה מזיד ובהיתר שעדיין לא נאסרה עליו ואע"פ שהוא שוגג בשעת אכילה אחרונה שהוא עובר בה על השבועה למפרע שגגה באיסור בעינן:
'''{{עוגן1|אכל}} את הראשונה כו'.''' ההיא דתנאי קרי ראשונה שכך היתה סדר שבועתו אם אוכל זו לא אוכל זו והאי דנקט אכילת התנאי ברישא לאו משום דאי עביד איפכא לא חיילא דודאי חיילא ומתחייב למפרע אלא משום דבעי למימר ראשונה במזיד ושניה בשוגג חייב קרבן ודוקא דהך שניה דאיסור הוא דהויא לה שגגה באכילת איסור דאי בתנאי לא מייתי קרבן על אכילת האיסור למפרע שהיתה מזיד ובהיתר שעדיין לא נאסרה עליו ואע"פ שהוא שוגג בשעת אכילה אחרונה שהוא עובר בה על השבועה למפרע שגגה באיסור בעינן:


'''{{עוגן1|אכל}} את הראשונה בשוגג ושניה במזיד פטור.''' בשעת אכילה ראשונה כבר שכח בשבועתו וכשאכל האיסור היה זכור את שבועתו ועבר עליה במזיד פטור ממלקות ואפי' בהתראה לפי שלא חלה שבועה עליו שהרי בשעת אכילה ראשונה שהיתה שבועה ראויה לחול כבר שכוח היה ולא קרינא ביה האדם בשבועה וכל שכן מקרבן שאין קרבן על המזיד:
'''{{עוגן1|אכל}} את הראשונה בשוגג ושניה במזיד פטור.''' בשעת אכילה ראשונה כבר שכח בשבועתו וכשאכל האיסור היה זכור את שבועתו ועבר עליה במזיד פטור ממלקות ואפי' בהתראה לפי שלא חלה שבועה עליו שהרי בשעת אכילה ראשונה שהיתה שבועה ראויה לחול כבר שכוח היה ולא קרינא ביה האדם בשבועה וכל שכן מקרבן שאין קרבן על המזיד:

תפריט ניווט