658
עריכות
שם הגדולים/מערכת גדולים/א: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 493: | שורה 493: | ||
(קצח) מהר"ר '''אליעזר נין'''. מניקלשפורג (עי' משנת אליעזר בח"ב). | (קצח) מהר"ר '''אליעזר נין'''. מניקלשפורג (עי' משנת אליעזר בח"ב). | ||
(קצט) רבינו '''אליעזר בר נתן''' הוא ראב"ן ודלא כס' יוחסין וכבר השיגו בס' קורא הדורות דף י"ד והן בפיו תוכחו"ת מדברי המרדכי והגמ"י. ואין צורך לזה דספרו כאן והוא עד כי ספר ראב"ן מודפס וזה שמו אב"ן העזר ושקיל וטרי עם חתנו רבינו יואל טובא ועם רשב"ם ור"ת. ובדף קמ"ח כתוב דשאל מרבינו מאיר חתנו של רש"י ומבניו רשב"ם וריב"ם ור"ת והשיב לו ר"ת שהיה סר וזעף על סילוקו של צדיק אחיו ריב"ם. ורשב"ם לא היה אצלו וכתב שם אבי יקרא אלי ואני הקטן כותב בדמע. | |||
<small>וכתוב בתחלת הספר סי' כ"ו דף י"ד שהתיר כלי יין וכו' כי סמך שאמרו שהי' נגוב ואקריון בחלמי' השותים במזרקי יין ואסר היין שבחבית והתענה הוא והשותים עש"ב. וכיוצא בזה ראיתי להרדב"ז בתשובה כ"י שכתב בסי' ב' אלפים רפ"ו שהורה דתפילין של ר"ת יכול לעשותם דרש"י ובלילה הראוהו בחלומו שלא הורה יפה וחזר בו. ובא וראה גדולתן של רבותינו דבדבר שהיו נוטים מהאמת בחלום ידבר בם על דרך שהיה נעשה לתנאי ואמוראי כמבואר בתלמוד ובמדרשים כמה זימנין ומהם פרק הזרוע דאקריוה לרב ספרא מעדה בגד כלפי רבא דאמר לשמעיה זכה לי מתנתא ולא אקריוה לרבא משום דנזוף הוה ופירש"י דנזוף הוה משום האי מעשה ולא הונח לו במה ששמע דהיה נזוף משום דהטיח כלפי מעלה וכו'. וכן הכריע הרא"ש בפסקיו שם ופ' אלו מגלחין דנזוף היה מהאי מעשה שלא דקדק בדבר ואמטו להכי לא אקריוהו בחלמיה. | |||
וק"ק על רש"י דבתענית דף כ"ד ע"ב כתב בסכינו שרצו להורגו וחתכו את מטתו והיינו דאמרי' פ' הזרוע רבא נזוף הוה ולא מצינו לו נזיפה בכל הש"ס אלא בזה המעשה עכ"ל. הרי דמסכים הולך דמאי דאמרו פ' הזרוע נזוף הוה היינו מההוא עובדא דבקש מטר בתמוז שלא לצורך. ואלו פ' הזרוע הביא פי' זה מפי השמועה ולהורות נתן שאינו רוצה בקיומו ופירש דנזוף מההיא גופיה דאמר לשמעיה זכי ליה מתנתא. ויש סמך קצת לפירושו דרש"י פ' הזרוע והרא"ש ודעמייהו דאההיא הוראה גופיה הוה נזיף מירושלמי דתרומות דעל דריב"ל מסר לעולא בר קושב לא אתחזי ליה אליהו משום דלא עבד משנת חסידים. וה"נ אשכחן בתלמודין פ' שני דייני בההיא דרב ענן דאסתלק מיניה אליהו זכור לטוב על שהיה גורם דגורם דאסתום טענתיה דההוא גברא קמיה בי דינא דרב נחמן ואף כי אותיב בתעניתי' והדר אתי מבעית ליה בעותיה. ויש לחלק. | |||
ואל תתמה דהרי ראב"ן הורה הוראה ואקריוהו בחלמיה ואלו לרבא כפי פי' רש"י והרא"ש לא אקריוהו בחלמיה. דכמה תשובות בדבר דראב"ן עצמו לא שתה ולא עביד עובדא בנפשיה. ועוד דשאני התם דרב ספרא לא אכיל. אי נמי דלא שאל רבא את פי רב יוסף כמ"ש מהרש"ל בים של שלמה שם סימן י"ג. ועוד יש להשיב ופשוט. אמנם בדברי מהרש"ל הנה מקום אתי לדקדק על דבריו בזה וכמ"ש במ"א ועיין יבמות צ"ג ע"ב דאמרו שם והא אקריון בחלמא קנה רצוץ וכו' ע"ש. | |||
ומן האמור מפורש דהוו רבוותא קמאי ובתראי זהירי וחיישי בחלומות ולא עוד אלא אפילו לחלום עובד כוכבים כמבואר במדרשים וכמ"ש מהרח"ו זצ"ל במגילת סתריו כ"י. ומתענין תענית חלום אף בשבת וזו הלכה רווחת. ואשכחן איפכא כל קבל דנא דאמרו פ' זה בורר דף ל' אם אמרו לו בחלום כך מעות במקום פלוני ושל מעשר שני הם ומצאם באותו מקום ובמנינם הרי הם שלו ודברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והוא הלכה כמבואר בהרי"ף והרמב"ם ובטור ח"מ סימן רצ"ה ונסתייע מזה הרב ש"ך ח"מ סי' של"ג ס"ק פ"ה וע' בתשובת מהריט"ץ סי' רע"א ע"ש. וזה כסברת ר"מ בגיטין דף נ"ב ושילהי הוריות. ועי' בתשב"ץ ח"ב סי' קכ"ח ואכמ"ל. </small> | |||
ראב"ן קיבל מרבינו יעב"ץ כן כ' מהרש"ל בתשובותיו סי' כ"ט. | |||
ראב"ן חתנו של רבינו אליקים בר יוסף. כמ"ש הרא"ש בפסקיו שילהי ראש השנה ופ' בתרא דמ"ק. ומייתי התם עובדא דהוה קמייהו שנת תתק"ה ע"ש. | |||
הרא"ש בפסקיו ותשובותיו כותב זקני ראב"ן ותמה על זה בס' קורא הדורות דף כ"ג ע"ב והאריך בזה. ואנן בעניותין אמינא דראב"ן הפליג בזקנה שהרי בס' ראב"ן סי' מ"ח כתוב על שטר שנכתב שנת תתצ"ג. ובסי' כ"ו בחלום הנזכר כתוב שהיה שנת תתקי"ב ובדף ק"ס ע"א כתוב בטופסי גיטין ה' אלפים ושבע. ור' יחיאל אבי הרא"ש עלה אל האלקים שנת כ"ד לאלף הששי כמו שכ' בס' יוחסין דף ק"ו דפוס אמשטרדם ובצמח דוד כתוב שנת כ"ח ולפ"ז יתכן מאד שרבינו יחיאל אבי הרא"ש היה חתנו של ראב"ן. | |||
<small>ועתה ראיתי להרב מהר"י חאגיז בהלכות קטנות ח"ב סי' שי"א דנשאל אם יש לקרות לאבי זקנו זקני והשיב דהרא"ש כותב על הראב"ן זקני והטור כותב סתם כתב ראב"ן ותלה זה בדין אם שלישי בראשון כשר לעדות ע"ש. ויש להרגיש דפשיטא ליה דראב"ן הוא זקנו ממש של הרא"ש וכפי מה שהעיר בס' קורא הדורות אינו זקנו ממש אלא זקנו של אביו או של אמו כמ"ש שם בספר קורא הדורות דף כ"ג ע"ב. הן אמת שאני הצעיר כתבתי לעיל דראב"ן הפליג בזקנה מאד כפי הנראה מכמה מקומות מספרו שהבאתי שם ויתכן שיהא זקנו ממש אמנם אין הדבר פשוט וברור. ותו יש להעיר על הרב הלכות קטנות דלמאי אתא אי נימא ביכול הכתוב מדבר אי מצי למימר זקני על אבי זקנו הא פשיטא דאי בעי למימר שפיר מצי למימר למעלה מזה כמו שהוכחתי אני הדל בספרי הקטן חיים שאל סוף סי' ס"ח ע"ש, ואם הרב ז"ל קאי אם חייב לומר הא ודאי לא מחייב ולא שייך בזה חיוב. וי"ל דהרב ז"ל מיירי למען דעת היכי הוי סדר העולם ודרך בני אדם ודו"ק. | |||
