תשואת חן/מח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הנה''' דבר זה מחלוקת שמואל ור' אלעזר בברכות דף ך"א {{ממ|[[בבלי/ברכות/כא/א|ע"א]]}} בספק קרא קריאת שמע דסבירא ליה לשמואל דאינו חוזר דקריאת שמע דרבנן ור' אלעזר סבירא ליה דחוזר דקריאת שמע דאורייתא. ופסק הרי"ף {{ממ|[[רי"ף/ברכות/יב/ב|ברכות יב: מדפי הרי"ף]]}} והרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/קריאת שמע/ב#יג|פ"ב מקריאת שמע הי"ג]]}} והרא"ש {{ממ|[[רא"ש/ברכות/ג#טו|ברכות פ"ג סימן ט"ו]]}} כר' אלעזר וכן פסקו רוב הפוסקים [זולת התוס' במנחות מ"ג {{ממ|[[תוספות/מנחות/מג/ב|ע"ב ד"ה ואיזו]]}}{{הערה|וכן דעתם בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/לב/א|לב. ד"ה קרית]]}} הביאם הפר"ח שמזכיר רבינו בסמוך. עוד ציין הפר"ח שם לדברי התוס' בסוטה {{ממ|[[תוספות/סוטה/לב/ב|שם ע"ב ד"ה ורבי]]}} שכתבו על זה בארוכה ולא העלו כלום אלא הניחו הדבר בתימה. ועי' שאגת אריה {{ממ|[שאגת אריה/ג|גימן ג]]}} שלמד כן אף בדעת ר"ת בריש ברכות {{ממ|[[תוספות/ברכות/ב/א#מאימתי|ב. ד"ה מאימתי]]}} ועוד כתב שם בהמשך דבריו שאי אפשר לומר כדעת ר"י בתוס' שם אלא למ"ד קריאת שמע דרבנן, ואם כן אף ר"י סבירא ליה הכי כמו שהביא הרא"ש בתשובה {{ממ|הביא רבינו דבריו בסמוך}}.}} והרא"ש בתשובה כלל ד' {{ממ|[[שו"ת הרא"ש/ד/כא|סימן כא]]}} הביאו הפרי חדש {{ממ|[[פרי חדש/אורח חיים/סז#א|או"ח סימן סז ס"א]]}}{{הערה|ועיין שם שתמה שסתר דבריו שהרי בפסקיו {{ממ|[[רא"ש/ברכות/ג#טו|ברכות פ"ג סימן ט"ו]]}} פסק דקריאת שמע דאורייתא וכמו שהביא רבינו בתחילת דבריו. ובתשובה שם הביא כן הרא"ש בשם ר"י וכתב בשו"ת חתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/א/טו|ח"א סימן טו]]}} שדברי ר"י שהביא הרא"ש נמצאים לפנינו בדברי התוס' במגילה {{ממ|[[תוספות/מגילה/כד/א|כד. ד"ה מי]]}} ושם לא אמרו כן אלא לענין פריסת שמע ומשמע שקריאת שמע עצמה מדאורייתא.}}, ור' אחאי גאון {{ממ|שאילתות, פרשת יתרו}} הביאו בספר תומת ישרים [[תומת ישרים/יג|סימן י"ג]]{{הערה|אמנם דעת רב אחאי שם שאף רבי אלעזר סבירא ליה שקריאת שמע דרבנן ומה שצריך לחזור ולקרות הוא משום כבוד מלכות שמים.}}].

אבל ראיות הפוסקים דהנה באותו סוגיא {{ממ|[[בבלי/ברכות/כא/א|כא.]]}} מתיב ר' יוסף בשכבך ובקומך ומשני אביי האי בדברי תורה כתיב[ ובמסכת נדרים ד"ח {{ממ|[[בבלי/נדרים/ח/א|ע"א]]}} אמר רב האומר אשנה פרק זה נדר גדול נדר לאלקים. ופריך הא מושבע ועומד מהר סיני, ומשני כאן דאבעי פטר נפשיה בקריאת שמע שחרית וערבית. שמע מינה דקרא לאו בדברי תורה כתיב אלא בקריאת שמע איירי, וכיון דרב פליג הלכתא כוותיה דרב לגבי שמואל באיסורי'{{הערה|ועוד כתב השאגת אריה שם דהו"ל שמואל יחיד לגבי ר' אלעזר ורב ויחיד ורבים הלכה כרבים.}}.

