שו"ת הרא"ש/יד/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''כל''' כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בחמין בין בקדירות שנשתמש בהן על האור בין בקערות שעירה לתוכן רותח לא ישתמש בהן בפסח אלא משהן לאחר הפסח וצריך ליתנם במקום שאין הרגל דורס דחמץ לא בדילי אינשי מיניה ודילמא אתי לאשתמושי בגוייהו וטוב לסוגרם בחדר ולהצניע המפתח וכל כלי חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה אפילו בחמין דכיון דלא נשתמש בהן כל השנה אלא בצונן לא בלעי חוץ מבית שאור פי' [כלים ששומרים בהן השאור וכן] עריבה שלשין בה כל השנה דאע"ג דלא נשתמש בה אלא צונן הואיל וחימוצו קשה אסור להשתמש בו מצה בחמין אבל בצונן מותר להניח בו מצה אפויה אבל לא ללוש בו מצה דממהר להחמיץ ומדוכות של אבן ושל עץ יש מי שאוסרן בפסח אף על ידי הגעלה ורבו המתירין וכן עמא דבר ובלבד שיהו חלקין שלא יהו בהן בקעים וכלי עץ וכלי מתכות שנשתמש בהן חמץ בכלי ראשון צריך להגעילן בכלי ראשון ושנשתמש בהם חמץ ע"י עירוי שופך עליהם רותחין מכלי ראשון ושפודין ואסכלאות צריך ללבנן באור היטב והליבון הוא שיהו ניצוצות ניתזין מהם וכלי גדול שאין יכול להכניסו בכלי אחר ממלאו מים עד שפתו ומרתיחו ומכניס לתוכו אוד דולק והמים המרותחין יוצאין על כל גדותיו ושופך המים מיד לחוץ ושופך לתוכו מים צוננין וכן לכל כלי שמגעילו מיד כשמוציאו מהחמין שופך עליו מים צוננין ודבר זה מפורש בזבחים פרק דם חטאת (צ"ו) דקאמר לא נצרכה אלא לשטיפה יתירתא ואין להגעיל שום כלי עד שיעביר כל חלודה שעליו וינקהו יפה כי במקום החלודה והטינופת אין פולט הבליעה ותניא בסיפרי אך את הזהב מכאן שצריך להעביר את החלודה הילכך סכין שיש בו גומות ואין יכול לנקותו יפה בתוך הגומות אין להכשירו על ידי הגעלה אלא בליבון והיורה הגדולה שמגעילין בה את הכלים אם היא בת יומא צריך להכשירה תחלה דאם לא כן שמא ישהה הכלי בתוכה עד שיגמור כל פליטתו ואחר שינוח מלפלוט יחזור ויבלע איסור הנפלט מהכלי שהוא בן יומו ושומן בחמין הוי נותן טעם לשבח דלא שרי חמין של גוים בפרק אין מעמידין (ל"ח) אלא משום דסתם כלים אינן בני יומן ואם אינה בת יומא אין צריך להכשירה תחלה ואף על פי שטעם פגום הנפלט מהיורה נבלע בכלי וקיימא לן קדירה שהיא בת יומא אין מבשלין בה לכתחילה אלמא טעם פגום אסור לכתחלה שאני הכא דהוי כנותן טעם בר נותן טעם שנפלט מהכלי למים וחוזר ונבלע בכלי וכולו היתר כיון שנפגם הטעם וכן כל השנה כולה אין להגעיל כלי בן יומו אם לא שיהא במים שביורה ששים לבטל כל הכלי מהאי טעמא אבל בערב הפסח קודם זמן איסור חמץ מותר להגעיל כלי בן יומו אפילו אין במים ששים לבטל הכלי דהוי נותן טעם בר נותן טעם הכלי פולט במים וחוזר ונבלע בכלי והוי כמו דגים שעלו בקערה שמותר לאכלן בכותח ואפילו לדברי המפרש עלו אין נתבשלו לא הכא שרי דהתם הבשר הנבלע בדגים חשוב טעם כי נבלע אוכל באוכל שהדגים ראויים לאכילה והבשר נותן טעם בהם לשבח הילכך אסור לאכלו בכותח אם נתבשלו בקדירה אבל הכא טעם החמץ הנפלט מהכלי למים וחוזר ונבלע בדופני הכלי אין חשוב טעם כשיחזור ויפלוט בפסח לתוך התבשיל ומחבת י"א דלא סגי לה בהגעלה [כו'] ובעי לבון כשפודין ואסכלאות ולא מסתבר טעמא דאם באנו לחוש לזה א"כ כל קדירות של מתכת פעמים מחסרון המרק מקדיח התבשיל ונשרף ונדבק לדפני הקדירה יצטרכו ליבון ולא מצינו מי שחשש לזה אלא היינו טעמא אף על פי שנשרף לדפני הקדירה לחלוחית משקה יש בתבשיל אלא שהוא יבש אצל דפני הקדרה ולא מיקרי תשמיש ע"י האור להצריכו ליבון ומחבת או יורה שיש בה טלאי אין מגעילין אותה לפי שהבלוע תחת הטלאי אין נפלט ע"י הגעלה ואין לומר דכל מה שעתיד לפלוט על ידי תשמיש חמין יפלוט בהגעלה זו ומה שלא יפלוט עתה לא יפלוט לעולם דאם כן תועיל הגעלה לכלי חרס אלא ודאי פולט תמיד מעט מעט הכא נמי מה שתחת הטלאי אין נפלט בהגעלה ופולט תדיר מעט מעט והסכינין יש לנקותם במשחזת יפה יפה שלא ישאר בהן חלודה וטינופת ואחר כך יגעילם ברותחין.