ודע שמצאתי במגילת סתריו של רבינו מהרח"ו ז"ל מטהרת ידו יד הקדש ממש וז"ל זה מצאתי באגרת רבינו יהודה בן הרא"ש אחי רבינו יעקב בעל הטורים ולא העתקתיה כולה וז"ל. ולפי שיצאתי קטן מאשכנז לא השגתי לשמוע מעשיהם רק מעט מזער אשר שמעתי מא"א ז"ל ומאחות זקנתי ז"ל אשר ספרו לי כי זקני ה"ר יחיאל ז"ל נולד בשנת תתק"ע וביותו בן ט"ז שנה היה לו חבר נאמן בישיבה ושמו ה"ר שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהיה לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם. ויהי בליל יום הכפורים כבתה נר של שעוה של ה"ר יחיאל אשר שם בבית הכנסת כי כן מנהג האשכנזים להוליך נר שעוה שתדליק כל הלילה וכל היום וכיון שראה שכבה נרו נתירא מאד ובחול המועד נפטר. והי' מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדולה סמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר. וקרב ה"ר שלמה הכהן זצ"ל אצל ארבע אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי. ואז התחיל ה"ר יחיאל לשחק בתוך הארון וראוהו כל הקהל. ויהי היום אחרי מותו ימים וה"ר שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ה"ר יחיאל יושב אליו וקורא עמו בהלכה ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהיה לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור. וא"ל ה"ר שלמה אנא אדוני בעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם. ויען לו ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחלה אלא שאיני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע והיה בששה חדשים אחר זה ולאחר פטירתו בליל שבת בחצי הלילה נראה לאשתו בהקיץ ואמר לה ומה את עושה הנה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה כי מחר יהרגו כל היהודים אשר במקום הזה וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו עליהם ונתקבלה תפלתנו חוץ מעל המקום הזה. ותקם ותעש כן וחזרה להציל את אשר לה אחר אשר הוציאה משם לא"א ז"ל ולאחיו וכולם יצאו בליל שבת א"א ז"ל ואחיו ה"ר חיים ז"ל והיא וששה אחיות וכו'. זה לקטתי מהאגרת הנזכר ואשר כתב לבניו ודלגתי בה וקצרתי הלשון עכ"ל רבינו מהרח"ו זצ"ל מכתיבת ידו יד הקדש עצמו. | |||
ומ"ש שמא יאמרו כמה מתגאה וכו' אף שיש לפרש שמא יאמרו הצדיקים שבג"ע כי גם שם יש מקום להסתיר מעשיו וכחו כדאשכחן ס"פ המדיר דריב"ל בג"ע לא אחזיק טיבותא לנפשיה לומר שלא נראה הקשת בימיו וכי שאיל ליה רשב"י נראה קשת בימיך א"ל לא עש"ב. וזה קצת סיוע לפירש"י והתוספות פ' אלו מציאות דף כ"ג גבי רבנן דמשני באמ"ת ע"ש וכמ"ש בעניותי בפתח עינים שם בס"ד. | |||
ומ"מ נראין הדברים שפי' שלא יאמרו היינו בעה"ז, והא דלא אמר כדאמרינן פ' הנושא גבי רבינו הקדוש דהוה אתי כל בי שמשי וכי ידעה שיבבתיה שוב לא אתי שלא להוציא לעז על צדיקים הראשונים אפשר דרבינו יחיאל טעמא טעים גם אם לא יודע הדבר כי אם לבני ביתו שמא יאמרו בני ביתו עצמם. ותו דאפיקי' בהאי לישנא שיהא נראה דכל הצדיקים יש להם כח זה והוא מדרך ענוה שלא לומר כי הוא עדיף משאר צדיקים הבינונים. ועוד יש להרחיב הדבור ואין כאן מקומו. רק זה אומר כי כמה שנים הייתי תמיה על מנהג ישראל שמתפללין בזיהאר"ה אצל קברות הצדיקים ואין לקרות ק"ש או להתפלל תוך ד"א של מת או בבית הקברות כמ"ש בא"ח סי' ע"א ולהרמב"ם לא יצא אף בדיעבד. וכיוצא בזה הייתי תמיה על מ"ש בס' עמק המלך דאאע"ה השלים מנין וכן על מעשה שעשה רבינו האר"י זצ"ל בבהכ"נ וכיוצא. עד שמצאתי בס' חסידים תתשכ"ט שכתב רבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות שהיה לובש בשבת ולא בתכריכין ופוטר ב"ב מקידוש כי הצדיקים נקראים חיים ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצות עכ"ד. ובזה תנוח דעתנו בכל החקירות הנז' ויותר מהמה ובזה אפשר לפרש מאי דאמרי' פ' במה מדליקין א"ר יוחנן מאי דכתיב במתים חפשי כיון שמת אדם נעשה חפשי מן התורה ומן המצות. וכבר כתיבנא בעניותין בספרי הקטן פתח עינים על העין יעקב במאמר זה שם. אך לפי דרכנו עוד מילתא בפומאי והיתה לבאר. ונקדים מ"ש מהרש"א בחידושי אגדות פרק גט פשוט אהא דאמרינן ג' עבירות אין אדם ניצול בכל יום וכו' דדייק למנקט אדם דהוי אדם דעלמא אבל החסידים ניצולין. ור' יוחנן ק"ל בכתוב דהול"ל המתים חפשים ולזה פירש דהכונה במתים שלמראה עינים הם מתים וכולל חסידים ובינונים דלא דיבר הכתוב אלא בחסיד ובינוני האחד חפשי דהוא הבינוני חפשי אבל החסיד אינו חפשי ומקיים המצות שם וכמ"ש פרק הפועלים שהאבות מתפללים. וזה רמז ר' יוחנן באומרו כיון שמת אדם דייקא אדם דעלמא לאפוקי חסיד כמ"ש מהרש"א אההיא דגט פשוט. </small> | |||
ראב"ן. הס' שבידינו שנדפס בפראג ש' ש"ע הגאון מהר"ד אופנהיים בתשובה כי באה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' ס"ה כתב וסהדא רבה פרת שמימיו פרים ורבים ומבארו אנו שותים ה"ה מופת הדור הראב"ן שכתב בספרו צפנת פענח סי' ר"ב וכו' ע"ש. ועמו הסליחה כי הוא כיון על ס' ראב"ן הנזכר כמו שיראה הרואה בס' הראב"ן שבידינו סי' ר"פ ואיברא כי ראב"ן חיבר ס' צפנת פענח מדינים וגם ס' אבן הראשה והני בי תרי לא נדפסו רק מזכירים אותם הפוסקים. ואבן הראשה אני הצעיר ראיתיו בכ"י אבל זה הס' שבידינו שעליו רמז הרב נקרא אבן העזר כמבואר בתחלתו כי כן קראו ראב"ן עצמו. | |||
רבינו אליעזר שכותבין התוס' בשבת הוא ראב"ן ובספרו תמצא כל מה שכותבין התוספות על שם ה"ר אליעזר. כ"כ יד דוד דף כ"ג ע"ד. ועפ"ז כתב דמ"ש התוספות בדף ס"ו הקשה ה"ר אליעזר ממיץ לרשב"א צ"ל ה"ר אליעזר לרשב"ם ע"ש. | |||
ולי הדל אינו מוכרח כי רבינו אליעזר ממיץ תלמיד ר"ת ורשב"א תלמיד ר"י. ובתשו' מהר"ם יש תשובה אחת לר"י על דין שהי"ל לרבינו אליעזר ממיץ ע"ש. | |||