ברכת שמואל/פרשת נח: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ובזה''' יש לבאר הכתוב בקהלת, יש הבל אשר נעשה תחת השמש אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה וגו' הרשעים, אמרתי שגם זה הבל . ולכאורה הכתוב אינו מובן. אמנם נראה לפרש ע"פ הגמרא דברכות: אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הודעני נא את דרכיך, מפני מה יש צדיק וטוב וצדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו. ומשני הגמרא צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע. רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע. ופריך בגמרא איני והכתיב לא יומתו אבות על וכו'. וכתיב פוקד עון אבות, ורמינן קרא אהדדי ומשנינן כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כאן כשאין אוחזין, וא"כ משמע כשהבן צדיק אף האב רשע אפילו הכי טוב לו. אלא הכי קאמר צדיק וטוב לו צדיק גמור וצדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע ורע רשע גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור. הנה המפרשים ז"ל הוכיחו דגם התירוץ הראשון נמי קאי כמו שאכתוב לקמן הטעם בע"ה. ואמנם לדעת המקובלים קאי אגלגול, דאם הוא צדיק בן צדיק בגילגול שנשמתו בא מצדיק אחר אז הוא טוב, ואם הוא צדיק בן רשע בגלגולו אז רע לו, וכן אבל רשע אמרינן כן, דאם הוא רשע בן צדיק בגלגול ואז טוב לו וכו'. והנה חוץ לדרכינו מצאתי שיטה אחת בשם חכמי קשטיליא שכתבו על ענין מפני מה יש צדיק וטוב לו וכו' ורשע וטוב לו וכו', הוא הענין כן דהעולם נידון אחר רובו, ובשעה שהעולם הוא שקול מחצה זכיות ומחצה עוונות וצדיק עשה באותו זמן עבירה א', וא"כ הוא מכריע את כל העולם לכף חובה אז רע, ואם עשה מצוה באותו זמן וא"כ מכריע להעולם לכף זכות ואז טוב לו, וכן הוא הענין, אבל הרשע באם דעשה מצוה א' באותו זמן וא"כ הוא מכריע את העולם לכף זכות אז טוב לו אף שהוא רשע גמור וכו'. ועפ"ז נ"ל לפרש מ"ש רז"ל במסכת אבות ובטוב העולם נידון והכל הוא לפי רוב המעשה. ולפום ריהטא אינו מובן דברי רז"ל, אכן לפי מ"ש אתי שפיר דבא התנא להודיע שבטוב העולם נידון, והקב"ה משלם לאיש כמפעלו, והוקשה דהא מצינו צדיק וטוב ורשע ורע לו, וא"כ זה הוא אינו בטוב. לזה בא ומתרץ הקושיה הנ"ל במאמרו והכל לפי רוב המעשה. ולכן אל תתמה על החפץ והכל לפי רוב המעשה דייקא, דהעולם נידון אחר רובו, וא"כ אף שהוא צדיק גמור ועשה עבירה בשעה שהעולם הוא שקול מחצה על מחצה הוא רע לו, וכן אצל רשע אף שהוא רשע גמור כשעושה מצוה בשעה שהעולם הוא מחצה על מחצה אז אשרי לו ולדורו שהכריע את העולם לכף זכות, וכן להיפוך כשעשה עבירה אוי לו ולדורו שהכריע לכף חובה וא"כ שפיר קאמר ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה, וק"ל. והנה לדעת המקובלים דקאי אגלגול, דהיינו אף אם אביו הוא צדיק (והוא) רק שנשמתו הוא בא מגלגול רשע, אז הוא רע לו, וכן להיפוך אם הוא בן רשע ממש רק שנשמתו הוא בא מגלגול צדיק הוא טוב לו. נ"ל לפרש המ"ר פ' לך לך. ויהי אחר הדברים האלה וגו'. מלמד שהיה אברהם נתיירא שמא יסורין באים עליו, כיון שהוגד לו שנולד עוץ זה איוב הוא שמח. והוא תמוה מאוד דמה היה [מ](נ)תיירא אברהם מתחילה שיבא יסורין עליו ואח"כ נתקררה דעתו אחר שמעו מלידת