שו"ת הרא"ש/קה/ה: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תשובה''' בענין הדין יש צדדים שהדין משתנה בהם אם החכירות הוא דבר גדול חמשת אלפים או עשרת אלפים יש לדון דין זה לפי האומד ולפי הנראה דאם ראובן הוציא מעות מידו בשביל הקרן כפי חלקו יותר מאלפים זהובים היאך יתכן זה שנאמר שהוציא מידו מעות הרבה [ונתרצה לקבל אלפים זהובים ונתרצה לקבל בשביל מעות הרבה] שנתן וגם מחל כל הריוח ויאמר שמעון אין לך עלי כי אם השטר של אלפים זהובים המונח ביד שליש וכל השאר הקרן מותר על האלפים הוא שלי וגם כל הריוח ואם יהיה הפסד יאמר שמעון לראובן תפרע חלקך בהפסד או השליש יתן לי השטר של אלפים זהובים אטו בשופטני עסקינן דזביני בכילא זוטא ומזבני בכילא רבא אומדנא דמוכח הוא יותר מכל אומדנא שמצינו בגמרא שראובן לא הניח מעותיו על קרן הצבי אלא שהשטרות נעשו לקנס לזרזם שיקיים כל אחד תנאו ואם יעבור אחד מהם על תנאו ויתברר דבר זה לשליש יתן השטרות לשכנגדו ובשביל זה לא הפסיד עיקר ממונו שיש לו ביד שמעון שהוציא מידו ונתן לו גם הריוח שהרויח וכן כל דין אסמכתא אזלינן בתר אומדנא דדעתא אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא לא הוי אסמכתא משום דלא גזים ובידו לעשות אמרינן דגמר ומקני ואם אוביר ולא אעביד אשלם אלפא זוז הוי אסמכתא דאמדינן דעתיה דהאי לא גמר ומקני כיון דגזים ולא כיון אלא להסמיכו על דבריו וכן בנדון זה אמדינן דעתיה שלא הוציא מידו ממון רב על מנת לקבל אלפים זהובים ולוותר על כל הריוח ואם יהיה הפסד ישלם וגם הנדון מוכיח ששמעון חפץ יותר לפרוע לראובן אלפים זהובים ממה שיתן לו הקרן שנתן הוא והריוח שהרויח לכן נראה שחכירות גדולה היתה על כן נראה כמו שכתבתי אמנם אם חכירות קטנה היתה איפשר שהשטרות היו לקנס ולפרעון אבל אם חכירות גדולה היתה אז הדין כמו שכתבתי למעלה נאם הכותב אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.