משתמש:בן עזאי/ביצה/כא/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

איתא במשנה ביצה כ"א: בש"א לא יחם אדם חמין אא"כ ראויין לשתיה וב"ה מתירין. ובתוד"ה לא, הקשו וז"ל: וא"ת מאיזה טעם שרו ב"ש ואפילו ראויין לשתיה הא לית להו מתוך, וי"ל דמיירי כגון ששותה ומרבה לרחוץ רגליו והכי איתא בהדיא בירושלמי דלב"ש צריך לשתות מהן וב"ה מתירין ודוקא לרגליו אבל לכל גופו מודה דאסור דדבר השוה לכל נפש בעינן וזה אינו ראוי אלא לבני אדם מעונגין אבל ידיו ורגליו שוה לכל נפש, עכ"ל.

ור"ל דכך הוא שיעור דברי התוס' "נראה לר"י דווקא שמחמם אותם לצורך שתיה אבל לצורך רחיצה אף על גב דראויין לשתיה אסרי ב"ש דהא לית להו מתוך", וכוונתם דאע"ג דראויין לשתיה וכי תימא דב"ש שרו משום הואיל, הא ב"ש גם לית להו הואיל.

אמנם בעיקר דברי הרשב"א צ"ע הסברא דמהיכי תיתי דמאן דלית ליה מתוך לית ליה גם הואיל, וגם איזה ק"ו יש בזה, דאמאי דין מתוך הוא פשוט יותר דנעשה מזה ק"ו דמאן פליג אהא פליג אהא, ובפשטות דין מתוך הוא דין היתר יותר מאשר דין הואיל, דע"י מתוך שרינן טפי, דהא ע"י הואיל שרינן רק דבר שהוא לאוכ"נ ואילו במתוך שרינן גם לצורך אחר שאינו צורך אוכ"נ.

[ויש להוסיף דבאמת לרש"י דס"ל דמתוך מתיר גם שלא לצורך כלל, א"כ הרי ודאי דמתוך נמצא דהוי דין היתר יותר מדין הואיל, אמנם לדעת התוס' וסייעתם דבעינן עכ"פ צורך גם בדין מתוך, א"כ בזה י"ל דהואיל הגם דהוא לצורך אוכ"נ, מ"מ אינו לצורך אוכ"נ דיו"ט, משא"כ מתוך דלכה"פ עושה לצורך יו"ט עצמו, אמנם אכתי קשה דמהיכי תיתי דתליין זב"ז, וזה מחודש].

ועוד דא"כ יש להקשות איפכא, דהא רבה בפסחים שם ס"ל דין הואיל, ואילו בביצה י"ב. דעתו דבין ב"ש ובין ב"ה לא ס"ל מתוך, הרי דדין הואיל לדידיה פשיט טפי, והן אמת דהרשב"א כבר כתב דרבה אמר כן רק בדרך דחיה, ולעולם מודה דב"ה ס"ל מתוך, אך אכתי תיקשי עמש"כ הגרע"א דזהו כוונת התוס' דהא התוס' לא כתבו כן דרבה אמר כן רק בדרך דחיה.