איוב ואיוב מאי בעי הכא. אמנם לדעת המקובלי' הנ"ל אתי שפיר והוא דידוע דאיוב היה גלגול מנשמת תרח כמ"ש תם אני לא אדע נפשי וכו' (איוב ט כא) (ועיין לקמן פ' לך לך מ"ש שם ותמצא נחת) וא"כ הוא מובן דמתחילה היה נתיירא אברהם שמא יסורין באים עליו אף שהוא צדיק גמור מאחר שהוא היה בן רשע, וצדיק בן רשע הוא רע לו כתירוץ הראשון שבגמרא הנ"ל, אף שהיה קשה לו קושית הגמרא והא כתיב ובנים לא יומתו בעון אבות וכו'. וא"ת דצדיק ורע לו או טוב לו קאי אגלגול לדעת המקובלים, וא"כ לא היה לו לאברהם להתיירא, דאפשר היה נשמת אברהם מנשמת צדיק אחר בסוד הגלגול וכנ"ל, אבל זה אינו, דמהיכי תיסק אדעתין דאדעתיה דאברהם להוכיח דקאי אסוד הגלגול, הלא עדיין לא נתגלגל נשמת תרח ומאן מוכח דהאי סברא היא אמיתית. אכן אחר שהוגד לו שנולד עוץ זה איוב, והוא איש תם וישר ואפילו הכי רע לו, וקשה הלא היה צדיק גמור ולמה יהיה רע לו, אלא ע"כ מאחר שהוא צדיק בן רשע בגלגול ולכן רע לו, וא"כ נתקררה דעתו של אברהם, דאף שאביו הי' רשע אפילו הכי טוב לו לאברהם, מאחר די"ל דאברהם הוא בן צדיק בגלגול, ומזה מוכח כדעת המקובלי'. ונחזור לענינינו רק נקדים מ"ש הזוהר בסוד הגלגול, ומאריך שם שסוד הגלגול מוכח ממשה שהוא הבל, וזהו שאמר הכתוב בשג"ם זה הב"ל שהוא מתגלגל בכל דור ודור, ולכך יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, דגלגולא גרים להון דתייתי עלייהו עובדא דרשיעא כו'. וא"כ לפ"ז הכי קאמר קהלת אם יפלא בעיניך ותאמר יש הבל אשר נעשה תחת השמש אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעי', צדיק ורע לו, והלא בטוב העולם נידון, והלא זה אינו בטוב וחלילה להיות צדיק כרשע. לכ"א שלמה אל תתמה על זה כי גם זה הוא משפט צדק וישר מאחר שצדיק זה הוא בן רשע מנשמתו בגלגול ולכן הוא רע לו. וכמש"ל ושמא תאמר מאן יימר דזה הסברא דגלגל הוא אמת, שמא ליכא רמז והוכחה לגלגול בעולם. לזה אמר שג"ם זה הב"ל, ר"ל שגם הוא משה הוא גלגול הבל, א"כ משה הוא עיקר לימוד הגלגול כדעת הזוהר הנ"ל, וא"כ העולם הוא נידון בטוב. (עיין לקמן פ' תולדות מ"ש בזה בריש הפרשה יעיין שם). ודו"ק.  

'''והוא תמוה''' הנה רבים קדמוני בזה המאמר ופתחו פיהם בחכמה, ויש עוד לאלוה מילין ואענה אף אני את חלקי כאשר יורני מן השמים בב' אופנים. והנה הדקדוקי' שבו המה רבים, ולא נעמוד רק על קצתן והשאר נסמך אני על המעיין. הראשון יש לדקדק על הפלגת התמיה בעל המאמר הלזה על עונשם של דור המבול ודור הפלגה וסדום, הלא מפורש גודל חטא של כל אחד ואחד בתורה, וביותר קשה מהתימה על תמיהתו של קרח הלא מקרא מלא הוא חטאו שחטא, ובדרך כלל הוא יש לדקדק במאמר הזה על היפוך הסדר, ולבי אומר לי שהן שלשה מול שלשה, את זה לעומת זה, דהיינו כשתראה דור המבול ואז יקשה לך ג"כ על עונשם, אכן כשתראה פעולה שלימה שנטל אהרן הכהונה אז לא יקשה לך כלל. וכן גבי דור הפלגה יקשה לך ג"כ איזה קושיא, אכן כשתראה שדוד נטל המלכות לא יהי' קשיא לך מידי. וכן סדום נגד קרח. ונ"ל דזה כוונות המדרש בפתיחתו הצור תמים פעלו. ר"ל תמים פעולה שלימה ואז תראה שאל אמונה ואין עול. ולבא אל הביאור נקדים מ"ש בעל מגלה עמוקות די"א פעמים כתיב מים בפ' בראשית וי"א פעמים מים במבול, וי"א פעמים מים בפ' סוטה, כי תנאי היה במעשה בראשית שבדור