4,507
עריכות
ברכת שמואל/פרשת נח: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | {{ניווט כללי עליון}} | ||
==פרשת נח== | ==פרשת נח== | ||
| שורה 14: | שורה 13: | ||
'''ואם יוקשה''' לך מה ראו סדום ועמורה שנדונו בגפרית ואש. ויהיה קשה לך קושיית הבחיי וז"ל הלא באותו הזמן כל האומות היו חוטאי' כאלו, ולמה נגזר דווקא על סדום ועמורה כליון גדול כזה, גם למה לא החזירן אברהם בתשובה, ותירץ שם שבשביל שחטאם היו בארץ ישראל שלא תוכל הארץ לסבול את החטא, ולכן לא הועיל כי אם קאה אותם הארץ, ולכן אמרו גפרית ומלח שרפת כל ארצה כמהפיכת סדום גו'. לרמוז על ישראל שבשביל כך נעשה מדה"ד הקשה גדול בסדום שילמדו ישראל מהם ולא יעשו כמעשיהם זהו תורף דבריו ע"ש. וא"כ יקשה לך טוביה חטא וזיגוד מנגיד, וכי יענשו סדומיים אלו בשביל ישראל. אמנם כשתראה מה ראה קרח שנבלע בארץ אז יתיישב לך ולא יהי' קשה מידי והוא שהקשה הרב בחיי ז"ל ג"כ שם קושיא הנ"ל דלמה נבלעו ונאבדו כולן מתוך הקהל בבליעת הארץ, ותירץ הרב שעפ"י הקבלה היו הם דור שלישי בגלגול רשעים, והם הפלגה סדום קרח, ובחטא הראשון נדונו בדין הקל בפיזור שיפוצו בארץ. ובחטא השני באש וגפרית. ובחטא הג' בבליעת הארץ ע"ש שהאריך בזה. ובזה תבין הגמרא מיום שפתחה הארץ פיה בימי הבל וכו' שוב לא פתחה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. מכנף ולא מפי הארץ, ופריך והכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלעם וגו', א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. והקשו בתוס' והכתיב תבלעימו ארץ. ותירץ התוס' דטובה של אומות העולם לא מקרי טובה עיין שם והוא דחוק. אבל לפענ"ד אתי שפיר דאיתא במדרש דבני קרח הרהרו בתשובה בשעת בליעה ונתבצר להם מקום בגיהנם שאמרו עליו שירה, וא"כ אתי שפיר דעיקר קושיא בגמרא הוא דהארץ נפתח כדי שיאמר שירה ע"י בני קרח, וזה היה ג"כ לטובה כדי שיחזרו בתשובה והיו אומרי' שירה, וא"כ הוי פתיחה לטובה, ומשני דפתיחתה מיהא לרעה היתה ולא לטובה, וא"כ תו לא קשיא קושיית התוס' מפסוק תבלעימו, כיון דהתם לא הוי שום טובה כלל, וקשיא לן א"כ מכלל זה נלמד שהועיל תשובה בבני קרח ומה שנבלעה ולא נתן בלבם להרהר תשובה קודם הבליעה משום שנשתלשו בחטא, וא"כ בע"כ בסדום שהיו בשני' בגלגול נקל מעליהם באש לחוד ולא בבליעה, משא"כ קרח נידון באש ובבליעה ותשובה של סדום לא הועיל להם אף כי עשו, משום ישראל דלא יאמרו דלא הועיל תשובה הרי הן בני קרח שהועיל תשובה בהן אף אחר הבליעה, וא"כ כשתראה פעולה שלימה ואז תבין שתמים פעלו וצדיק וישר הוא ואל אמונה ואין עול: | '''ואם יוקשה''' לך מה ראו סדום ועמורה שנדונו בגפרית ואש. ויהיה קשה לך קושיית הבחיי וז"ל הלא באותו הזמן כל האומות היו חוטאי' כאלו, ולמה נגזר דווקא