16,682
עריכות
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
(←top: הוספת תגיות להסתרת תבניות הניווט מדף הפרשה הראשי) |
||
שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | <noinclude>{{ניווט כללי עליון}} | ||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> | ||
'''ר"י ור"נ ורבנן.''' | '''ר"י ור"נ ורבנן.''' ר"י דריש שבא לרמוז בזה ענין מלחמה דלשון הגשה נאמר במלחמה. ולר"נ הגשה לפיוס. ולרבנן הגשה לתפלה. ולז"א כלהו איתנהו בזה בלשון ויגש וכדלקמן: | ||
'''הגשה למלחמה.''' | '''הגשה למלחמה.''' כלו' שבא להלחם עם כח האף. שהוא מצד תוקף הדין להחליש כחו ע"י פיוס ותפלה לה' המעורר מקור הרחמים המבטל כח הדין {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''הגשה לפיוס כו'.''' | '''הגשה לפיוס כו'.''' ורבנן אמרי הגשה לתפלה. ההבדל שבין פיוס לתפלה. דפיוס נאמר על דבר שאינו בדין גמור ואינו בחסד גמור. אלא הוא במדה הממוצעת בדבר שיש פנים לכאן ולכאן. ועל זה הוא הפיוס לפייס את המושל להיות נוטה לו לכף זכות ולא לכף חובה. אבל ענין התפלה והתחנונים הוא על דבר שהוא חסד גמור שאינו בא אלא דרך בקשת רחמים ותפלה. וא"כ הפיוס בא על הצלת הצדיקים משום דאמרינן לקמן בפרקין כל הצדיקים האמורים בסדום חסר כתיב דאינם אלא צדיקים גרועים ואם מן הדין אף הם לא היו ראוים להצלה. ולכן אמר אברהם דרך פיוס שלא יתנם תחת שליטת האף. ולשון תפלה נאמר על הצלת הרשעים שיגנו עליהם הצדיקים אע"פ שאינם אלא צדיקים גרועים שהוא לפנים משורת הדין לגמרי. ואין זה אלא בדרך תפלה ובקשת רחמים כאמור {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו מלחמתינו.''' | '''זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל אלא בא וקרב עשה קרבנינו מלחמתינו.''' כצ"ל וכן הוא בס"ע ובירושלמי כלו' דרכם הי' לומר לעובר לפני התיבה לשון בא וקרב. וע"ז מפרש שנרמז בזה לשון קרבא שהוא מלחמה. להורות שנכלל בתפלה ג"כ ענין מלחמה וכלו' שאומרים לו שיכוין היטב לבקש רחמים להלחם עם כח האף {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''למה התקינו ברכות ט"ו כו'.''' | '''למה התקינו ברכות ט"ו כו'.''' לא פחות ולא יותר דברכת המינים אינה מן המנין דבתר הכי תקנוה כדאי' בגמרא דה"ל למימר טפי כגון שאלת חיים ובנים ושאר צרכים. אי נמי דלהוו בציר מט"ו דהוו מצי כיילי דדמי כחדא כגון השיבנו וסלח לנו כחדא. {{ממ|[[יפה תואר על בראשית רבה/{{כאן}}|יפה תואר]]}}: | ||
'''מכלה את הפורעניות.''' | '''מכלה את הפורעניות.''' כלו' שכח מדריגות ט"ו האזכרות גרמו לכלות פורעניות המבול מן העולם. וכן כיוצא בו כח הט"ו ברכות שבתפלה יכלו את הפורענות מן העולם: | ||
