אילת השחר/בבא בתרא/כד/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''רוב ומצוי קאמרת.''' יש לעי' היכן מצינו בתורה דין דהלך אחר המצוי, דהא דין רוב ילפינן בחולין (דף י"א) ממכה אביו ואמו, וחזקה ילפינן מנגעי בתים, וקרוב מוהיתה העיר הקרובה, אבל מנ"ל מצוי, ואם משום דזה כעין סברת רוב, אלא דרוב ביחד עם סברת מצוי, דזה עוד סוג רוב, אז אזלינן בתרי' נגד קרוב, ולמסקנא דרוב לבד עדיף לא ראיתי אם יש דין על המצוי.

'''דם הנמצא בפרוזדור וכו'.''' בשמעתתא (ד' פ"א) הקשה דאיך אזלינן כאן בתר רובא כיון דאין האשה טמאה מה"ת אלא א"כ הרגישה בשעה שיצא הדם א"כ נולד הספק במקום הקביעות והוי קבוע, ואפשר לומר דאפי' שהרגישה אין הספק על כעת, דהא כ"ז שלא יצא הדם אינה טמאה, וכיון דספק הוא על כשיפרוש הדם דאז יתחדש בה דין טומאה והספק איזה דם יפרוש ושייך בזה כל דפריש מרובא פריש, ובט' חנויות אין הספק על הפרישה רק איזה בשר הי' שם, וכיון דהספק הוא ע"י שלקח אותם ממקום הקביעות יש לזה דין קבוע, משא"כ בדם כל הספק הוא על מה שיתחדש ע"י שיפרוש מאיזה מקום יפרוש ולכן שייך בזה כל דפריש. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}

'''וש"מ רובא דאורייתא וכו'.''' וכתבו התוס' וש"מ רובא דאורייתא חשיב ליה רובא דליתי' קמן דברובא דאיתי' קמן לא צריך למידק ש"מ דקרא כתיב אחרי רבים להטות כדפריך פ"ק דחולין וכו'. ובשב שמעתתא (ד' פרק א') הקשה היכי מוכח מדר' חייא רובא דליתא קמן, כיון דדמי החדר מרובין מדמי עליה, ודאי הו"ל רובא דאיתא קמן, ופירש דברי התוס' דכיון דר' חייא ע"כ מיירי בדארגשה הוי לי' כפירש לפנינו דהו"ל כמחצה על מחצה, ואין הרוב אלא משום דמצוי יותר לזוב מן המקור, וזה הו"ל רובא דליתי' קמן, דהו"ל כמו רוב בהמות אינן טריפות וכיוצא מהנך רובא דליתי' קמן.

'''ולפי''' מה שביארנו כאן יהא הדין דנלך בתר הרוב, דהא גם רוב דמים בחדר זה רק בזמן שאין את המיעוט בעלי' ומ"מ אזלינן בתר רוב, אלא דאולי יש לחלק כיון דאין בחנויות רוב בטבע שאני, וצע"ק.

'''תוד"ה לימא.''' דהא אי לית לי' כרבי חנינא אלא רוב וקרוב אזלינן בתר קרוב א"כ הויא ודאי ערלה. ברש"ש הקשה דלעיל בתוד"ה קתני, משמע דאפשר דהוי ספק מי עדיף, ואפשר לומר דכונתם לעיל דאין להוכיח מהמשנה, דאולי גם להמשנה יש ספק איזה עדיף, אבל שיהיה באמת שקול ס"ל להתוס' דלא מסתבר דיהיה שני בירורים ממש שוה, בירור דרוב ובירור דקרוב, וכאן לא משמע דרבינא נסתפק כמאן הלכתא, דא"כ גם בלי זה קשה מה הראיה דאזלינן בתר רוב, דאולי מספקא ליה אי אזלינן בתר רוב או לא היינו אם ההלכה כרב חנינא או כרב זירא, וע"כ דלא היה משמע להגמ' לומר דרבינא נסתפק כמאן הלכתא, אלא דרצו להסביר דאין לומר דבסברא רוב וקרוב שקולים דאם לא רוב עדיף ואזלינן בתר קרוב הוי ודאי כהקרוב. {{צבע גופן|אפור|(מהדו"ק)}}

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}