אבל התוס' במנחות מ"ג פסקו כשמואל ונ"ל דהא דמשני האי בדברי תורה היינו כמו שלמאן דאמר קריאת שמע דאורייתא אין צריך לקרות רק פעם אחת בזמן שכיבה ופעם אחת בזמן קימה, הכי נמי לשמואל הקרא דבשכבך אתי שחייב לקרות איזה דבר מדברי תורה פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה רק שיהא בזמן שכיבה וקימה למאן דאמר דאורייתא צריך לקרות פרשת שמע דוקא אבל לשמואל בשאר דברי תורה נמי סגי והיו הדברים האלה כו' ודברת בם בשבתך כו' דכ' בקרא לאו אפרשת שמע קיימי אלא אדברי תורה והרי בפרשה שניה נמי כתיב לדבר בם ולא אפרשה זו קאי דהא פרשה שניה לכולי עלמא לאו דאורייתא כמש"ל והאי לדבר בם דפרשה שניה מפרש בגמרא דהכי קאמר אגמרי בנייכו תורה כהיכא דלגרסי' בהוא והכי נמי לשמואל בפרשה ראשונה אלא דתקנו חכמים פרשת שמע והיה אם שמוע. נמצא דלשמואל מצי מקיים מצות עשה של תורה כמו לר' אלעזר והוא הדין דיכול למפטר נפשיה בקריאת שאר דברי תורה בזמן קימה ושכיבה ולא נקט שם קריאת שמע אלא לבתר דתקנו רבנן יע"ש שהביא ראיות ואכתבם לקמן בס"ד.

ובזה סרה כל התמהיות שתמהו התוס' רפ"ז דסוטה דף ל"ב אהא דמשואל מפלוגתא דר' ורבנן אי ק"ש ככתבה אי בכל לשון וכן פלוגתא דהקורא שמע ולא השמיע לאזניו ויליף לה מקרא ופלוגתא דב"ש וב"ה שהבאתי למעלה וסתמא דגמרא {{ממ|בבלי/ברכות/ב/א|ברכות ב.]]}} תנא אקרא קאי בשכבך ובקומך ופלוגתא דר"ז ור"י בריש פרק מי שהיה קורא ומתני' דפועלים שעשו מלאכה אצל בעל הבית דקורין קריאת שמע ומברכים לפניה ולאחריה ועל המזון אין מברכין ברכת הטוב ומטיב דלאו דאורייתא מכלל דקריאת שמע דאורייתא, ודוחק לומר דכל הני דמשמע דהוא מדאורייתא אסמכתות בעלמא נינהו. ועוד דקאמר לימא בכל התורה בכל לשון נאמרה ואי הוי אסמכתא לא הוי צריך למידך מיניה ע"כ לשון התוס':

'''ולפמ"ש''' אין כאן קושיא כלל דהא מודה שמואל דצריך לקרות איזה דבר מן התורה בזמן שכיבה וקימה. והכי נמי ניחא דלא פליג שמואל אהאי סוגיא דמנחות דף צ"ט אר"י משום רשב"י אפילו לא קרא אלא קריאת שמע שחרית וערבית בלבד קיים לא ימוש כו' ואסור לאמרו בפני עם הארץ רבא אמר מצוה לאמרו בפני עם הארץ ור"י ס"ל התם דאסור לקרות חכמות יונית דכתיב והגית בו יום ולילה ור"א ס"ל התם דאפילו קרא פרק א' ביום ופרק א' בלילה קיים מצות לא ימוש ואס"ד הא דאמרינן אליביה דשמואל דבשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב דחייב אדם ללמוד יום ולילה למאי נפקא מינה שקיים מצות לא ימוש שהוא מדברי קבלה הא מכל מקום מחוייב עדיין במצוה דאורייתא בשכבך כו' וכן ר"י אמאי אמר מקרא דלא ימוש אמאי לא אמר קרא דכתב בתורה וכי אפשר דשמואל פליג אכולהו תנאי ואמוראי התם ולפמ"ש אתי שפיר דבשכבך ובקומך אתי לדברי תורה בזמן שכיבה וקימה ופ' א' יוצא ידי חובתו:  

'''ובזה''' ניחא האי דתכלת וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה וזו קריאת שמע, ולשמואל נמי אתי שפיר דגם לדידיה צריך לקרות בזמן קימה דבר תורה, ותמהני על דברי התוס' שכתבו דאסמכתא בעלמא הוא שהרי שם נחלקו ר"ש ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן אי לילה זמן ציצית ודרש ר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה ורבנן היא מבעי' וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת אלמא דדרשה גמורה הוא ולפי מש"כ אתי שפיר. והא דאמר בפרק מי שמתו דף י"ז גבי נושאי מיטה את שלאחר מיטה צורך בהם חייב בקריאת שמע ופטורים מן התפילה פירש רש"י דתפילה דרבנן ומשמע דקריאת שמע הוי דאורייתא י"ל דאיירי שעדיין לא קרא עדיין שום דבר תורה וקורין קריאת שמע כדי לצאת חובת ובשכבך כו' דאורייתא.