שו"ת הרא"ש/סח/ל: הבדלים בין גרסאות בדף

'''תשובה''' ומה ששאלת שני שטרות שיצאו בפני בית דין כתובין על הקלף וקרועים באמצע האחד לארכו והאחר לרחבו והקרעין אינן שוין אלא נוטין לצדדין ובשביל שאין הקרע שתי וערב נולד הספק אי קרינן בהו נקרע או נתקרע וכתבת שהקרעים הן בסכין ולדעת ואינן בכפל השטר לטעון טענת נתקרע מעצמו לשון הברייתא (ב"ב קסח) כך הוא נקרע פסול נתקרע כשר ופשטא דברייתא כל קרע שאני יכול לתלות שנתקרע מעצמו השטר כשר כיון שיצא מתחת ידי המלוה מקויים לא מחזקינן ביה ריעותא אבל אם ידוע שנקרע בסכין ודאי ריעותא היא שהמלוה נזהר בו יפה שלא נקרע בידים בסכין והיינו נקרע דברייתא ובהא ליכא לספוקי מידי וגמרא דקא בעי היכא דמי נקרע והיכא דמי נתקרע ואמר רב יהודה נקרע קרע של בית דין נתקרע קרע שאינו של בית דין והיכי דמי קרע של בית דין אמר רב יהודה מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב מיירי כשאין יכול לעמוד על הקרע אם הוא בסכין או אם נקרע ממילא ובהא קא יהיב גמרא סימנא להבחין בין נקרע ממילא ובין נקרע מחמת פרעון וקאמר אביי דכל קרע שלא נעשה בסכין צריך שיהיה שתי וערב ואי לא תלינן דממילא נקרע אבל קרע שיש לעמוד ולהבחין שבסכין נקרע אפי' אינו שתי וערב אין לך ריעותא גדולה מזו.