י"א ידונו במים על שעברו באשת איש שהיא בחנק ונידונין במי סוטה והוא דין ארבעה מיתות לא בטלו, שטביעות מים הוא חנק דומיא דמי סוטה ע"י מי המאררים עכ"ל. וא"כ יקשה לך כשתראה דור המבול נידונין במי סוטה, והלא קי"ל דאין משקין מי סוטה לגוים ואפילו לגיורת ומשוחררת אין משקין, וא"כ היאך שייך סוטה בבני נח דהא מיתתו של בני נח בא"א הוא בסייף. ואין לומר דשמא נידונו בדין ישראל, וא"כ היה להם לידון בשריפה שלפי שחטאם היה ג"כ בנערה מאורסה כדאי' במ"ר פ' זו, כי טובות הנה. אר"י כשהיו מטיבין לבעלה הי' גדול נכנס ובועלה וכו' ע"ש. אלא ש"מ מדלא נידונו בשריפה א"כ היה דינם כדין ב"נ והדרא הקושי' לדוכתיה הלא מו סוטה אין נוהג בגוי. אכן כשתראה פעולה שלימה שאהרן זכה לכהונה לא יקשה לך מידי, והוא דגבי אהרן קשה הלא קי"ל כהן ששימש לע"ז לא ישמש במקדש, וא"כ היאך נטל אהרן הכהונה אחר שעשה הוא את העגל וזבח לפניו. ובע"כ אנו צריכין לומר שדינם היה כדין בן בח שלא נצטוו על השיתוף, והעגל נעשה בשיתוף כמ"ש רז"ל, אלמלא וי"ו שבהעלוך וכו'. ולכן הי' דינם בסייף כמיתות בני נח, וכמ"ש רש"י ביומא פ' שני שעירי' ע"ש. ואפילו הכי מי שחטא בלא עדים היה נידון בדין מי סוטה כדאיתא במדרש רבה, ויזר על פני המים. מלמד וכו' והיה דן אותן כדין סוטה, א"כ מבואר מדין זה דגם לבני נח היה דן אותן כסוטות כעין מי המאררים, אלא לאחר מתן הלוחות נתחדשה הלכה דלבני ישראל דווקא משקין ולא לגוי וגיורת ולא למשוחררת, וא"כ כשתראה פעולה שלימה לא יקשה לך למה דנו דור המבול במי סוטה דהוי להן דין ב"נ ומיתתן הי' בסייף, דהא מוכח מכח כהונת אהרן דקודם מתן תורה הי' דינם כב"נ ואפילו הכי היו נידונין ישראל נמי במי סוטה, וא"כ תראה שפעולת ה' הוא שלימה ואין עול במשפטו. ובדור הפלגה יקשה לך מה ראו שנתפזרו אלו מסוף העולם ועד סופו והלא לא נתפרש חטאם כדאיתא במ"ר דור המבול נתפרש חטאם ודור הפלגה לא נתפרש, כי אם סגורים ואחודים כד"א ודברים אחדים. והיה שלום גדול ביניהם, וא"כ למה נתפזרו. ומ"ש במדרש שחטאם היה ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד ועל אברהם, שנאמר אחד היה אברהם. על ה' אלהינו אמרו לאו כל כמיניה לבור לו העליונים וליתן לנו התחתונים אלא בואו ונעשה מגדל וכו'. וזה ג"כ אינו מובן כי מה היה חטאם בזה, ואדרבא הרבה מפרשים כתבו דהיו כוונתן לשם שמים, וא"כ לפי סברא זו לא היו ראויין לשום עונש כלל. אכן כשתראה פעולה שלימה שדוד נטל המלכות לא יהיה קשה לך מידי. ואגב יבואר מדרש תנא דבי אליהו בסופו וז"ל: שלא היה אדם בעולם בדור הפלגה שהיה מכיר שמו של הקב"ה כי אם אשור ולמדו לאברהם. ואיתא שם מן הארץ ההיא יצא אשור. שיצא מעצת הפלגה עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה למה יצא דווקא אשור ולא שום אדם זולתו משארי אומות ג"כ. אכן נ"ל דאיתא בס' פרקי ר"א כשראה אברהם לדור הפלגה הי' מקללם בשם ה' אלהיו, בלע ה' פלג לשונם, והיו דבריו נמאסי' בעיניהם כאבן הנמאס ע"ג קרקע, והקב"ה אומר אבן מאסו הבונים אלו דור הפלגה שבונין המגדל מאסו היתה לראש פינה ע"כ. ואף גם שזה המאמר בעצמו ג"כ תמוה, דהלא מקראי קדש האלו גבי דוד נאמרו על דואג ואחיתופל שחלקו על מלכות בית דוד, וקלל דוד לדואג ואחיתופל ומה עניינם לכאן. ולקמן אבאר ג"כ בע"ה מ"מ נלמד