'''אתה גודר את האף.''' | '''אתה גודר את האף.''' ר"ל אתה כובש את מלאך המשחית הנקרא אף הבא לכלות את העולם בתוקף דינו. והאף לא יגדרך לכבוש מדת טובך שהוא ממקור הרחמים. וא"כ מדוע לא תכבוש גם עתה כח האף ודרש האף תספה לשון חרון אף ורומז כתרגומו. דהיינו מלאך המשחית הנקרא אף. והיינו נמי דקאמר הלא אף שאתה מביא לעולמך אתה מכלה בו את הצדיקים והרשעים וכדאמרינן משניתנה רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע כי הוא מצד תוקף הדין: | ||
'''ולא דייך שאין כו'.''' | '''ולא דייך שאין כו'.''' כלומר שמן הראוי היה אף לתלות לרשעים בשביל הצדיקים. ולא די שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים. אלא שאתה מכלה גם כן באף גם את הצדיקים עם הרשעים: | ||
'''ב"ו חמה כובשתו.''' | '''ב"ו חמה כובשתו.''' איידי דקאמר אתה גודר את האף כו' מסיק נמי ב"ו חמה כובשתו כו': | ||
'''נוקם ה' ובעל חמה.''' | '''נוקם ה' ובעל חמה.''' דבעל משמע ששולט בה והיא ברשותו כאילו הוא בעל ואדון עליה: | ||
'''אל קנא.''' | '''אל קנא.''' אל הוא לשון אדנות ואיילות {{ממ|[[מתנות כהונה על בראשית רבה/{{כאן}}|מתנות כהונה]]}}: | ||
'''מ"ד ויש נספה בלא משפט.''' | '''מ"ד ויש נספה בלא משפט.''' כלו' הלא כתיב הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט: | ||
'''בלא משפט מקומו.''' | '''בלא משפט מקומו.''' כאשר בא איש ממקום אחר לאותו המקום שנגזר עליו פורעניות שמתחלה לא היה בכלל המשפט הנגזר. וכאשר בא לאותו המקום נתפס גם הוא עמהם. והרי הוא כנספה בלא משפט. ומייתי דוגמא לזה מהך עובדא דגובה מס בטבריא שנתפס שם גם אחד מבני צפורי בהיותו שם. אע"פ שבא אח"כ הרווחה למקומו. והיה נספה בלא משפט מקומו: | ||
'''לגבות.''' | '''לגבות.''' מס המלך: | ||
'''שבאת רוחה.''' | '''שבאת רוחה.''' עמדה להם ריוח והנחה מאת המלך: | ||
'''ר' לוי כו' ר' סימון כו'.''' | '''ר' לוי כו' ר' סימון כו'.''' לפרושי הך מילתא אתו למה האף מכלה גם הצדיקים. ור' לוי אמר שהוא משל לדוב שהיה דרכו לשכל בחיות בתוקף כעסו ובשעה שאינו מוצא לשכל בחיות כפי רצונו אז הוא משכל אף בבניו כדי להשקיט כח רוגזו וכעסו. כן הוא במלאך המשחית חלילה. וא"כ בכוונה אינו מבחין מחמת תוקף כעסו ופוגע גם בצדיקים לפי שאינן צדיקים גמורים וכדאמרן. ור' סימון מדמה ליה למגל החותך שאין לו כח להבחין. ולכן כשיש לו לקצור קוצים ונמצא ביניהם שושנה אינו מבחין וכורת גם השושנה אף כך במלאך המשחית אינו מצד הכעס רק אין לו כח להבחין בין צדיק לרשע ואינו יכול להנצל אלא דרך נס וצדיק שאינו גמור אינו כדאי לזה. ומ"מ לכ"ע תחילת הגזרה אינה אלא מפני הרשעים. ולכן אמר אברהם האף תספה צדיק עם רשע {{ממ|[[נזר הקודש על בראשית רבה/{{כאן}}|נזר הקודש]]}}: | ||
'''למגל כוסחת.''' | '''למגל כוסחת.''' פי' כמגל זה שכורת קוצים ואינו משלים כוסחותו וכורת שושנים ואינו משלים לכרות כי טבעו הוא לכרות בלי הבחנה והכל שוה לו קוצים ושושנים: | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | <noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> |