ברכת שמואל/פרשת וירא: הבדלים בין גרסאות בדף

<big>'''וירא אליו ה' באלוני ממרא וגו'.'''</big> {{ש}}איתא בגמרא פרק נגמר הדין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מד/ב|סנהדרין מד:]]}} וז"ל: <big>'''אמר ליה אביי לרב דימי האי קרא במערבא במאי מוקמיתו ליה: אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה בהכלים אותך רעך'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כה#ח|משלי כה, ח]]}}. <big>'''ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כה#ט|שם ט]]}}. <big>'''בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל לך אמור להם לישראל: אביך האמורי ואמך חתית'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/טז#ג|יחזקאל טז, ג]]}}. <big>'''אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה רבש"ע אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך אתה אומר להם ומכלים אותם, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל, ומי אית ליה רשותא כולי האי, אין דא"ר יוסי ברבי חנינא שלש שמות יש לו: פיסקון איטמון סיגרון, פיסקון שפוסק דברים כלפי מעלה, איטמון שאוטם עונותיהן של ישראל, סיגרון כיון שסוגר שוב אינו פותח'''</big> עכל"ה. והוא תמוה. ופירש רש"י: רוח פסקניות הוא גבריאל.

'''ואברהם''' היו יהיה לגוי גדול וגו'. איתא בזוהר חדש פ' זו וז"ל: ואברהם היו יהי"ה. בגימטריא תלתין. זימנא חדא הוי קאי רשב"י וחזא לעלמא דחשיך ואפיל אמר לר' אליעזר ברי' נחזי מאי עביד קב"ה, חזא מלאכא דאפיק תלתין שלהובית דאשא וא"ל מאי בעית את למיעבד, אמר לי' למיחרב לעלמא בגין דלא שכיחי ל' זכאין בדרא זה, כי גזר קב"ה על אברהם יהי"ה לגוי גדול. א"ל רשב"י למלאכא במטו מנך זיל לגביה קב"ה ואימא לי' בר יוחאי שכיח בעלמא, אזל ההוא מלאכא קמי קב"ה ואמר רבון עלמא גלי קמך דא"ל בר יוחאי. א"ל קב"ה זיל איחריב לעלמא ולא תשגח בבר יוחאי, אתא חזייה רשב"י למלאכא קמי', א"ל אי לא תיזיל גזרנא אנא עליך דתהוי באתר דעוזא ועזאל, וכד תיעול קמי' קב"ה אימא לי' אי לית תלתין צדיקי' להוי ך' ואנא וברי מנהון, ואי לית ך' להוי י' ואי לית עשרה להוי שנים דהכא כתיב בתורה על פי שנים יקום דבר. ואין דבר אלא העולם, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. ואי לית תרין הא אית חד ואנא הוא שנאמר וצדיק יסוד עולם וכו', בשעתא ההוא נפק ברת קלא זכאה חולקך רשב"י דקב"ה גזר ואת מבטל לי', ועליך נאמר רצון יריאיו יעשה עכל"ה. והוא תמוה ואין אנו צריכין להקשות כי הקושיות יהיו מבוארים בתוך דברינו כי אין דרכינו להאריך, והנלע"ד לביאור הזוהר הנ"ל ע"פ מ"ר פ' נח וז"ל: ארשב"י אי בעי אברהם למקרבי מן גביה ועד גבי ואנא מקרב מגבי ועד מלכא משיחא, ואין לא בעי אברהם יצטרף אחיה השילוני עמי ואנן מקרבין מן אברהם עד משיחא. (כי אחיה השילוני הי' גלגול של אברהם כדאיתא בס' כלי יקר במלכים ע"ש), אמר רשב"י אין העולם יכול לקיים פחות מל' צדיקים כאברהם אבינו, אי ל' אינון אנא וברי מנהון וכו', ואי תרין אנא וברי הוא, ואי חד אנא הוא עכ"ל. והנה הרב בעל יפה תאר הקשה דבגמרא דילן לא מזכיר אי חד הוא אנא הוא, וכדי לתרץ כל הנ"ל נקדים גמרא דסוכה וז"ל: לא פחית עלמא מל"ו צדיקים וכו'. ופריך ומי זוטרא כולי האי והאמר מר ח"י אלף פרסי הוו בדרא קמא וכו', ומשני הא דעיילי בבר והא דעיילי בלא בר. ופירש הרב בעל ערוך ז"ל: הא דעיילי בבר, ר"ל צדיק דזוכה הוא לילך לג"ע בבר ר"ל בבן צדיק כמותו איכא מועטים, משא"כ דעיילי בלא בר, בלא בן צדיק והם צדיקי' גמורים הן ל"ו צדיקי' בכל דור או ל' צדיקי' לגירסת מ"ר הנ"ל. ולכאורה לפי המובן יש בכל דור ל' צדיקי' כגירסת המ"ר או ל"ו צדיקי', אכן הרב בעל יפה תאר הוכיח שבכלל העולם הן ל"ו צדיקי' גמורים או ל' צדיקי' לגירסת המ"ר. שעליהם העולם עומד מתחילת בריאתו עד סופו. וא"כ כשאמר במ"ר הנ"ל אין העולם יכול לעמוד בפחות מל' צדיקי' כאברהם, היינו הוא בכלל העולם. ולא בכל דור ודודר דאל"כ מאי פריך בגמרא ראיתי בני עליה והמה מועטי' וכו', ופריך ומי זוטרי' כולי האי והאמר מר ח"י אלף פרסי הוי בדרא קמא וכו', ואי איירי בכל דור מאי קושי' דילמא בדור א' יהיו צדיקי' הרבה, ובדור א' מועטי' ובדורו של רשב"י היו ג"כ מועטי'. אלא ע"כ אכלל העולם הוא אומר דאין העולם הוא פחות מל' צדיקי', ופריך שפיר ומי זוטרא כולי האי, ולפי זה מ"ש במ"ר הנ"ל אי תלתין אינון דעיילין בבר, ר"ל עם בן צדיק אנא וברי מנהון, דאני וודאי עייל בבר בר' אלעזר בנו. וא"כ אברהם ג"כ עייל בבן צדיק בבר, וא"כ שפיר קאמר שנינו יחד יכולין לקיים העולם מתחילתו ועד סופו. ויכולין אנו להציל את כל העולם, ואי א' הוא דעייל בבר ר"ל בבן צדיק, עכ"פ אני הוא, וא"כ אם יצטרף צדיק כמו אברהם שהוא ג"כ עייל בבר, יכולין אנו להגן על כל העולם. ובגמרא דידן דאמר אי תרתי אינון אני וברי הם, כוונתו למ"ש המ"ר ואי חד היינו רבי שמעון דעייל בבן צדיק, משא"כ ר"א בנו הוי צדיק גמור מ"מ לא הוי לי' בן צדיק כמותו. ולכן אמר אי תרי צדיקי' כפשוטו אני וברי וק"ל. ובזה נבוא אל ביאור הזוהר הנ"ל, והוא דהמלאך דאפיק ל' שלהובין כו', בגין דלא אשכח ל' צדיקי' בדרא שצריכי' להיות בגימטריא יהי"ה ר"ל כי המלאך למד הפי' שבכל דור ודור יהי' ל' כאברהם, א"ל רשב"י במטו מינך זיל קמיה קב"ה, בר יוחאי איכא בעלמא, וסתם ולא פירש דבריו, ובא המלאך להקב"ה והשיב לא תשגיח בי', כד אתא לגביה רשב"י פירש דבריו כדי שיבין המלאך מה שלא הי' יודע קודם לכן, ולא נודע אליו ופירש רשב"י ואמר לי' אי לית תלתין בעלמא דייקא, ודלא כפירוש דבכל דור יהיו ל', אלא שבכלל העולם יהיו ל' צדיקים, וסיים דבריו ואי חד אנא הוא דעייל בבר, וא"כ אנא ואברהם יכולין להציל לכל העולם, כיון דאנן עיילין בבר, ר"ל שיש לי בר, בן שהוא ג"כ צדיק, וא"כ יכול העולם לקיים כיון שיש ל' צדיקים בכלל העולם. ואני עכ"פ הוא א' מן הל' צדיקי' דעיילין בבר. ועכ"פ אני ואברהם הן ב' עידים, ועל פי שנים יקום דבר, ואין דבר אלא עולם, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. והוא דאיתא בגמרא בראשית נמי מאמר הוא, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו. אך קשה למה לא כתיב בדבור ברא ה' וגו'. וע"כ צ"ל שיש כיון בתיבת בראשית לרמז בו איזה צירוף, כדאיתא בס' גינות ביתן: בראש"ית הוא רשב"י ת"א. ר"ל ר'בי ש'מעון ב'ן י'וחאי ת'רת א'להים. ותיבת בר"א הוא ר"ת ב'נו ר'בי א'לעזר. וזה רמז שבזכות רשב"י נברא העולם. ואיתא במ"ר בהבראם. א"ר ברכיה העולם נברא בזכות אברהם, אל תקרי בהבראם אלא באברהם, אותיות דדין כאותיות דדין. וא"כ כיון דעולם נברא בשביל אברהם או בשביל רשב"י וכמש"ל. וא"כ יכול הוא ואברהם להציל את העולם, וא"כ אף דלית תרין בחד דרא דעיילין בבר ר"ל בבן צדיק כפי' הערוך, מ"מ איכא חד בדרא ואנא הוא, ובצירוף אברהם יכולין אנו להציל מן אברהם ועד ביאת משיח. ולכן קרא על עצמו וצדיק יסוד עולם, כי בזכותו נברא העולם, ולזה יצא בת קול רצון יריאיו יעשה וגו'. כי איתא במדרש רבה: רצון יריאיו יעשה, זה אברהם ויצחק דכתיב גביהם: ירא אלקים. ורגלי חסידיו ישמור, בסדום ומלחמה של אמרפל. ואת שועתם ישמע ויושיעם זה רשב"י ששמע הקב"ה את תפלתו, ולכן נקט דווקא פסוק זה ודו"ק: