ספרי/דברים/לג: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 12,406 בתים ,  17 בספטמבר 2020
ספרי מהדורת ויניציאה
אין תקציר עריכה
(ספרי מהדורת ויניציאה)
שורה 26: שורה 26:
==={{עוגן|ז|ז}}===
==={{עוגן|ז|ז}}===
{{גופן|4|פרנק|וזאת ליהודה:}} ראה ראובן את יהודה שעמד יהודה אף הוא הודה על מעשיו, הוי מי גרם למי, יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם, שמע יי' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותנו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים, והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בקבורה, רבי מאיר אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה ת"ל ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, ידיו רב לו, בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעומדו לפני יוסף, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער אתה מעלה אותו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה, שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון, ידיו רב לו, בשעה שאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ועזר מצריו תהיה, כעניין שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה, ואל עמו תביאנו, זה יאשיה שנאמר הנני אוסיפך אל אבותיך, ידיו רב לו, זה מנשה שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני יי'. לסוף מה נאמר בו ויתפלל אליו ויעתר לו, ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט ויי' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, סליק פסקא.
{{גופן|4|פרנק|וזאת ליהודה:}} ראה ראובן את יהודה שעמד יהודה אף הוא הודה על מעשיו, הוי מי גרם למי, יהודה גרם לראובן שהודה במעשה, עליהם הכתוב אומר אשר חכמים יגידו ולא כחדו מאבותם, להם לבדם נתנה ארץ ולא עבר זר בתוכם, שמע יי' קול יהודה, מלמד שנתפלל משה על שבטו של יהודה, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של יהודה שרוי בצער ומתפלל לפניך אתה מעלה אותנו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, רבי יהודה אומר וכי עצמות יוסף בלבד העלו בני ישראל ממצרים, והרי כל שבט ושבט העלו עצמות שבטו ממצרים, ומה תלמוד לומר ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בקבורה, רבי מאיר אומר הרי הוא אומר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען אני נקבר בה ואין אחר נקבר בה, ומה ת"ל ואל עמו תביאנו, שנקבר עם אבות בארץ, ידיו רב לו, בשעה שהרג את עשו, ועזר מצריו תהיה, בעומדו לפני יוסף, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על שבטו של שמעון, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן ששבטו של שמעון שרוי בצער אתה מעלה אותו מתוכה, ואל עמו תביאנו, שקרבו עמו לברכה, שנאמר ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי, ויפלו חבלים מנחלת בני יהודה לנחלת בני שמעון, ידיו רב לו, בשעה שאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ועזר מצריו תהיה, כעניין שנאמר ויסעו ויהי חתת אלהים על ההרים אשר סביבותיהם ולא רדפו אחרי בני יעקב, דבר אחר וזאת ליהודה. מלמד שנתפלל משה על דוד, אמר לפניו רבונו של עולם כל זמן שמלכי בית דוד שרוים בצער ומתפללים לפניך אתה מעלה אותם מתוכה, ואל עמו תביאנו, זה יאשיה שנאמר הנני אוסיפך אל אבותיך, ידיו רב לו, זה מנשה שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד עד אשר מלא את ירושלים פה לפה לבד מחטאתו אשר החטיא את יהודה לעשות הרע בעיני יי'. לסוף מה נאמר בו ויתפלל אליו ויעתר לו, ועזר מצריו תהיה, זה יהושפט שנאמר ויזעק יהושפט ויי' עזרו ויסיתם אלהים ממנו, סליק פסקא.
==={{עוגן|ח|ח}}===
{{גופן|4|פרנק|וללוי אמר:}} למה נאמר בו, לפי ששמעון ולוי בכוס אחד שתו, שנאמר ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל, משל לשנים שלוו מן המלך אחד פרע למלך וחזר והלוה מן המלך ואחד לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, כך שמעון ולוי שניהם לוו בשכם, כענין שנאמר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבואו על העיר בטח ויהרגו כל זכר, לוי פרע מה שלוה במדבר, שנאמר ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליי' אלי ויאספו אליו כל בני לוי, וחזר והלוה את המקום בשיטים, שנאמר פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהןהשיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי. שמעון לא דיו שלא פרע אלא חזר ולוה, שנאמר ושם איש ישראל המוכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעוני. דבר אחר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, מי שעתיד ללבוש אורים ותומים, לאיש חסידיך למי שנעשו לו חסדים על ידי בניך, אשר ניסיתו במסה, הרבה ניסיתו ונמצא שלם בכל נסיונות, תריבהו על מי מריבה, סקיפנטים נסתקפת לו, אמר משה שמעו נא המורים אהרן ומרים מה עשו, סליק פיסקא.
==={{עוגן|ט|ט}}===
{{גופן|4|פרנק|האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו:}} וכי עלת על לב שלוי עובד עבודה זרה והלא כבר נאמר ויעמד משה בשער המחנה, אלא זה אבי אמו מישראל, ואת אחיו לא הכיר, זה אחי אמו מישראל, ואת בניו לא ידע, זה בן בתו מישראל, כי שמרו אמרתך, במצות. ובריתך ינצורו במדבר, דבר אחר רבי אומר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו במדבר, סליק פיסקא.
==={{עוגן|י|י}}===
{{גופן|4|פרנק|יורו משפטיך ליעקב:}} מלמד לכל הוריות אינן יוצאות אלא מפיהם, שנאמר ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, ריב אלו ריבי פרה וריבי סוטה וריבי עגלה. נגע אלו נגעי אדם ונגעי בתים ונגעי בגדים. ותורה לישראל, מלמד ששתי תורות ניתנו להם לישראל, אחת על פה ואחת בכתב, שאל אגניטיס הגמון את רבן גמליאל אמר לו כמה תורות ניתנו לישראל, אמר לו שתים אחת בכתב ואחת בעל פה, ישימו קטורה באפך, זו קטורה שלפני ולפנים, וכליל על מזבחיך אלו איברי עולה, סליק פיסקא.
==={{עוגן|יא|יא}}===
{{גופן|4|פרנק|ברך יי' חילו:}} בנכסים, מיכן אמרו רוב כהנים עשירים  הם, משום אב הדורש נער הייתי וגם זקנתי לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, זה זרעו של אהרן, ופעל ידיו תרצה, שמרצה את ישראל לאביהם שבשמים, מחץ מתנים קמיו, כל מי שמעורר כנגדו על הכהונה מיד נופל, דבר אחר מחץ מתנים קמיו, זה קרח, ומשנאיו מן יקומון זה עוזיהו, לבנימן אמר ידיד יי', חביב בנימן שנקרא ידיד למקום, שהרבה אוהבים למלך וחביב מכולם זה עוזיהו אוהבו, ששה נקראו ידידים, הקדוש ברוך הוא נקרא ידיד, שנאמר אשירה נא לידידי. בנימן נקרא ידיד שנאמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו, שלמה נקרא ידיד שנאמר ויקרא את שמו ידידיה. ואומר ויי' אהבו, ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי בכף אויביה, בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך, אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי, יבוא ידיד ויבנה בית ידיד לידיד, ויבואו ישראל שנקראו ידידים בני אב שנקרא ידיד ויבנו בית המקדש שנקרא ידיד בחלק בנימן שנקרא ידיד להקדוש ברוך הוא שנקרא ידיד, לכך נאמר ידיד יי' ישכון לבטח עליו, ואין בטח אלא יישוב, שנאמר וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים. חופף עליו (כל היום) זה בניין ראשון, כל היום זה בניין אחרון, ובין כתיפיו שוכן, בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, וכן אתה מוצא באברהם שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי, ויקרא אברהם שם המקום ההוא יי' יראה הרי בנוי, אשר יאמר היום בהר יי' יראה הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, וכן אתה מוצא ביצחק שראה אותו בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, ראה ריח בני כריח שדה, בנוי שנאמר לריח ניחוח, שדה הרי חרב, שנאמר לכן בגללכם ציון שדה תחרש, אשר ברכו יי' בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא, שנאמר כי שם צוה יי' את הברכה חיים, וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעולם הבא, ויירא וייאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים הרי בנוי, אין זה הרי חרב, כי אם בית אלהים הרי בנוי ומשוכלל לעולם הבא, ובין כתיפיו שכן, בין חרב בין שאינו חרב, וכן הוא אומר כה אמר כורש מלך פרס. דבר אחר ובין כתיפיו שכן, מה שור זה אין בו נאה מכתיפיו כך בית המקדש גבוה מכל העולם, שנאמר וקמת ועלית אל המקום, ואומר לכו ונעלה אל הר יי', אינו אומר גד מן המזרח ודן מן המערב אלא עמים רבים, רבי אומר בכל התחומים הוא אומר וירד הגבול ותאר הגבול, וכאן הוא אומר ועלה הגבול גיא בן הינום כתף היבוסי היא ירושלם, מלמד שבית הבירה היה בנוי בחלקו של בנימן וכראש תור יוצא מחלקו של בנימן לחלקו של יהודה, שנאמר ובין כתיפין שכן, ומה תלמוד לומר לא יסור שבט מיהודה, זו לישכת הגזית שניתנה בחלקו של יהודה, שנאמר וימאס באהל יוסף ובשבט בנימן לא בחר ויבחר את שבט יהודה ואת הר ציון אשר אהב, אבל בית הגדול היה בנוי בחלקו של יוסף בשילה, שנאמר ואתה בית לחם אפרתה צעיר להיות באלפי יהודה, ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ותמת רחל ותקבר בדרך אפרת היא בית לחם, רבי מאיר אומר בחלקו של בנה מתה, שנאמר ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל וגו'. ואין אפרתה אלא בית לחם, שנאמר ואתה בית לחם אפרתה, שומע אני בחלקו של יוסף זה בנה, שנאמר הנה שמענוה באפרתה מצאנוה בשדה יער, במי שנמשל
בחייתו יער, ואיזה זה בנימן, שנאמר בנימן זאב יטרף, זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, וכן אתה מוצא כשחלק יהושע ארץ ישראל לשבטים, הניח דושנה של יריחו חמש מאות אמה, על ארבע מאות אמה ונתנה לבני יונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותה ארבע מאות וארבעים שנה, שנאמר ויהי כשמונים שנה וארבע מאות שנה, צא מהם אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נמצאו אוכלים אותן ארבע מאות וארבעים שנה, וכששרת שכינה בחלקו של בנימן עמדו ופינו אותו מלפניהם, שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים, ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חותן משה, וכי עלת על לב שאמר משה ליתרו בוא וניתן לך חלק בארץ ישראל, והלא כבר נאמר לכה אתנו והטבנו לד. ומה תלמוד לומר כי יי' דיבר טוב על ישראל, זו דושנה של יריחו שהיו אוכלים אותה בני בניו של יתרו קודם שיבנה בית הבחירה לשבטים. ויאמר אליו לא אלך, אמר לו למחר כשתחלק ארץ ישראל לשבטים, איזה שבט מכם שיתן לי כרם אחד בתוך שלו או תלם אחד בתוך שלו, אלא הריני הולך לארצי ואוכל פירות מארצי ואשתה יין מכרמי, וכן אתה מוצא בישראל כשהניחו מקום פירות מאכל ומשתה והלכו להם לעדר
במדבר הלכו ללמוד תורה מיעבץ, מי היה יעבץ, זה היה עתניאל בן קנז, וכן הוא אומר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים, ובמקום אחר הוא אומר ויתן דוד לארנן במקום שיקלי זהב שש מאות, אל אפשר לומר שיקלי זהב שכבר נאמר שקלי כסף, ואי אפשר שקלי כסף שהרי כבר נאמר שקלי זהב, אמור מעתה בזהב שקל ובכסף קנה, ואי אפשר לומר חמשים שכבר נאמר שש מאות, ואי אפשר לומר שש מאות שכבר נאמר חמשים, אמור מעתה כיון שראה דוד מקום שראוי לו לבנות בית הבחירה, עמד וכינס חמשה שקלים מכל שבט ושבט, נמצאו שש מאות שקלים מכל השבטים, מפני מה זכה בנימן שתישרה שכינה בחלקו, משל למלך שבא אצל בניו לפרקים, כל אחד ואחד אמר אצלי הוא שורה, קטן שבכולם אמר אפשר שמניח אבא אחיי גדולים ושורה עמי הלך ועמד ופניו כבושות ונפשו עגומה, ראה אותו אביו שעמד ופניו כבושות ונפשו עגומה עליו, עכשיו מאכל ומשתה יהיה משלכם ולינתי אצלו, כך אמר הקדוש ברוך הוא בית הבחירה יהיה בחלקו של בנימן וקורבנות מכל השבטים, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, מלמד שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ ישראל, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, כל השבטים היו במכירתו של יוסף ובנימן לא היה במכירתו של יוסף, אמר הקדוש ברוך הוא אני אומר לאלו שיבנו בית הבחירה לא כשיהיו מתפללים לפני איני מבקש עליהם רחמים, איני משרה שכינתי בחלקם, שלא היו רחמנים על אחיהם, דבר אחר מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו, משל למלך שהיו לו בנים הרבה, משהגדילו הלך כל אחד ואחד ותפש את מקומו, קטן שבכולם היה אביו אוהבו אוכל עמו ושותה עמו נשען עליו ויוצא, נשען עליו ונכנס, כך בנימן הצדיק קטן שבשבטים היה, והיה יעקב אבינו אוכל עמו ושותה עמו נשען עליו ויוצא נשען עליו ונכנס, אמר הקדוש ברוך הוא מקום שסמך צדיק זה ידיו שם אני משרה שכינתי, לכך נאמר ובין כתיפיו שכן, סליק פיסקא.


<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
<noinclude>{{ניווט כללי תחתון}}
</noinclude>
</noinclude>

תפריט ניווט