קרית ספר/שקלים/א: הבדלים בין גרסאות בדף

'''מצוה מד ''' ליתן כל איש מישראל מחצית השקל בכל שנה. ואפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ושואל מאחרים או מוכר כסותו ונותן מחצית השקל כסף שנאמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. ואינו נותנו מעט אלא כולו כאחד בפעם אחד. דכתיב לא ימעיט ממחצית השקל דאי למימר שיתן חצי שקל הוה סגי לכתוב יתן חצי שקל וקאמר לא ימעיט דרוצה לומר אפי' בנתינת לא ימעיט מחצית שקל.

'''מנין ''' כסף האמור בתורה באונס ומפתה ומוציא שם רע והורג עבד הוא כסף הוא שקל הנאמר בכל מקום בתורה. דבעבד כתיב כסף חמשים שקלים הרי כסף שהוא שקל. ובמפתה כתיב כסף ישקול הרי כסף שהוא שקל. ואונס ומוציא שם רע דלא כתיב בהו שקל אלא כסף ילפי בכסף כסף מה כסף קצוב הנאמר בעבד ובמפתה הוי שקל אף כסף קצוב דחמשים ומאה דאונס ומוציא שם רע הוי שקל. ומשקלו שלש מאות ועשרים שעורה דכתיב עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין ותניא שש מעה כסף דינר נמצא שקל ג' דינרין ושליש דינר שהם עשרים מעין ומעה שני פונדיונין ופונדיון שני איסרים שכל איסר הוא שמונה פרוטות נמצא מעה שהיא גרה ל"ב פרוטות שהן י"ו שעורה ועשרים גרה הם שלש מאות ועשרים שעורה והסלע הוא ארבעה דינרין שכל דינר ששה מעין שהן כ"ד מעין נמצא תוספת על שקל של משה ארבעה מעין שהוא שתות. ואפילו שהתורה אמרה מחצית של עשרים גרה שהם עשרה גרה עשרה מעין אם המטבע של אותו הזמן גדול מהשקל כסלע שהוא שתות יותר צריך ליתן חצי הסלע שהוא י"ב מעין דכתיב בערכים עשרים גרה יהיה השקל למדנו לשקל שהוא עשרים גרה. ומנין שאם רצה להוסיף עליו מוסיף ת"ל יהיה דמשמע עוד הויה אחרת בתוס' מיקרי שקל אבל אם מטבע של אותו זמן פחות מעשרים גרה לא יפחות למחצית השקל מעשרה גרה שהם מעין דכתיב עשרים גרה הוא ואמרו יכול יפחות ת"ל הוא.

'''הכל ''' חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים. דכופר נפש הוא ועוד אמרו זה יתנו כמנין זה שהם שנים עשר שבטים יתנו מחצית השקל ולאו לאפוקי גרים ועבדים משוחררים דאינם בכלל י"ב שבטים אלא לאתויי כהנים לוים דהוה אמינא הא כתיב וכל מנחת כהן כליל תהיה וגו' והואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים באין מתרומות הלשכה היאך שוקלין קמ"ל דכי כתיב לכל מנחת כהן היינו במנחת יחיד אבל מנחת ציבור אפילו הוי לכהנים חלק בה כי הכא נאכלת. אבל נשים ועבדים וקטנים אינם חייבים דכתיב כל העובר על הפקודים ואין אשה ועבד וקטן עוברים על הפקודים דאף ע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמה ונשים ועבדים פטורים הכא דכתיב כופר נפשו הוה אמינא דחייבים אי לאו דכתיב פקודים ואם נתנו מקבלים מהם דהא הוו בכלל כופר נפש ולא תימא אם מי שהוא חייב שהוא העשיר אינו מרבה כ"ש מי שאינו חייב שלא יתן אבל גוים שנתנו אין מקבלים מהם דכתיב כי תשא את ראש בני ישראל ותרומת הלשכה ממנה באין קרבנות ציבור שהן חובה ולא אתרבו גוים מאיש איש לרבות את הגוים אלא לנדרים ונדבות כדכתיב בקרא לכל נדריהם וגו'.

'''השקלים ''' אינם נוהגים אלא בפני הבית שנאמר ולקחת את כסף הכיפורים ונתת אותו על עבודת אהל מועד בזמן שעבודת אהל מועד וכיוצא בו נוהגת ובזמן שבית המקדש קיים נותנים את השקלים בין בארץ בין בחוצה לארץ דחובת כל ישראל הוא ובזמן שחרב בית המקדש אפילו בארץ ישראל אין נותנין דלעבודת אהל מועד כתיב.

'''וקרוב ''' לר"ח ניסן שהוא עונת תרומה חדשה ממשכנין את מי שלא נתן עדין דאם להדיוט ממשכנין ומחזירין דכתיב אם חבול תחבול כ"ש לגבוה דממשכנין ואין מחזירים דכתיב ולך תהיה צדקה מי שצריך צדקה יצא הקדש שאין צריך צדקה והא דעונת תרומה חדשה הוי מר"ח ניסן מדכתיב זאת עולת חדש בחדשו לחדשי השנה חידושי יתרי כתיב לדרשה לומר לך יש חדש שאתה צריך לחדש הקרבנות ולהביאם מתרומה חדשה וגמר שנה שנה מניסן דכתיב ראשון הוא לכם לחדשי השנה פרק שני שעירי ובירושלמי ילפינן דכ"א בניסן הוקם המשכן ובו ביום נתרמה תרומה דכתיב ויהי בחדש הראשון וגו' כ"א לחדש הוקם המשכן דכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד אם כן מיום שהוקם המשכן נתרמה תרומה לעבודת אהל מועד שהם הקרבנות וכך היתה בתחלה בימי המדבר: