אבן הראשה/נב: הבדלים בין גרסאות בדף

'''{{עוגן1|הראב"ד}}''' כתב והובא בשיטה מקובצת בבא קמא {{ממ|[[שיטה מקובצת/בבא קמא/לג/א|ל"ג]]}} דקנס דח"נ (בימי הש"ס) אינו דומה לשאר קנסות משום דאינו משלם יותר מסקו ואי סודה לא סיפער . וביארו כוונת ו שחייב לצי"ש ואמרי' ליה זיל שלים כו', ולכאורה קשה הא דקאסר (דף ס"ו) א"ה אדחני סיפא המיס שורי אס עבדו של פלוני אין משלם ע"פ עצמו לפלוג וליתני בדידיה בד"א במועד אבל בחם אינו משלם עפ"ע ולא גנחרן דסנא עבדו דעפ"ע פעור משא"כ באינך אפי' חס אסרי' ליה זיל שלים ואי חפש לא ספקי' מיניה. ויש ליישב דהא לקמן פריך לרבה דאסר שור שהמיס ב"ס שלא בכונס פטור מכופר סדחק הסיח שורי אח פלוני או שורו של פלוני ה"ז משלם עפ"ע מאי לאו טפר לא דמים וכסב הקצה"ח (סי' ח"ה) במ"ש הרמב"ם שהסס שהמיס שלא בכונה משלם מצי דמי העבד מגופו כאילו המיח שור מכירו והשיג הראב"ד דאי בב"ח לא משלם מצי דמים גבי עבד אסאי משלם חצי דמים וכחב די"ל דגם הרמב"ם סובר דשייך דמים בב"ח אלא דכיון דכופר ודמים אינו משחלס אלא לאשר מיסה וכיון דפ"ג קנסא אין אדם מוריש קנס לבניו ולא מבכמח דמים לב"ח בסיג דחס משום דה"ל קנס ומכופר פטור הם אף שאינו קנם ובעבד דכסף מקנחו הוא שייך דמים בעבד בפ"נ דחס יעו"ש ושפיר פריך מאי לאו בהם ומוכח דפ"נ לא כוי קנסא דאי הוי קגסא אסאי משלם עס"ע שאין הבעלים משלמי; כופר אלא דמים דהוי קנסא שחינו משחלם לאח־מ. ושפיר פריך דליחני בדידיה אבל בתם אינו משלם עפ"ע בהמית שורי אח פלוני ומשום דקנס אינו משתלם לאמ"ס . והא דפריך (דף ס"א) ע"פ בעלים סודה בקנס הוא וסיד דכופרא ססונא ולא פריך ספי דלסה לי מיעוסא מקי מחצי טפר דהא בלא"ה כיץ דכופר אינו סבחלם אלא לאח"ס אין אדם מוריש קנס לבניו. י"ל דהא כבר כתב הש"מ דפיב אית ליס לר"ט דטפרא כפרס (לרבה) דאלח"ה אין חילוק בין כופר. לדמים והא דלא מוקי נקי ממ"כ כשהסיח פ"פ בעלים משום דכ"ז שאץ השור בסקילה ט' והש"ס הוא דס"ד ופריך י דסודה בקנס הוא דמדיף סלכקשוח מהא דאין מוריש קנס לברו דהוי בפלונחא כמ"ש בביק (ע"ב) חוד"ס סיפא דרנא ור"נ ס"ל דיכול להוריש קנס בשאר קנסות אע"נ דלא עמד בדין ודוקא קנס של אונס ופיחוי א"י להוריש (ולר"י כלבן לכ"ט בכל קנכ1 אדם מוריש לבניו) והגס דלסברת סחוס' דקגס של אונס ופיחוי א"י להוריש משום דאוחו הדבר שהקנס יוצא סמנו דהיינו הבת א"י להורישו לבניו אבל ממון שהכפל ד' וס' יוצאץ ממנו דהיינו בהמה הוא מוריש לבניו לפיכך זה הקנס מוריש לבניו. י"ל דה"נ כיון שספר ודמים אינו משחלס אלא לאמ"ס וכתשלומץ בא כשסח והוא אינו מוריש לבדו אלא את ממוט ולא את עצמו דהא מת אסור בהנאה . (ונם אי שערו מותר בהנאה אינו אלא משום דלא משיב עוט וע' ב"ק (י') ומש"ש) כיון שאינו מוריש להם אס גופו א"י להוריש הדמים המשחלס דמי גופו בעד מה שהמיתו השור. אכתי עדיפא פריך מודה בקנס הוא דהוי קושיא אלימא ספי להס"ד וגם שאני הבח שאין יכול להורישו לבניו דולא בנוחיכס לבניכם משא־כ את עצמו דארי' דאיסורא הוא דרביע עליה שאין יכולין ליכנוח סמנו כא לא"ה הוה שייך בתורח ירושה ומש"ה מוריש נס הקנס כיוצא ממנו דבזה ליכא איסור הנאה דהא יורשי[ טפר ודמים מגזהיכ ולא הוי זה הנאח המת ומשלם דמיו ליורשים:

'''{{עוגן1|ובירושלמי}}''' בעי מהו שישלם דמי העבד מפי עצמו מה צריכה ליס כל ל' קנס או יוחר מדמיו קנס כו' המית שורך את בני והוא אומר לא כמיח סשביפך אט ואסר אמן סייב ופתרה במוכה שמץ ויהא פטור מ' תיפתר כניד ונתן פדיץ נפשו של מזיק א"ל ואין כמ"ד ונתן פ"נ של מזיק כולו קנס (ומשה"ק במה"פ על הרמב"ם דטפר כפרס ומשלם עפ"ע ייל דטפר דמי ניזק ואינו קנס ודוקא אי סיירי במוכה שמין ומשלם דמי מזיק הוי קנס ואליבא דרכה דעפ"ס פטור מכופר ודמים הוא דמשלס בלא"ה א"א לפרש הסיח שורך את בני במוכה שחין דהיכא דאי אודי לא קמחייב כי כפר לאו ממונא קא כפר וקאי דלא כרבה. ולא מייחי הירושלמי מסחני' דהמית שורי עבדו של פלוני אינו משלם עפ"ע די"ל דהיינו שאי-־ו משלם יותר משוויו) והשחא י"ל להראב"ד דח"ג אי תפיס לא ספקי' מיניה דה"נ אי חפס דמי העבד ל"ס הגס שהוא קנס ודוקא יותר מדמיו גם אי תפס סשקינן וע' ש"ס כתובות (דיה) איהביה אביי שכחנו וזיל וסוי"ל ט' וכן המית שורך את עבדי באותן ל' הוא פטור מדמי העבד כו' דאט"ג דפחיך ביה סמונא לא מחייב עליה קרבן כיון שעיקרו קנס הוא ואי מודה ביה מיפטר וא"כ י"ל דפריך וליתני בדידיה דחס אינו משלם עס"ע הנם דאי תסס ל"מ דכמו"כ המיס שוד את עבדו אינו משלם פפ"ע דמשסע דאינו משלם כלל היינו בב"ד ואי תפס דמי העבד ל"מ ויתיישב הא דפדך ליחט זה הכלל כל שאינו משלם כמה שהזיק כי' ולא מחרך דנקט יוסר מסה שהזיק דאפי' תפס מסקי' מיניה משא"כ ח"נ לשיטת הראב"ד די"ל דכיון דקתני המית שורי עבדו של פלוני אין משלם עפ"ע דמשמע שאינו משלם אפי' דמיו ע"כ היינו בב"ד כשלא תפס וא"כ הול"ל דכל שאינו משלם כמה שהזיק אינו משלם עפ"ע. וסיס י"ל דשאני מיג מדמי העבד שנכלל בשלשיס דעבד שהוא קנס גמור - והא דפדך(דף ס"א) ע"פ בעלים סודה בקנס הוא ולא משני דאתא קרא דנקי מחצי כופר לומר דאפי' חפס ספקי' מיניה י"ל כיון דסברת הראב"ד הוא דשאט קנס דח"נ שאינו משלם יותר מנזקו וא"כ לסיד דמי מזיק דפעמיס שחצי דמי מזיק שוה יותר מדמי טזק סו ל"מ חפיסה וע' (דף פ"ד) סוד"ס אלא נדמזיק דר' אליעזר דאמר עץ תמס סין ממש לומר שאץ שסין אושר בטזק אלא במזיק ס"ל דמי כספר דסשלם דמי מזיק דרחמנא קריה כופר ט' והש"ס בשם נאק פירש שאץ שמץ את הטזק כסה היה יפה קודם שנסססא פינו וכמה הוא יפה עכשיו ומשמע דלא מפרש כסום' אלא דשמץ בסי שהוא שלם? טכשיו דאז השומא סובה יוחר לניזק. וי"ל דהראב"ד מפרש כסתוס' ודנם קודם דסתרץ דקסבר כופרא כפרה ידע דס"ל לר"א דכופר הוי דמי מזיק וסד"א שק הוא נזה"כ ושפיר פריך על דברי ריא דפ"פ בעלים מוב"ק מא דטק דקנס דח"כ פעמים שמשלם יותר מנזקו דמי לשאר קנסות דאי מודה לא סהט חפיסה ולפמ"ש הש"ס כשם הראב"ד שהכופר הוא כקצב הערכי[ ודאי דפעמים שהוא יוחר מנזקו וא"צ למעט מתשלומי דמיו כס"ש וגם אי ס"ל דדסי לח"ג אינו בכלל כופר אלא דמים. והנה מם שהכריח להראב"ד לומר דס"נ שאני ממ"ש (דף ליה) הא לא סייחי ראיה שקיל כדאמר מזיק נימא חהוי תיובתא דרב"נ דאמר ט"ח והודה בשעורץ פטור. והרמ"ה כחב הטעם שיכול לומר משסה אט בך והקשה הרא"ש דהכא ליש מטס השסאה דע"כ מיירי שראו עדים הנגיחה אלא שאינם יודעץ אם גדול הזיק דאל"כ הוי סוב"ק ולזה כתב לחלק קנס דס"ג וע' חודיה הא דמכריח מלשון המוציא דסכ"ס בתפס יש לו. ולכאורה יקשה מיש והחטא ה"ז משתלם לקק ק הסועד ולגדול ק החס וסשט דחפס דהא בלא"ה סיירי בחסס מדלא כוי סב"ק וייל לפמ"ש בש"ס בשם חום' שנ"ן להסוברץ דסעס הפטור מי משום מחילה שצרץ שיחפוס קודם כחביעה דל־מ מחילה בדבר שאדם מוחזק בו וק לטעם השסאה ייל דצריך שיחסים מקודם שאץ דרך להשטות ולומר חייב אני לך כשזה מוחזק בשלו וכשאין ביד התובע דבר {{עוגן|סד: מדה"ס}}משלו יטל לומר משסה הייחי בך ואם חרצה לנבוח ממגי לא אתן לך. וא"כ י"ל דמעי קרא ס"ד שהוא משחלס גם כשחסש אחר החביעה דגוסל יוחר לישגא דמבחלס שיוכל לחסוש ממנו ונם ב"ד א־ל זיל שלים אלא דלא כסיגן ליה והשחא מחרן דמיירי שכבר חפס קודם החביעה והודאה:

'''{{עוגן1|והש"כ}}''' {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/ח#ו|סי' ח' ס"ק ו']]}} תמה על הה"מ שכתב די"ל דאפי' כששניהם תמים כיון שיש עדים חייב שבוטח החורה דליכא שבועח החורה כיון כגם אי היה מודה כיס פעור וכסברת סחוס' (דף מ"ו) ויש ליישב דהא הס־מ כחב זה על דברי הראב"ד וי"ל דמיירי כשחסס שהיה מחחייב בהודאחו דלא הוה מסקיגן מיניה. והחומים חיק דמודה בקנס חנן ולא מודה בחשלומין וכמו שאם בא לב"ד ונילה מצפוניו שימצאו ממה לנבוח ממנו אינו בכלל מודה בקנס ס"ג השורה חייבה אוחו קנס ושישחלם מגוף המזיק וכשקסן הזיק אין מסה לנבוח וכשמודה שגדול הזיק יהא לניזק _.ממה לנבוח הקנס ואין זה בכלל מונ"ק וחמה בקצה"ח מדאסר דאי אחו עדם ואסהידו דקסל ולא ידע אי חם הוי או מועד הוי ואמר מארי' דמועד כוי לא משלה קנס עפ"ע הנס דהא דחם אינו משלם ל' של עבד אינו אלא משום דהביחהו לב"ד וישלם לך וע"כ דכיון דחם אינו משחלם אלא מגופו הו"ל מודה בחיוב הקנס ופעור. ולכאורה י"ל דחם פטור מגזה"כ ולא משום דאין לו במה להשתלם וע' חד"ה אסר דכר"ע ס"ל דנקי מדמי עבד ובברייתא דסד"א הואיל ומממירגי בעבד כו' כחב רחמנא בעל השור נקי. אך קשה מכא דפריך וגימא ר"ט לגפשיה והלא עצמו אין משחלם אלא מנוסו הביאהו לב"ד וישלם לך ולא קאמר דאי לא הוה פעור רק משום שאין ממה לשלם ממילא היכא דעדיס לא ידעי אי חם אי מועד הוא ואמר מארי' דמועד הוא הוה משלם קנס עס"ע דמודה בחשלומין כוא ואחי קרא לומר שהוא סטור בעצם דממילא סטור מטעם מודה בקנם . וי"ל דשאני שניהן חמין פגם כשקטן הזיק חייב בחשלוסין וכשמודה שגדול כזיק ג"כ אין החשלומין מעליה אלא מגוש ולא כוי אלא סודה שיש מקום ממה לנבוח יוסר מגוש משא"כ הכא שאם חם הוא סטור לגמרי שאין חוב סליו לשלם מהעלי' ומודה חיוב חדש על עצמו שצריך לשלם מהעלי' שסיר הוי מודה בקנס שאינו מראה מקום ממה לגבות בלבד אלא שבלא הודאתו היה פטור לגמרי ובהודאחו שדה שצדך לשלם קנס מכיסו. ומים בקצה"ח ממ"ש החום' (דף מ"ו) ד"ה דאסי' ניזק שכחט ועוי"ל דלמ"ד ס"ג קגשא לא יהא סחוייב שבועה גדולה מהודאת עצמו דמוביק סטור וחשיב מוב"ק מה שמודה שגם הולד הזיק ויש מקום ממה לנבוח . לכאורה י"ל דקושייח החום' לא הוי מסיסא סרה שנגחה אח השור ט' דלא הוי מודה במקצח מה שמודה שהסרה הזיקה די"ל דהוי הילך ופטור לר"ע דיוחלט כשר ושד הפרה הוא שלו וסמ"ש החום' (דף ל"ג) דה א"ב דלריס קיימא ברשוחיה משעת הנזק קודם העמדה בדין וחשביגן כאילו בא ח"נ לידו מאוהו שעה אע"ג דס"ג קגסא וט' תוד"ה זו דברי שמכוס דאיכא לאוקי בעומדת באגם לר"סוע"ש בביס (דף ק')(וע' רשב"א דגם לר' ישמעאל ביון דהוי כאסושקי משרש לא חשבי' לבעלים מוחזקין כדקאי באגם אמנם לרי"ש ודאי לא הוי הילך) וקושייחם אינו אנא מרישא דשור שננא אח הפרה ט' דמשלם ח"ג לפרה ורביע נזק לולד שהשור שוה יוחר דאליכ אין מקום ממה לגטח וכיון שאינו נותן לו כל השור והוו שוחסין אינו הילך וחירצו שסיר דהוי מודה בקנס ממש שמחייב א"ע בחשלושן יוחר ומש"ה כחבו נסי שאין לו לידע דבר זה אם משמחה ילדה או קודם משא"כ בפרח כמזיק דה"ל לידע אימת ילדה והעדים יודעץ זמן הנגיחה ומחוכם יחברר אי •יצלה. שדם נגיחה ובלא"ה תמוה דבסיפא מיירי דליתא לפרה משחלם רביע מק שלד ואינו מודה במקצח כלל וכן לאינך אוקימחא לא סי מודה בסקצח (ונם שסלד שא מזיק בס"ע). והמהרש"א כחב דהגס דלא אזלי' בסר אומדגא מ"מ כשמודה המזיק לא חשיב מוב"ק ומש"ה כשאומר לא כי אלא בסלע לקה כממע"ה ואי הוה מודה לא שסטר וחמה חוחני הגאון זצ"ל בספרו מכא דכדאמר מארי' מועד סה לא משחלם קנס עס"ע הגם שיש לחלוח יוחר במועד דסחם שורים בחזקת שימור קיימי וי"ל כמ"ש (דף כ"ד) מדיה הפחא דאי לישדי גברא בעי' כדאחו ג' כתי סהדי בחד יומא הגס שיצא מחזקת שימור אין ח"נ חלוק והוי קנס ואין לסלוח יוחר במועד מבתם כזה שיצא ג"כ מחזקת שימור וס"ש הסוס' (דף ל"ו) ובב"ב (צ"ג) דהדחק ז"א מועד הזיק כו' מודה ר' אחא כו' ולא כחנו דמיירי בחם כזה שכבר נגח ג"ס י"ל דבעו לאוקי אף כמ"ד לאייעודי חורא והגם דמשכחח שהוחזק לגגחן עיי שוורים של הסקר ושל בעלים בעי לאוקי בכל גוגא (ובלא"ה א"ש כמ"ש בהשמטות):