רד"ק/תהילים/סג: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מזמור.''' כשהיה בורח מפני שאול:

'''במדבר יהודה.''' הוא מדר זיף:

'''אלהים.''' צורי וחזקי אתה כי אין מפלט ומשען זולתך כאשר אני מטלטל ממקום למקום, ואמר שהוא תאב להיות בארץ ישראל בטוח שיוכל לבא בגלוי אל קרית יערים שהיה שם הארון או בגבעון שהי' שם אוהל מועד כי שם היו רגילים חכמי ישראל והתאוה שיהיה ביניהם וילמד מהם כאדם מצמא למים והוא בארץ ציה ועיף כי בטלטולו לא היו עמו החכמים כי אם איש מצוק ומר נפש:

'''צמאה נפשי.''' על הנפש כמו על הגוף כי הצמאה היא תכלית התאוה והנפש המשכלת תתאוה אל החכמה וקרבת אלהים והבשר שהוא הגוף עם רוח החיי' יתאוה לשכון במקום בטח:

'''כמה.''' במפיק ה"א ואין לו חבר במקרא ופירושה כמו תאב:

'''ועיף.''' כמו צמא כלומר בארץ הצמאה למים וכן בארץ עיפה, וזכר ארץ בלשון זכר וכמוהו רבים:

'''כן.''' כמו הצמא כן אתאוה לחזותך במקום הקדש ולראות עוזך שהוא הארון והוא הכבוד:

'''כי.''' טוב הוא חסד שעשית עם בני אדם שחננתו השכל יותר מחיי הגוף שחננת לכל חי על האדמה אבל השכל לא נתתה אלא לבני אדם לפיכך שפתי ישבחונך ויודו לך על החסד הגדול הזה. ולפי שזכר שהי' תאב אל דרך הנשמה שהיא החכמה לפיכך אמר זה:

'''כן.''' כמו שאני משבח לך כל היום כן אברככה ואשבחך כל ימי חיי:

'''בשמך אשא כפי.''' כלומר בעזרתך אמצא ידי לנלחמים אותי:

'''ושפתי.''' וי"ו ושפתי כמו כאשר, אמר כאשר שפתי רננות יהללו פי יערב לי כמו אם תשבע נפשי המתאוה חלב ודשן כי המאכל השמן יערב לכל אדם:

'''וחלב ודשן.''' כפל ענין במלות שונות. ופי' שפתי רננות דברי רננות:

'''אם.''' וכן כאשר זכרתיך על יצועי בלבי וכאשר אהגה בך באשמורת הלילה אני דשן ושמן ושבע, ויש אם במקום כאשר:

'''יצועי.''' בלשון רבים לפי שלא היה שוכב במקו' אחד אלא במקומות רבים שהיה בורח מקום למקום:

'''באשמורת.''' הם שלש עתות הלילה שאדם מקיץ בהן משנתו:

'''כי.''' הדין עלי שאזכרך תמיד וארנן לך כי היית עזרתה לי ובכל אשר רודפי' אחרי לא נתתם להשיגני ולהרע לי:

'''ובצל כנפיך ארנן.''' ובצל כנפיך אני אוסה ומרנן:

'''דבקה.''' והדין עמי, כי בי תמכה ימינך, שלא אפול לפני אויבי ורודפי:

'''והמה.''' רודפי שמבקשים נפשי:

'''לשואה.''' כלומר לעשותה שואה ומשואה:

'''יבואו בתחתיות ארץ.''' דרך תפלה כלומר יבואו לשאול שהיא תתיות ארץ:

'''יגירהו.''' לשון יחיד על שאול וענין יגירוהו יפילוהו ובא זה הלשון בענין ההריגה מפני הדם הניגר על ידי חרב:

'''מנת שועלים יהיו.''' שאר השונאים שהם עבדי שאול הרודפים אותי יהיו חלק השועלים שאוכלים החללים כלומר יהיו חללי חרב ויאכלום השועלים והחיות:

'''והמלך.''' אמר על עצמו כי הם חושבים להרגני שלא תהיה לי המלכות והם יאבדו ומי שראוי להיות מלך ישמח באלהים:

'''יתהלל כל הנשבע בו.''' כל להשבע בשמו והוא מי שהוא ירא אלהים ואיש אמת לא דוברי שקר, כי הם פיהם יסכר שמוציאים בפיהם שם האלהים לשקר, פיהם יסגר ויאלם. ואמר זה כנגד שאול שנשבע בה' שלא ימית את דוד: