שו"ת הרא"ש/מד/ג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שאלה''' ראובן שקדש אשה בפני עדים כשרים בקידושין הגונים מדעתה ושוב קבלה קידושין מאיש אחר.

'''תשובה''' יראה לי שאין חוששין לקידושי שני ומותרת לראשון כדאיתא בשלהי גטין (פ"ט) שלחו ליה מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קידושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו דבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו הדבר על בוריו אילימא דאי דמגליא דקידושי קמא לאו קידושי מעליא מבטלינן קלא והא נהרדעא אתריה דשמואל הוא ובנהרדעא לא מבטלינן קלא אלא דאי איגליא מילתא דקידושי קמא קידושי מעליא הוו לא צריכה גט משני ופליגא אדרב הונא דאמר רב הונא אשה שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת וכדרב המנונא דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואידך הני מילי בפניו אבל שלא בפניו מעיזה ומעיזה פניה כדי להחזיק מה שעשתה וכתב רש"י ז"ל דליתא דרב הונא אלא הלכה כשמואל דאי קדושי קמא קדושין מעליא הוו לא צריכה גט משני וכן כתב הרי"ף ז"ל כי הביא דברי שמואל ולא הביא דברי רב הונא וכן מוכיח בפ"ב דכתובות (כ"ג) דהלכה כרב המנונא דדוקא בפניו על מתניתין דהאשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ואם יש עדים שהיתה אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת ואם יש עדים שנשבית והיא אמרה טהורה אני אינה נאמנת ואם משנשאת באו עדים לא תצא ופליגי אמוראי בגמרא רבי אושעיא מתני לה ארישא פי' הא דקתני ואם משנשאת באו עדים לא תצא קאי אף ארישא דאשת איש רבה בר אבוה מתני לה דוקא אסיפא דבשבויה הקלו וקאמר לה דבדרב המנונא קמיפלגי דאמר רב המנונא האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת וכו' מאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא כלומר אף על גב דרב המנונא לא אמר אלא בפניו אהני מיהא שלא בפניו היכא דנשאת כבר ואח"כ באו עדים דלא תצא ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא לא דכולי עלמא אית להו דרב המנונא והכא בהא קא מיפלגי מר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו נימא מעיזה פניה ולא מהימנא אפילו נשאת כבר תצא אף על פי שנשאת ע"פ בית דין ומר סבר אפילו שלא בפניו נמי לא מעיזה לענין זה שאת נשאת לא תצא ופסק רי"ף הלכתא כמאן דמתני לה אסיפא כי בהלכותיו כתב אותה על משנה דשבויה ולא על משנה דאשת איש וכן פסק רבינו חננאל ז"ל שלא בפניו אפי' בדיעבד נמי לא מהימנא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות אישות אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לפי שהאשה שאמרה לבעלה בפניו גרשתני נאמנת חזקה וכו' אבל אם קדשה שלא בפני בעלה אין קדושין תופסין בה עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שקבלה הקדושין דכל דבר שלא בפני בעלה מעיזה וכן עשה ר"ת ז"ל מעשה כאשר כתב רבינו שמשון ז"ל בסוף תוספות גטין וכן פסק רבינו מאיר הלוי זצ"ל והנראה בעיני כתבתי אשר בה"ר יחיאל זצ"ל.