על סדום ועמורה כליון גדול כזה, גם למה לא החזירן אברהם בתשובה, ותירץ שם שבשביל שחטאם היו בארץ ישראל שלא תוכל הארץ לסבול את החטא, ולכן לא הועיל כי אם קאה אותם הארץ, ולכן אמרו גפרית ומלח שרפת כל ארצה כמהפיכת סדום גו'. לרמוז על ישראל שבשביל כך נעשה מדה"ד הקשה גדול בסדום שילמדו ישראל מהם ולא יעשו כמעשיהם זהו תורף דבריו ע"ש. וא"כ יקשה לך טוביה חטא וזיגוד מנגיד, וכי יענשו סדומיים אלו בשביל ישראל. אמנם כשתראה מה ראה קרח שנבלע בארץ אז יתיישב לך ולא יהי' קשה מידי והוא שהקשה הרב בחיי ז"ל ג"כ שם קושיא הנ"ל דלמה נבלעו ונאבדו כולן מתוך הקהל בבליעת הארץ, ותירץ הרב שעפ"י הקבלה היו הם דור שלישי בגלגול רשעים, והם הפלגה סדום קרח, ובחטא הראשון נדונו בדין הקל בפיזור שיפוצו בארץ. ובחטא השני באש וגפרית. ובחטא הג' בבליעת הארץ ע"ש שהאריך בזה. ובזה תבין הגמרא מיום שפתחה הארץ פיה בימי הבל וכו' שוב לא פתחה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. מכנף ולא מפי הארץ, ופריך והכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלעם וגו', א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. והקשו בתוס' והכתיב תבלעימו ארץ. ותירץ התוס' דטובה של אומות העולם לא מקרי טובה עיין שם והוא דחוק. אבל לפענ"ד אתי שפיר דאיתא במדרש דבני קרח הרהרו בתשובה בשעת בליעה ונתבצר להם מקום בגיהנם שאמרו עליו שירה, וא"כ אתי שפיר דעיקר קושיא בגמרא הוא דהארץ נפתח כדי שיאמר שירה ע"י בני קרח, וזה היה ג"כ לטובה כדי שיחזרו בתשובה והיו אומרי' שירה, וא"כ הוי פתיחה לטובה, ומשני דפתיחתה מיהא לרעה היתה ולא לטובה, וא"כ תו לא קשיא קושיית התוס' מפסוק תבלעימו, כיון דהתם לא הוי שום טובה כלל, וקשיא לן א"כ מכלל זה נלמד שהועיל תשובה בבני קרח ומה שנבלעה ולא נתן בלבם להרהר תשובה קודם הבליעה משום שנשתלשו בחטא, וא"כ בע"כ בסדום שהיו בשני' בגלגול נקל מעליהם באש לחוד ולא בבליעה, משא"כ קרח נידון באש ובבליעה ותשובה של סדום לא הועיל להם אף כי עשו, משום ישראל דלא יאמרו דלא הועיל תשובה הרי הן בני קרח שהועיל תשובה בהן אף אחר הבליעה, וא"כ כשתראה פעולה שלימה ואז תבין שתמים פעלו וצדיק וישר הוא ואל אמונה ואין עול: | ||
'''ובדרך אחרת''' נוכל לפרש רק יסוד המאמר יבנה על הסדר הפ' ריש האזינו זכור ימות עולם גו'. | '''ובדרך אחרת''' נוכל לפרש רק יסוד המאמר יבנה על הסדר הפ' ריש האזינו זכור ימות עולם גו'. והענין יהי' דאם יקשה לך איזה קושי' על דור המבול אזי התירוץ יהיה זכור ימות עולם וגו', בריאת יום א' ואז תבין פעולת ה' שהיא שלימה. גם כשיקשה לך על דור הפלגה אזי יהי' התירוץ מיום ב' של בריאת עולם, והכל יהיה מרומז בפסוקים של אותה הפרשה, וכן בסדום וכן כולם, אזי יהיה התירוץ זכור ימות