892
עריכות
חיי אדם/ב/קמג: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
ולכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם כל היום בימים האלו, וכל שכן מתחלת ימי הסליחות שהם נגד ימי ביקור של קרבן, וכ"ש בעשרת ימי תשובה ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם. לכן מחוייב כל אדם ליתן לנפשו ולשום הדברים אל לבו ולמעט בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה שעות מיוחדות להתבודד בחדריו ובמשכיות לבו ולקדם באשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה ולשפוך שיחה לפני בוראו ולהתוודות עונותיו, ויוסיף לעשות מצות ומעשים טובים ולעסוק בתורה יותר ממה שעושה בשאר ימים, וירבה בצדקה יותר מכל השנה, כי העת רצון והתפלה נשמעת בו. ומ"ע מן התורה שיחזור בתשובה לפני יום הכיפורים, כמו שכתוב {{ממ|}} לפני ה' תטהרו. ולכן מהראוי שיתנהג האדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות אף שאינו נזהר בו כל השנה, כי גם הקב"ה מתנהג בחסידות עם בריותיו, והאוכלים פת פלטר כל השנה בימים האלו ראוי שלא לאכול כי אם פת ישראל, וכן בכל הדברים. וביותר צריך אדם לתקן בדברים שבין אדם לחבירו כי עליהם אין יום הכפורים או אפילו מיתה מכפר עד שיחזיר הגזל והעושק ויפייס לחבירו עד שימחול לו, ואפילו מתענה מאה שנים ויביא כל אילי נביות ויתודה מאה פעמים ביום לא יתכפר לו, כדאיתא במשנה {{ממ|}} הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא, שהרי כשחוטא לאדם הוא חוטא בכפלים אחד לאדם ואחד להקב"ה שעבר על ציויו, ועד שמפייס לחבירו כיצד יתוודה כי הלא עיקר הוידוי הוא עזיבת החטא והחרטה והרי עדיין השרץ בידו, ולכן צריך מקודם לפייס חבירו עד שימחול לו ואז לא נשאר רק בינו למקום ויועיל התשובה. כמו שאמר דוד המלך ע"ה ב[[תנ"ך/תהילים/נא|מזמור נ"א]] שהוא מזמור התשובה, לך לבדך חטאתי, ר"ל הלא חטא זה אינו ביני לאדם רק ביני לבינך וא"כ בידך למחול. ולכן לאחר שתיקן הכל יתוודה על חטאתיו. ויש אנשים שטועים ונותנים מה שבידם מהגזל לצדקה ומפזרים לעניים, וזה טעות גמור, כמו שכתוב {{ממ|}} יד ליד לא ינקה רע. ואע"פ שאמרו ז"ל {{ממ|}} גזל ואינו יודע למי גזל יעשה מהם צרכי רבים, היינו שעשה כן לפי שאינו יודע למי גזל אבל אם יודע לא יועיל לו כלום עד שיחזיר לו, ואם מת יחזיר ליורשין. | ולכן מה נואלו היוצאים לפעלם ולעבודתם כל היום בימים האלו, וכל שכן מתחלת ימי הסליחות שהם נגד ימי ביקור של קרבן, וכ"ש בעשרת ימי תשובה ימי הדין והמשפט, ואינם יודעים מה יהיה משפטם. לכן מחוייב כל אדם ליתן לנפשו ולשום הדברים אל לבו ולמעט בעסקיו ולקבוע ביום ובלילה שעות מיוחדות להתבודד בחדריו ובמשכיות לבו ולקדם באשמורות ולהתעסק בדרכי התשובה וכשרון המעשה ולשפוך שיחה לפני בוראו ולהתוודות עונותיו, ויוסיף לעשות מצות ומעשים טובים ולעסוק בתורה יותר ממה שעושה בשאר ימים, וירבה בצדקה יותר מכל השנה, כי העת רצון והתפלה נשמעת בו. ומ"ע מן התורה שיחזור בתשובה לפני יום הכיפורים, כמו שכתוב {{ממ|}} לפני ה' תטהרו. ולכן מהראוי שיתנהג האדם בעשרת ימי תשובה בדברים וחומרות אף שאינו נזהר בו כל השנה, כי גם הקב"ה מתנהג בחסידות עם בריותיו, והאוכלים פת פלטר כל השנה בימים האלו ראוי שלא לאכול כי אם פת ישראל, וכן בכל הדברים. וביותר צריך אדם לתקן בדברים שבין אדם לחבירו כי עליהם אין יום הכפורים או אפילו מיתה מכפר עד שיחזיר הגזל והעושק ויפייס לחבירו עד שימחול לו, ואפילו מתענה מאה שנים ויביא כל אילי נביות ויתודה מאה פעמים ביום לא יתכפר לו, כדאיתא במשנה {{ממ|}} הביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא, שהרי כשחוטא לאדם הוא חוטא בכפלים אחד לאדם ואחד להקב"ה שעבר על ציויו, ועד שמפייס לחבירו כיצד יתוודה כי הלא עיקר הוידוי הוא עזיבת החטא והחרטה והרי עדיין השרץ בידו, ולכן צריך מקודם לפייס חבירו עד שימחול לו ואז לא נשאר רק בינו למקום ויועיל התשובה. כמו שאמר דוד המלך ע"ה ב[[תנ"ך/תהילים/נא|מזמור נ"א]] שהוא מזמור התשובה, לך לבדך חטאתי, ר"ל הלא חטא זה אינו ביני לאדם רק ביני לבינך וא"כ בידך למחול. ולכן לאחר שתיקן הכל יתוודה על חטאתיו. ויש אנשים שטועים ונותנים מה שבידם מהגזל לצדקה ומפזרים לעניים, וזה טעות גמור, כמו שכתוב {{ממ|}} יד ליד לא ינקה רע. ואע"פ שאמרו ז"ל {{ממ|}} גזל ואינו יודע למי גזל יעשה מהם צרכי רבים, היינו שעשה כן לפי שאינו יודע למי גזל אבל אם יודע לא יועיל לו כלום עד שיחזיר לו, ואם מת יחזיר ליורשין. | ||
וצריך שיתוודה בפיו ובלבו ובהכנעה גדולה ובבכי ובלב נשבר ואז הוא הקרבן כמש"ה לב נשבר ונדכה כו' ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשות כזה דכיון דהוידוי הוא כקרבן אז"ל קרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה ולכן צריך שישוב ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד | וצריך שיתוודה בפיו ובלבו ובהכנעה גדולה ובבכי ובלב נשבר, ואז הוא הקרבן, כמש"ה לב נשבר ונדכה כו', ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשות כזה, דכיון דהוידוי הוא כקרבן אז"ל קרבן בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה, ולכן צריך שישוב ויסכים בדעתו שלא ישוב עוד לעשות, ויבכה ויתמרמר ויתודה על אשר הכעיס את האדון ה' צבאות, ופגם נשמתו אשר חנן ה' לו להטיבו באחריתו, ואיך טינף אותה במעשיו הרעים, ויתעצב אל לבו ויתבייש מאלהיו לשאת עינו אליו בזכרו טינוף מעשיו אשר עשה בנערותו וגם עד זקנה ושיבה. ויאמר אל לבו מה עשיתי מדוע דבר ה' בזיתי ולא זכרתי אשר בראני מאין וגמלני כל הטובות, ואנכי קלקלתי מעשי ושלמתי רעה תחת טובה, אוי לי אוי עלי כי ארד אבל שאולה. וע"י התמרמרות בבכיה ודאי ישבר לבו בקרבו עד שיסכים בדעתו באותה שעה שיתאמץ בכל כחו שלא ישוב עוד לעשות מעשה הרע הזה, וזהו התשובה האמיתית, שיתמרמר כ"כ עד שיעיד עליו אדון הכל שהסכים בדעתו באותה שעה שלא ישוב עוד לעשות כזה כל ימיו, וכשיזכה למרירות גדול כזה יהיה בטוח לבו שיתכפר לו, ואשרי המגיע לווידוי זה. | ||
והנה ההמון | והנה ההמון חושבים כששבים ביוה"כ נתכפר להם הכל ועל סמך זה הם עושים עונות בכל השנה כאלו הם ברשות עצמן, ולכן יש שמתענין משבת לשבת בהפסקות ב' או ג' ימים רצופי' ועומדים ביוה"כ כל היום והלילה ואינם מגביהים ידיהם כלל וכיוצא בדברים אלו מסיגופים ותעניות, ובכל השנה הם עושים נאצות ותועבות גדולות. ועליהם אמר המוכיח הגדול ר' ליב טארלער זל"הה משל נאה, ואמר שפעם אחד נתאכסן אצל בעה"ב אחד וביקש ממנו למחול לו שאינו יכול לכבדו כראוי, וא"ל אמת כי יש לי איזה אווזות שאשביע אותם לפטם אבל הם כחושות עדיין ואינן ראויין להתכבד, ויהי היום לאחר איזה חדשים נזדמן עוד לאותו פונדק וקבלו הבעל הבית בסבר פנים יפות ושחט אווז וכבדו, וכשישבו לאכול א"ל הבעה"ב זו היא מן האווזות שאמרתי שהם כחושות, וא"ל המוכיח הלא אי אפשר לפטם אווז רק ערך ג' או ד' וה' שבועות, וזה כבר זמן רב, והשיב שכך אני עושה כאשר האווז כבר מפוטם באופן שאי אפשר לה עוד לאכול אין אני נותן לה לאכול כמה ימים וע"י התענית אז יכולה לחזור ולאכול, וכן אני עושה לה תמיד עד זמן שאני רוצה לאכלה. כך דרכו של יצר הרע כמש"כ הולך אחריה כשור אל טבח יבא ר"ל שהשור קודם שחיטה מפטמים אותו והשור סבר שהוא לטובתו ובאמת הוא לרעתו, והנה כל חיות הקליפות הוא כשאדם עושה איזה מצוה והוא רשע ובזה מניצוץ הקדושה אשר מגיע לאדם בשכר מצותו כל זה לוקח הקליפה והיא חיותו וכאשר ירבה אדם לפשוע הרבה עד שלא נשאר בו שום ניצוץ קדושה אזי מפתה אותו להתענות בסיגופים ותעניות ולשוב בתשובה ואז הוא כקטן שנולד ואז כשיחזור לחטוא הוא חוזר ליתן בו כח, ומזה תראה כמה טועים אותן אנשים כי אפילו להסוברים דיוה"כ מכפר בלא תשובה היינו כשעבר עבירה במקרה אבל כשחוטא ואומר יוה"כ מכפר לכו"ע אין יוה"כ מכפר, דאין קטיגור נעשה סניגור, כדאיתא להדיא בגמרא. ולכן אל יסמוך האדם על זה, ויהיו כל ימי השנה אצלו כמו ימים נוראים, רק שבימים האלו ראוי לאדם להשגיח יותר ויותר על מעשיו, ועיקר גדול שבימים אלו ילך כל אדם לבית הכנסת ובה"מד לשמוע דברי תוכחות ומוסר שדורשים שם, כמשאז"ל אוהב את התוכחות, והאיש השונא תוכחת רחוק מאד מתשובה כמש"כ אוהב תוכחת יאהב ונאמר אוהב מוסר אוהב דעת ושונא תוכחת בער ונאמר מוסר רע לעוזב אורח שונא תוכחת ימות ונאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין ונאמר לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך. | ||
וראוי לאדם שירגיל | וראוי לאדם שירגיל את עצמו בכל ימי השנה שיהיה רגיל בפיו בכל שעה התפלה שהתפלל דוד המלך הורני ה' דרכך הדריכני באמתך ויחד לבבי ליראה את שמך וטהר רעיוני ולבי לעבודתך, וכיוצא באלו פסוקי יראה, מובטח לו שינצל מכל חטא. ופשיטא שהוא חוב גמור על כל אדם שילמוד בכל יום בספרי היראה אם מעט ואם הרבה שהוא יותר חיוב מכל למודו ואפילו אם יתבטל ע"י זה מלימוד פרק משניות או שאר לימוד, כי מה ה' אלהיך מבקש ממך כי אם ליראה אותו, וכדאיתא במשנה אם אין יראה אין תורה, כי מה יועיל לו התורה אם אין דעתו לקיים. ואמנם לא יספיק לו היראה לבד אם אינו לומד התורה כי אם אינו יודע מה לעשות מה יועיל לו היראה, כדאיתא שם במשנה אם אין תורה אין יראה, ר"ל אין יראתו כלום הגם שבוודאי יותר טוב כאשר יהיה אדם ירא שמים אף שהוא עם הארץ יותר ויותר טוב מלמדן ואין לו יראה כמש"כ טוב איש רש הולך בתומו מעקש שפתים ר"ל טוב רש בתורה והולך בתומו מלומד תורה בלא יראה שנקרא תורתו רק עקשות פה ולכן כש"ד כל מה שיוכל אדם לעשות בכ"ז שיש לו פנאי לפנות מחשבתו וללמוד תורה ביום או בלילה, ובתנאי שתהיה כוונתו לעשות ולקיים כל מה שילמוד, ולא ילמוד רק כדי לקיים מצות לימוד, כי אם ללמוד ולעשות, ואז תהיה תורתו רצויה. | ||