אילת השחר/בבא בתרא/נד/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''אלא''' דאם נימא כן נמצא דבמכוין לקנות אבל אינו מכוין לתיקון דלא מהני, וכתב הרשב"ם דהוי כמו שהולך בשוק ואומר רוצה אני להחזיק בשדה פלוני, נמצא דבשעה שמחזיק אומר שרוצה לקנות לא ע"י מה שעושה חזקה, ותלוי בספיקת הגר"ש איגר (בתשו' רע"א סי' רכ"ב), דיש שם סברא כיון דסוף סוף מכוין לקנות באותו רגע ממש לא איכפת לן מה שרוצה לקנות ע"י דבר אחר, כיון דבאותו רגע חושב לקנות ויש מה שיכול לקנות על ידה, ה"נ כאן הא באמת יש תיקון שזה מעשה קנין שאפשר לקנות בזה, ונהי דאינו חושב לקנות בהמעשה קנין הזה, מ"מ הא חושב אז לקנות והו"ל כמו אם הי' חושב אז לקנות לא ע"י הפעולת קנין דהי' צריך להועיל כיון דבאמת יש כעת מעשה קנין, ויהי' ראי' מזה דלא מהני, אבל אם נפרש דכשאינו עושה לשם תיקון אין החסרון בכונה אלא דאז אין בכלל מעשה קנין של חזקה, אין לזה שייכות לספיקת הג"ר שלמה איגר ז"ל.

'''רשב"ם ד"ה אדעתא דכוורי.''' וגם הדגים יהיו ניצודין שם מאליהן. לכאורה מה זה נוגע לנו, הא עיקר הטעם דאילו להשקות השדה הי' לו לעשות פתח אחד, ומה איכפת לן אם אז לא היו ניצודין הדגים, וע"כ דס"ל להרשב"ם דאם כונתו לתיקון וגם לדגים הי' שפיר מהני החזקה, וא"כ הא אם עי"ז לא היו ניצודין דגים לא הי' ראי' דאין כונתו להשקות השדה, דהא אפשר דבאמת כונתו להשקות השדה אלא משום דרצה גם לצוד הדגים בשביל זה לא רצה לעשות רק פתח א', לכן כתב הרשב"ם דגם הדגים היו ניצודין אז, וא"כ ע"כ מה שעשה שתי פתחים דלא איכפת לי' כלל בהשקאת השדה רק בשביל הדגים.

'''תוד"ה אדעתא.''' דהא דחצר קונה לו שלא מדעתו היינו שאינו יודע אם הוא בחצירו ואם הי' יודע הי' רוצה לקנות אבל אם יודע ואינו מתכוין לקנות לא קני. יש להסתפק אם כונתם דאינו קונה אא"כ יש רצון לקנות, אלא דתמיד אמרינן דבודאי הי' רוצה אם הי' יודע ולכן הוי כאילו הי' רצון, או דאינו צריך רצון ממש אלא דלא מהני אם אינו רוצה וכשיודע ואינו מכוין מקרי דאינו רוצה, אבל כשאינו יודע אין כאן אינו רוצה ולכן קונה.

'''והנה''' מש"כ התוס' אח"כ לתרץ מה דלא מהני בכותל ישן לקנות מטעם חצר דאינו רגיל להמצא ולכן אינו קונה שלא מדעת, יש להסתפק אם כונתם דחצר כזה בכלל אינו קונה, אלא דיצוייר רק שלא מדעת, דהא אם זה מדעת הא ודאי סופו להמצא, או דבאמת דכל הדין הוא דבאינו רגיל לא קונה שלא מדעתו. ולפי הנ"ל הי' אפשר כיון דלא שייך לומר דהוי כאילו חשב מראש ע"ז כיון דאינו רגיל להימצא לכן אינו קונה, אלא דזה לא א"ש רק למ"ד ישל"מ לא הוי יאוש, ועדיין יקשה למ"ד ישל"מ הוי יאוש למה אינו קונה בכותל ישן, ועי' בתוס' ב"מ {{ממ|[[תוספות/בבא מציעא/#|דף כ"ו) דלא מוזכר שלא מדעת.

'''תוד"ה מוליא במוליא וכו'.''' דלקמן תנן דבהעמדת בהמה לא קני. ובפני שלמה הקשה דמאי ראי' דהא גם תפשיחא וחרישה הוי חזקה אע"ג דזה בשביל שיהי' פירות ואכילת פירות גופא אינו קונה, ה"נ העמדת בהמה אינו קונה אבל להשוות קרקע בשביל זה קונה.

'''ונראה''' לחלק דגם בתפשיחא צמיחת הפירות הוא התיקון, דכשזורע ומכסה מבואר ברשב"ם (ד"ה דשדא) דהוי שפיר חזקה אלא דאכילת פירות הוא דלא מהני, אבל כל שעושה שיצמח פירות הוי חזקה משום דצמיחה הוי תיקון, וא"כ כשעושה להעמיד בהמות אם איתא דהוי חזקה צ"ל דהעמדת בהמות הוא טוב להקרקע, ע"ז הוכיחו דאינו חזקה הרי דלא הוי תיקון להקרקע.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}