עולם. והוא דיש לך להרהר [ש]אין כל חדש תחת השמש, כתיב ומה ראה קב"ה לעשות חידושי' כאלה בארץ לשטוף לדור המבול ולהציף לדור הפלגה ולדון לסדומיי' בגפרית ואש, וליתן לאהרן הכהונה ולדוד המלוכה ולקרח הבליעה, ולזה בא הכתוב ליישב דהוא דבר שאינו מחודש והכל נגזרה מלפניו בששת ימי בראשית לבא לכל א' ואחד את דינו בזמנו, כדאיתא בזוהר וז"ל: מאן ימות עולם, אינון שיתא יומין דעבד קב"ה עלמא, דכתיב בהו כי ששת ימים עשה ה' את השמים וארץ, כי ששת ימים ולא בששת ימים והא אוקמינא. בינו שנות דור, כלומר אינון ימות עולם ידעו וישתמודעו כל אינון שנין ויומין, וכל דרא ודרא עד דרא דא דאתון קיימין. נמצא דבששת ימי בראשית נרמז מה שיהיה עכשיו (וכדאיתא בס' גינות ביתן דברים נפלאים ע"ש), ובזה נבוא אל הביאור, רק נקדים מ"ש בספר מגלה עמוקות, כי ביום א' ברא הקב"ה שמים ממים ואש ורוח אלקי' מרחפת על פני המים, ואית י"א פעמים מים בפרשה כנגד י"א מים דכתיב בדור המבול שנדונו במים של סוטה, דכתיב בפ' סוטה ג"כ י"א פעמים מים שהוא דין חנק והם דור י"א שאחר בריאת העולם, ותנאי היה עם המים ביום א' שישטפו וידונו במים שחטאו ברותחי' בשכבת זרע באשת איש. לז"א הצור תמים פעלו בדור המבול, ואמר שחת לו לא בניו, וכל מקום דכתיב השחתה אינו אלא גילוי עריות וע"ז כמ"ש רז"ל, ותשחת הארץ. שלא ילדו בנים. וזה היה מומם של דור עקש וע"כ דנם במים ושמא תאמר הלא דבר חדש הוא, לז"א זכור ימות עולם שהוא בריאת יום ראשון ששם היה תנאי שישטפו בדור י"א במי המבול וא"כ לפי זה ליכא דבר חדש. וכשתתבונן במעשה בריאת יום ב' אזי תבין למה נידונו דור הפלגה בדין הפלגת הארץ ובחילוק לשונות לע' לשון. והוא דאיתא בזוהר כשחולק ה' את הרקיע בין מים עליונים לתחתוני' התנה הקב"ה שיבדילו ויפרושו את ישראל משאר א"ה, מטומאתן לטהרה, ולאומות העולם לא יהיה טהרה כדאיתא בזוהר פ' ויקהל עמוד שמ"ח. ואיתא בתרגום יונתן על פסוק כי חלק ה' עמו. בשעת דור הפלגה חלק ה' האומות לשבעים לשון ונתנם לע' שרים, ונפלו ישראל לחלק ה' ופתחו מיכאל וגבריאל לומר כי חלק ה' עמו גו'. והוא ינחם בדד על חלקו ואין לאומות שום תערובות עם ישראל. ואיתא בפרקי ר' אליעזר דחטא דור הפלגה היה שמאסו בארץ ישראל והלכו להם לבקעה לח"ל, ולכן הפיצם ה' מעל ארץ ישראל, ובחר בישראל ובארץ ישראל להיות נחלתו ועמו. וא"כ לפי זה תבין שבדין דנם בהפיצתם לסוף העולם ועד סופו תחת ע' שרים ע"י שהתנה ביום ב' שיהיה הבדל בין ישראל לשארי האומות, וזה הי' בשעת דור הפלגה, וא"כ זכור ימות עולם שהוא יום ב' ותבין משפט דור הפלגה, בהנחל עליון גוים וגו' לע' שרים בהפרידו וגו', משא"כ ישראל כי חלק ה' עמו, וכמ"ש בתרגום יונתן הנ"ל: וכשתתבונן במעשה בריאת יום ב' אזי תבין דין סדום למה נידונו בדין גפרית ואש. והוא דאיתא בס' חן טוב ויקרא אלהי' ליבשה ארץ ולמקוה המים וגו'. והוא דארץ עשתה רצון קונה ויצאה למינה עשבים, ולכן נקראת ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה, ובדבר אחד עברה על הציווי והוא בעץ עושה פרי, וז"ש כשם שהארץ כשעושה רצון ה' הוא יבשה, כך האדם כשיתקן מעשיו יהיו לו תקומה, אבל כמו הארץ כשלא עשתה רצון ה' נתקללה כך האדם גפרית ומלח ואש אשר לא תזרע ולא תצמיח, כד"א ולמקוה המים קרא ימים. שימטיר עליהן מים ויהי' הארץ נהפכה ולא יהי' נראית כסדום. וא"כ בזה אתה מבין בימות עולם שהוא יום ג' שיפה עשה לסדום ועמורה שעברו וחטאו לה' מאוד שנהפכו, וארצם הוא לא תזרע ולא תצמיח, ובטלה ממנה בריאת יום ג' זריעת הארץ. וזה רמז לנו בסוף האזינו כי ישראל יתבוננו כשתבוא עליהם הפורענות כסדום ועמורה, ואמר כי גוי אובד עצות המה כי מגפן סדום גפנם וגו'. ולכן אמר הצור תמים פעלו בסדום ועמורה, שחת לו לא בניו ר"ל לא לו ל"ה שחת כי אם לבניו כשעושי' כדור עקש ופתלתול, וא"כ כשתראה בריאות יום כ' שאז אדם נדמה להארץ בקיומו ובקלקולו וכנ"ל, ואז תבין שאין כאן דבר חדש: וכשתתבונן במעשה בראשית בריאות יום ד' תבין למה נטל דוד המלכות והוא דביום ד' נבראו המאורות שמש וירח ומלכות בית דוד נמשלה להם כמבואר במדרשי', וביותר בזוהר פ' בראשית כמו דוד שהוא רגל רביעי ואות ד" שבשם כך הלבנה נבראה ביום רביעי נגד דוד ע"ש שהאריך בזוהר, וא"כ זש"ה הוא אביך הוא עשך ויכוננך. כמו כן במלכות בית דוד, ושמא תאמר מאין ליתן לו המלוכה, לכן אמר זכור ימות עולם יום ד' של בריאה ואז תבין למה הגיע המלכות לדוד: וכשתתבונן במעשה בריאות יום ה' אז תבין למה נתן לאהרן את הכהונה, והוא דאיתא בפרקי ר' אליעזר ביום ה' ברא הקב"ה עופות ומהם בחר תור ובן יונה לקרבן. ואיתא בזוהר עמוד קכ"ד. ישרצו המים. אמר ר"א דאינון מיין אחרינא, ואולידו כגוונא דלעילא והא איתמר ועוף דא מיכאל, דכתיב ויעף א' מן השרפים. יעופף דא גבריאל כו', על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא כו' ע"ש. א"כ אליהו בארץ נגד מיכאל ברקיע, ואליהו הוא כהן למטה ומיכאל הוא כהן למעלה. ואיתא בזוהר דראוי היה אהרן לאיסתלקא משליחות וכהונה במצרים, דאמר ה' ואזכור את בריתי. דזמינון ב' בנוהי נדב ואביהוא לאפגמא ליה להאי ברית, ולא רצה לשלחו בשליחות ישראל אלא דחמא קב"ה דקיים פינחס וקיים להאי ברית באתריה ואיתקון קלקול שלהם ונעשה הוא ברית כהונת עולם, אמר הקב"ה ותלד לו את פינחס. הוא אהרן ומשה גו' ע"ש בזוהר פ' וארא עמוד מ"ו. ופנחס הוא אליהו, ולזה נ"ל כוונת רז"ל שאמרו בגמרא דברכות, ואליהו בארבע. ר"ל אליהו הי' בא נשמתו מארבע, יצחק נדב ואביהוא פנחס. וא"כ מוכח ע"י בריאות יום ה' בבריאות ועוף יעופף על הארץ שהוא מיכאל למעלה ואליהו לתתא, ולכן