מזה שקילל אברהם לדור הפלגה בשם אלהיו, והם מאסו בשמו של הקב"ה. ובזה יובן המדרש הנ"ל דלמה יצא אשור דווקא מדור הפלגה כיון שקילל אברהם בשם המפורש לדור הפלגה, ואותו השם הי' לומד מאשור וא"כ אשור שהי' יודע כחו ופעולתו של זה השם, ולכן יצא אשור שלא יהי' בכלל קללה ההוא. משא"כ שארי האמות לא היו יודעי' כח ופעולת השם הזה ולכן היו מואסין בו וק"ל. והנה בס' ציוני פרשת שמות כתב שדתן ואבירם היו גלגולי' מדור הפלגה, ולכן תירגם ואיתפליג קרח מלשון הפלגה ע"ש. ואח"כ נתגלגלו בדואג ואתיתופל שחלקו אמלכות בית דוד ובמלכות שמים שהם גורמי' לשתי עגלי זהב שעשה ירבעם ע"ש ובבחיי. והעניין דמלכות בית דוד היא מדה אחרונה שהיא שכינ"ה, כי מדתו היא מלכו"ת, ונקראת אבן ישראל, ולכן כל החולק על מלכות בית דוד כאלו חולק על מלכות שמים. ועושה ח"ו פירוד הד' של אחד מאותיות א"ח שבן ט' ספירות ראשונות כנודע, וד' היא נגד מלכות. והנה חטא של הפלגה היה ג"כ שהיו רוצים לעשות פירוד כנ"ל. וא"כ זהו כוונות המדרש הנ"ל ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד, ר"ל שהיו רוצין לעשות ח"ו פירוד, וא"כ אותו קללה שקילל דוד לדואג ואחיתופל, בלע ה' פלג לשונם, אותו קללה בעצם קילל גם אברהם לדור הפלגה, כי חטאם היה בשוה, וכמ"ש לעיל דהיו חולקים על מלכות בית דוד ועל מלכות שמים, וכל החולק על זה כאלו חולק על זה. ולכן תפיס הבעל המדרש הפסוק בלע ה' פלג לשונם ודו"ק. ולפ"ז יובן הכתוב בעצומו, בלע ה' פלג לשונם, כי ראיתי חמס וריב בעיר. ולכאורה אינו מובן מה היה כוונתו של דוד בזה במאמרו חמס וריב בעיר על דואג ואחיתופל, דבשלמא וריב שייך בהו לפי שהיו בעלי מחלוקת וחלקו על מלכותו. אמנם תיבת חמס שפת יתר הוא, ולפי מ"ש אתי שפיר כי הלא כבר זכרנו דדואג ואחיתופל היו גלגולי דתן ואבירם, וכן היו מגלגולי דור הפלגה כמ"ש לעיל בשם הציוני. וא"כ יאמר הכתוב בלע ה' ופלג לשונם. בלע לפי שהיו מעדת קרח הנבלעי', והן הן דתן ואבירם, ופלג מלשון דור הפלגה. והוקשה להכתוב למה קללם דווקא בב' קללות האלו ובשם הוי"ה דווקא. לזה אמר כי ראיתי חמס וריב בעיר, שהיו בונין את המגדל בעיר בבל שאח"כ ירד ה' והפיץ אותם ואז נשתרבב לשונם לע' לשון, והיה ריב וקטטות בעיר ומהם נבלעו, וחטאם היה ג"כ בחמס כמו שאכתוב בסמוך. וא"כ שפיר שייך חמס וריב בעיר. וא"כ כשתראה ותבין מה ראה דוד ליטול את המלכות הלא דואג ואחיתופל חלקו עליו, ורצונם לפסלו מן הקהל, ובע"כ מכח קללת דוד שקילל בלע ה' פלג לשונם זכה, כמו אברהם אבן היתה מאסו הבונים היתה לראש פינה, כי מדת דוד הוא מלכות ונקראת אב"ן ישראל, ולכן כל החולק עליו על בית דוד כאלו חולק על מלכות ה', וא"כ מכח זה תבין חטא הפלגה ג"כ, ודברים אחדים שאמרו על ה' אלהינו ה' אחד, וכמו שקילל אברהם אותם כן קילל דוד את דואג ואחיתופל ממש באותו הקללה. ולז"א שאמרו דברים חדים על ה' אחד ועל אברהם, שאמרו פרידה עקרה שלא ילדה. וקשה דמה היה כוונתם לכנות לאברהם בשם פרידה עקרה, אכן למ"ש אתי שפיר והוא דאיתא במדרש דאותן ל' משפחות שנשטפו ע"י קללת אברהם, נתמלא אח"כ מזרעו של אברהם, וא"כ יובן שפיר כי הדור הפלגה אומרי' מה היא כוונת אברהם לקלל אותנו כדי שיפוצו מהם ל' משפחות ויעמדו אח"כ מזרעו, והלא הוא פרידה עקרה, וא"כ מה יגיע אליו תועלת בזה וק"ל: