אילת השחר/בבא בתרא/קנו/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רשב"ם ד"ה קונין משכי"מ.''' ואע"ג דקנין דמי למקח וממכר שהרי קונין בכליו של קונה שמקנה סודרו כדי לקנות בו המתנה. משמע דכל האיסור לקנות בשבת הוא בקנין סודר שהוא כדרך מקח וממכר דהוא נותן סודרו כדי שיקנו לו תמורתו דבר אחר, וצ"ע דבכל אופן אסור להקנות, וכמבואר בביצה (דף י"ז) דלמיקני שביתה בשבתא אסור, וכן בעירובין דף ע"א.

'''תוד"ה קונין.''' ואפי' בשבת נמי מותר. מסתמא כוונתם להוכיח דאפי' מתנה במקצת מותר לעשות הקנין בשבת, דהא התם הקנו לה רק מקום הגט ולא כל נכסיו, ויש לעי' דהא התם עיקר רצונו להקנות לה החדר כדי שתתגרש, וכיון דהתירו לשכי"מ לגרש בשבת, התירו נמי הקנין, אבל מאי ראיה על כל מתנה במקצת, דכיון דאין דעתו לחשש מיתה אולי אסור באמת להקנות בשבת. ועי' ברא"ש דס"ל דבאמת אסור לעשות קנין בשבת בשכי"מ שנותן מתנה במקצת, ומ"מ היכא שנותן כל הנכסים דזהו ע"כ מדאגת מיתה, מותר לעשות קנין אפי' היכא דהקנין מועיל, כגון דאומר שלא יחזור אם יעמוד, והוכיח מהא דתיחוד ותפתח, ולכאורה הא שם חזינן דמהני גם במקצת וכמו שהוכיחו בתוס'.

'''ונראה''' בביאור שיטת התוס' והרא"ש, דס"ל להתוס' דכיון דחזינן שלא התירו טלטול גט דהוי מוקצה, הרי דאע"ג דהתירו לגרש אין זה סיבה להתיר שאר איסורים, וע"כ דהא דהותר להקנות החדר הוא משום דלשכי"מ מותר תמיד לעשות קניינים, הרי דאף מתנה במקצת מותרת לשכי"מ, והרא"ש ס"ל דמה דרוצה לגרש הוא טעם היתר ככל ההיתרים שהתירו בשכי"מ, ולכך בשלמא אי מותר לעשות קנין המועיל בשבת לשכי"מ, אז גם היו מתירים לצורך גירושין, דכל דהותר לשכי"מ לעשות כגון קנין הותר גם לצורך גירושין שלא תתעגן, ולכך הותר שם אפי' במתנה במקצת, אבל אין ראי' להיתר על כל מתנה במקצת, דשם ההיתר הוא לגירושין, אלא דאם היה אסור לעשות קנין היכא שהקנין מועיל גם לצורך גירושין לא היו מותרין, כשם שלא התירו טלטול מוקצה דלגירושין לא התירו יותר מאשר לכל שכי"מ היכא שיש צורך להתיר, משא"כ סתם מתנה במקצת אין כלל צורך להתיר.

'''דבריו קיימין מפני שאין יכול לכתוב אבל לא בחול.''' כיון דיכול לקנות, לכאורה אמאי הוצרכו לתקן שקונה באמירה, דהא סגי להתיר לשכי"מ לעשות קנין, ובפרט אם כמו דלרבנן מותר אפי' לקנות משכי"מ וכדאמר ר' לוי, יתכן דגם לר"א כן, א"כ אמאי הוצרכו לתקן שתועיל אמירתו.

'''כן''' יש לעי' הא שכי"מ נותן לאחר מיתה, ובלי תקנה הא אין לו אפשרות ליתן לאחר מיתה, אלא גוף מהיום אם לא אחזור ופירי לאחר מיתה, אבל באופן שהשכי"מ נותן הא אינו יכול להקנות גם בחול, ואולי אינו רוצה ליתן כן, וכמש"כ לעיל דף קכ"ז ע"ב, ואמאי אמרינן כיון דיכול להקנות.

'''רשב"ם ד"ה בשבת אמרו.''' דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו. צ"ע מה זה שייך לכאן, הא זה שייך רק בכשרות הדבר אם לא עשה איזה פרט, ובכלל אמאי לא סיים הרשב"ם כמו שהתחיל דכאן אין מיגו דמצי לכתוב, ובעיקר הסברא דמיגו דמצי לכתוב, הכוונה דחכמים תיקנו שיהיה כמו שנכתב, ולכך ראוי יותר לתקן היכא דשייך כתיבה דהוי ככתב, אבל בשבת דלא שייך כתיבה, אע"ג דזה לא שייך לגבי דין קנינים מ"מ ס"ל דיש יותר חידוש לומר שזה מועיל.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}