אילת השחר/בבא בתרא/לז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''וכתב''' בתוס' הרא"ש דהא דשאני לוקח ממוכר, דמוכר מחמת דחושב לשייר משייר כבר גם אפשרות לחזור וליטע אבל לוקח אינו תלוי בידו, לכן אין לומר דרוצה שיתנו לו גם אפשרות לזרוע סביבות האילן וליטע אחר במקומו, ולפי"ז באופן דהמוכר משייר אין מצד הלוקח דרישה שלא ישייר לחזור וליטע לכן משייר, משא"כ בלוקח כיון דאין מצד הלוקח אפשרות לדרוש שיתן לו אפשרות לחזור וליטע, לכן המוכר באמת לא נותן לו, ולפי"ז אם בעין יפה מוכר אז המוכר נותן לו אפי' שמצד הלוקח אין דרישה לזה, ולכאורה זה כנותן מתנה, כיון דמצד הלוקח אין דרישה והקפדה לזה שיתן לו בעד הכסף שנותן להמוכר.

'''רשב"ם ד"ה מכר אילנות.''' הנה לפי"מ דמבואר דלר"ע קנה קרקע הרי דאין כונתו שייר קרקע של צורך האילנות אלא דאמר דאינו מוכר כל השדה, וזה ללא צורך, דהא בין כך לרבנן לא מכר את הקרקע, ולר"ע הא בין כך ס"ל לרשב"ם דמכר הקרקע והשאר מן צורך האילנות לא שייך בכלל שיקנה אף אם לא יפרש דשייר קרקע, ועי' בהגהות הב"ח אות ז'.

'''רשב"ם ד"ה אף לדידי זבין.''' דאין אדם חוטא ולא לו למכור לזה בעין יפה ולזה בעין רעה. צ"ע איזה חטא יש כאן וכי אסור לו למכור ולתת לא' יותר מלהשני.

'''תוד"ה דאי לא מצי למימר.''' ובלאו טעמא דמכחשי ארעא אי לא משייר מצי אמר לי' עקור אילנא דע"כ לא יעכב האילן בשדהו ועוד שרוצה לזרוע מקום האילן. הנה יש לעיין לפי טעמים דלא יעכב האילן שאינו חי בשדה של אחר, או משום שרוצה בעל הקרקע לזרוע מקום האילן, הטירחא על בעל האילן לעוקרו, או דמצי אמר בעל האילן תוכל לעקור האילן אבל איני מחויב לטרוח בזה, ואם נימא כן הא שפיר הוצרך לומר משום דקמכחיש בארעא, דאז ודאי מוטל על בעל האילן לעוקרו כדי שלא יזיק ויכחיש קרקע של בעל הקרקע, משא"כ לאינך טעמים, מ"מ י"ל דכתבו דגם בלי הטעם דהכחשה אפילו אם יש נפקותא בדבר מ"מ למה שנוגע לענין להחזיקו שם אין נפק"מ דאי לא ישייר קרקע לא יוכל להשאר שם.

'''תוד"ה מכר אילנות.''' לכך יש לפרש להא דשמעתין בג' אילנות. והיינו דלר"ע אע"ג דלא קנה קרקע מ"מ לענין זה קנה דיכול ליטע אחר במקומו. מדבריהם משמע דרק בג' אילנות יש לו רשות ליטע אחר שנתייבשו, וכן העירוני מדף ל"ח בתוד"ה קני דהקשו לרשב"ם דלנהרדעי קנה לחזור וליטע אפילו באילן א' מהא דקתני בפ' המוכר את הספינה דבקנה ב' אילנות אם מתו אין לו קרקע, והיינו דאין לו לחזור וליטע, ואם נימא דלהתוס' אליבא דר"ע אפילו באילן א' יחזור ויטע, מה התימא אם יסברו נהרדעי כר"ע דהלכה כמותו ולכן יחזור ויטע, ומשמע דבאילן א' אף לר"ע לא יחזור ויטע. ובטעמא דמילתא צ"ע דהא כל הטעם דבג' קנה קרקע משום דג' הוי שדה האילן ולכן מוכר לו גם את הקרקע, אבל כיון דביש רק כדי צורכן ושייר לעצמו קרקע שלא מכר את הקרקע שביניהם הרי דאינו נחשב כשדה אילן, וא"כ ממ"נ אם יש סברא דאפילו אם אינו מוכר לו שדה אילן מ"מ נותן לו לחזור וליטע לר"ע דבעין יפה מוכר, א"כ גם באילן א' יהי' הדין כן, וע"כ צ"ל דבג' מלבד דזה שדה האילן יש עוד סברא דבג' מוכר יותר בעין יפה מאשר הוא מוכר א' או שתים וצע"ק.

'''בא"ד.''' וההיא דהמוכר את הבית ה"פ מני אילימא ר"ע ואליבא דרבנן דר"ש דס"ל מקדיש בעין יפה מקדיש הא מוכר בעין יפה הוא מוכר וכ"ש מקדיש. כונתם כמו שסיימו אח"כ דאע"פ דבמוכר אילן א' לא מכר את הקרקע אע"פ דמוכר בעין יפה מוכר, מ"מ מקדיש בודאי הקדיש גם את הקרקע הצריך לאילן, ואח"כ קאמר הגמ' דאפילו אם לרבנן דר"ע דמוכר בעין רעה מוכר, מ"מ אם במקדיש ס"ל כרבנן דר"ש דמקדיש בעין יפה מקדיש, צריך להיות דמקדיש כ"כ עדיף מהמוכר להדיוט, דבמקדיש מקדיש הקרקע הצריך לאילן אפילו אם הקדיש רק אילן א'.

'''בא"ד.''' הקדיש שדה מלאה אילנות כשהוא פודה פודה את האילן בשוויו וחוזר ופודה קרקע לפי בית זרע חומר שעורים וכו'. יש לעיין לכאורה נהי דבעין יפה מקדיש מ"מ הא לא הי' ב' הקדשות, דבשלמא מה דהקדיש את הבור היינו כמו דבמכירה אם אומרים בג' אילנות דסתמא מוכר את הקרקע, משום דבמכירת ג' אילנות כ"א מבין שכונתו לכלול גם את הקרקע והו"ל כפירש דמוכר לו אילנות עם הקרקע שצריך להם, וה"נ בהקדש כ"א כונתו להקדיש גם את הבור שזה כלול בהקדשו, אבל לעשות ב' הקדשות איך יהי' כ"ז שלא יאמר בפירוש דמקדיש אילן לחוד וקרקע לחוד דכיון דכל דינו מחמת שחל דין הקדש על הקרקע או על האילנות שממילא נגרר הקרקע, אבל איך יהי' ב' הקדשות.

'''רשב"ם ד"ה משיפולא עד תהומא.''' מבואר דהוי ס"ל דבקניית אילן כיון שצריך להקרקע שלמטה בודאי נתן לו לצמיתות הקרקע שלמטה, וגם שאפילו אלף אמה למטה הוא שלו.

'''וצ"ע''' דבשלמא מה דס"ד דקונה כל הקרקע של צורך האילן למטה נוכל עדיין להבין כיון שזהו צורך האילן, אבל מהיכי תיתי יקנה לו קרקע שלא נוגע כלל ליניקת האילן דהיינו למטה מאלף אמה, למה זה כלול בקניית האילן.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}