מכח אליהו זכה אהרן לכהונה ברית עולם, ועי"ז שייך הכהונה לאהרן דווקא וכמש"ל: וכשתתבונן במעשה בריאות יום ו' אז תבין למה נבלע קרח ועדתו, והוא דברא הקב"ה בערב שבת בין השמשות באחד מעשרה הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות פי הארץ לבליעת קרח, כדי שיעיד קרח ועדתו שמשה ותורתו הוא אמת ובריאת העולם הוא אמת שנברא הכל ע"י הקב"ה ע"פ שני עדים, חנוך מלמעלה וקרח מלמטה כמ"ש בס' עשרה מאמרות, ולכך רמז אדם הראשון במזמור שיר ליום השבת וגו' צדי"ק כתמ"ר יפר"ח ס"ת הוא קרח וכו'. וז"ש שחת לו אבל לא בניו אלא מקום נתבצר להם בגיהנם שאמרו שירה מתוכו כמאמר בתפילתה של חנה ה' מוריד שאול ויעל. וזה תתבונן בבריאות יום ו' שברא פי הארץ שתאמר שירה ע"י בני קרח, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. כי באותו יום ברא ג"כ לאדם פה, ופה לאתון של בלעם, משא"כ בשארי הימים ולכן נ"ל סמך בליעתו של קרח ליום ה' שחלק אכהונת אהרן, וא"כ הצור תמים פעלו כשתזכור ימות עולם ודו"ק: | ||
{{מרכז|<big>'''.'''</big>}} | '''וכדי''' שנבוא לביאור הפרשה מה כתיב למעלה וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם גו' ונח מצא חן. נבאר מתחילה גמרא דסנהדרין אגב יבואר הפסוקי' היטב מתוך דברינו. והוא דאיתא בגמרא הנ"ל על פסוק וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ. אמר הקב"ה לא יפה עשיתי שתקנתי לו קבורה בארץ, כתיב הכא וינחם ה'. וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. והוא אינו מובן דמאי איכפת ליה להקב"ה אם נקבר האדם בארץ או לאו. אמנם נ"ל דאיתא בגמרא דקבורה הוא משום כפרה, והא דכתיב לא יקברו דלא ניחא להקב"ה דלהוי להו כפרה לרשעים. וכפרה הוא מדאיעכול בישרא, ולכך לא היו מתאבלין אהרוגי בית דין אלא מתאוננים בלב לחוד כיון דאידחו אידחו. ואיתא במ"ר עד שלא נולד נח היו המים עולין ומציפים אותם בתוך קבריהם ב' פעמים, א' בשחרית וא' בערבית, הה"ד כמו שוכני קבר כמו חלאים. שוכבי' שלהם חללים היו, כיון שעמד נח נחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא, יבא שלום ינוחו על משכבותם. מה נייחא האמור להלן נייחת קבר אף נייחא האמורה כאן נייחת קבר, וא"כ יובנו הפסוקים הנ"ל לא ידון רוחי וגו'. ואיתא במ"ר לא חיין ולא נידונין לעתיד לבא בשג"ם הוא בש"ר. כלומר אף גם שהם בשר וא"כ אוכל לעשות שלא יתעכל הבשר ולא ליהוי כפרה ולא יעמדו לעתיד אעפ"כ אין אני יכול לעשות שאתן להם קבורה עד הנה כדי שיהי' להם כפרה, אלא אני אמחה את האדם מעל פני האדמה שלא יהי' להם קבורה, כי לא אוכל עוד להניף מים תוך קבריהם, כי ונח מצא חן ומשנולד נח אז נחו בקבריהם, וא"כ היו להם כפרה מנח ואילך, ולכן מוכרח אני להביא מבול מים שלא יהי' להם קבורה ולא יזכו לכפרה וק"ל: | ||
'''או יאמר''' באופן אחר ע"פ מ"ש במ"ר א"ר יודן מ"ט כל הדורות היו מולידי' למאה שנה ולמאתים שנה ונח הי' מוליד לחמש מאות שנה, אלא אמר הקב"ה אם יהיו רשעי' אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה תיבות הרבה, אלא כיבש מעיינו וכו'. לזה אמר ונח מצא חן בעיני ה'. והוקשה להכתוב א"כ מכ"ש למה נתגרע כחו מבני דורו שכבש הקב"ה מעינו שלא יהיה לו בנים כשאר בני דורו, לז"א אלה תולדות נח וגו'. ובא הכתוב לתרץ הא דיש לנח רק ג' בנים ונולדו לת"ק שנה, הטעם הוא משום ותשחת הארץ וגו' וא"ל הקב"ה עשה לך תיבה עצי גופר וגו', וא"כ אם יהיו לו בנים הרבה יצטרך לתיבות הרבה והקב"ה לא היה רוצה להטריח את נח כל כך אחר שמצא חן בעיניו: ולפי זה יתבאר המדרש ילקוט ריש תילים, אשרי האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש והפלגה ומבול. ואיתא בס' כלי חמדה שבשעת החטא דור המבול נטמאה הארץ כולה ולכן הוצרך הקב"ה לשלוח המבול לטהרה, וזו ג' טפחים כדי מחרישה, ונח לא הלך ממש אפילו בדרכם ולא ישב במושבם, שהן היו טמיאין כמו הכנסת לבית המנוגע ע"ש. לזה אמר אשרי האיש זה נח. ולאפוקי ממאן דדריש לגנאי והא ראייה דדרשינן לשבח שלא הלך בדרכם כי אם את האלהים התהלך נח, וכל הליכתו לא הי' אלא לשבח ובמושב לצים לא הי' רוצה לישב, וזה הי' גרם והיה כעץ שתול על פלגי מים, שעשה את התיבה, ולכן זה גרם אשר פריו יתן בעתו, שכבש הקב"ה מעיינו שהוליד לת"ק שנה, רק ג' בנים ולא יותר, והטעם כי יודע הד דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. וא"כ אם יהיו לו בנים הרבה לנח אם יהיו צדיקים אזי יצטרך לתיבות הרבה, ואם יהיו בניו רשעים אזי יאבדו, ולכן כיבש הקב"ה מעיינו כדי שעליהו לא יבול מלאבוד במי המבול וק"ל: | |||
'''או יאמר''' ע"פ מ"ש הזוהר שנח לא התפלל על בני דורו ולכן דרשינן ביה לגנאי שאלו היה בדור אברהם לא הי' צדיק כאברהם שהרי אברהם התפלל בעד סדום ועמורה. אמנם נראה להמליץ בעד נח שידע נח בנבואה שלא יועיל תפלתו כיון שלא היו בדורו כי אם שמונה צדיקים נח ושלשת בניו ואשתו ואשת בניו, והנה רש"י ז"ל פירש בפ' וירא טעם למה לא הי' רוצה אברהם להתפלל אם נא מצאתי חן, אם ימצא בעיר עשרה ועל פחות מעשרה לא בקש אברהם, אמר אברהם דור המבול היו שמונה צדיקים נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה וצירוף השכינה כבר בקש ולא מצא, וא"כ הוא מובן ונח מצא חן בעיני ה'. והוקשה להכתוב וכיון שמצא חן למה לא התפלל עליהם על דור המבול, לזה אמר אלה תולדות נח גו'. ויולד לנח שלשה בנים לחוד ולא יותר, וא"כ לא היו בכללן כי אם שמונה צדיקים, ולכן לא היה בידו להציל בני דורו. | |||
{{מרכז|<big>'''תם.'''</big>}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||