שו"ת הרא"ש/עט/ח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תשובת''' שאלה יקבל החכם הנכבד את תשובתו על אשר שאלת יעקב שמת והניח שלשה בנים ראובן שמעון ולוי ולא היה לוי בעיר בשעת מיתת אביו ובא יהודה לראובן ושמעון ואמר להם בפני עדים אתם יודעים שיש לי ביד אביכם כך וכך תנוהו לי והם הודו לדבריו ונתנו לו אשר שאל בפני העדים ולאחר זמן בא לוי ותבע את יהודה להחזיר לו שליש הממון שלקח מאחיו שהוא חלקו ויהודה השיב לו לאו בעל דברים דידי את שלא נתת לי כלום ולא קבלתי ממך ואפילו דברים בעלמא לא דברתי עמך ונסתפקת אי יהודה שפיר טעין לאו בעל דברים דידי את ונשאת ונתת בדבר והבאת ההיא דאחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהם (ב"ק ט’) וגם הבאת ההיא דתרי אחי תרי שותפי וכו' (כתובות צ"ד) ואין ענינם לכאן כלל דהנהו מיירי שנעשה הדבר על פי דיינין אבל בנדון זה שלא תבעם יהודה לדין אלא דברים בעלמא דבר להם והודו לדבריו ונתנו מממון אביהם וגם יהודה תבע שהיה לו חוב אצל אביהם שלא כדין עשו ששלחו יד בממון לוי שלא מדעתו דמיד שמת יעקב היה הממון בחזקת שלשת האחין ואם ראובן ושמעון רצו לפרוע חוב אביהם ליהודה בלא שיבואו לדין בשל חלקם היה הרשות בידם אבל בחלקו של לוי לאו כל כמיניה ובגזל שלחו יד בממונו ונתנוהו ליהודה הילכך רצה לוי גובה מראובן ושמעון שגזלוהו רצה גובה מיהודה שהגזלה בידו כדאמר רב חסדא גזל ולא נתיאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה והא דתנן (בב"ק קי"א) הגוזל ומאכיל את בניו פטור מלשלם מיירי לאחר יאוש ובאין גזלה קיימת והכא בנדון זה אין כאן יאוש הילכך רצה גובה מיהודה ובעל דברים דידיה הוא מטעם שכתבתי.

'''ילמדנו''' רבינו ראובן ושמעון ירשו מאביהם קרקעות ומכר ראובן חלקו או נתנו במתנה ונשאר חלק שמעון ברשותו ויצא שטר חוב על אביהם ובא לטרוף מחצה מהלוקח שקנה מראובן ואומר לו הלוקח הרי החוב היה על יעקב והרי נשארו נכסים בני חורין מנכסיו ביד שמעון בכדי חובך ואין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין ושמעון משיב לא כי אני וראובן אחי ירשנו מאבינו קרקעות אלו אחר שיפרע כל החובות ואז נחלוק דהלכתא בטלה מחלוקת ונמצא למפרע כי מה שמכר לא היה שלו ואפילו אם בעל חוב יטרוף סופו לחזור עליכם אם כן מה לי אם תתנו לבעל חוב אולי הדין עם בעל חוב של יעקב שרוצה לטרוף חצי חובו מנכסי ראובן בן יעקב שמכר או נתן לאחר לפי שראובן ושמעון חייבין לפרוע חוב אביהם כל אחד חציו כדתניא בפרק יש נוחלין (קכ"ד) יצא עליהם שטר חוב בכור נותן פי שנים שכל אחד חייב לפרוע כפי ירושתו והא דאמרינן בפרק קמא דבבא קמא (ט’) שני אחים שחלקו ובא בעל חוב וטרף חלקו של אחד מהם פר"י דמיירי כגון שעשאו אפותיקי כגון ששעבד לו קרקעותיו וסיים לו אותו קרקע במצריו להיותה תחלה לפרעון אם ירצה המלוה הילכך יכול לגבות כל חובו מן האחד [אבל אם לא עשאה אפותיקי לא יוכל לגבות כל חובו מן האחד] כל זמן שמוצא לגבות מן השני מנכסי אביו הילכך בנדון זה יגבה בעל חוב של יעקב חצי החוב מנכסי ראובן שירש מאביו אף על פי שמכרו לאחר ולא מצי לקוחות למימר הנחנו לך נכסים בני חורין ביד שמעון דהא דאמרינן אין גובין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין היינו נכסים ששעבד הלוה אבל לא נכסים ששעבד היורש או הלוקח כדאמרינן בפ"ק דבבא קמא (ח) דראובן מכר כל שדותיו לשמעון והלך שמעון ומכר שדה אחת ללוי ובא בעל חוב דראובן רצה מזה גובה רצה מזה גובה ולא מצי לוי למימר לך אצל בני חורין שהנחתי לך ביד שמעון ואפילו הן זיבורית דלא תקנו חכמים ז"ל תקנה זו אלא בנכסים ששעבד הלוה אבל לא בנכסים ששעבד הלוקח מן הלוה וכ"ש בנדון זה שחצי החוב מוטל על ראובן לפרוע מנכסים שירש מאביו ואם מכרן לאחר יטלם בעל חוב ואין לו על שמעון שום שעבוד כי שעבוד חצי החוב מוטל על הנכסים שירש ראובן מאביו וחצי האחר על שמעון.