90,717
עריכות
קרית ספר/קרבן פסח/ו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''אי ''' | '''אי ''' זהו טמא שנדחה לפסח שני כל מי שאינו יכול לאכול את הפסח בליל ט"ו בניסן מפני טומאתו פרק מי שהיה טמא תנו רבנן אלו שעושין את השני הזבים והזבות המצורעים והמצורעות ובועלי נדות והיולדות השוגגין והאנוסין והמזידין וטמא לנפש ושהיה בדרך רחוקה ואם כן דאף אלו עושין את השני למה נאמר טמא דאי בעי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה אם כן למה נאמר בדרך רחוקה לפוטרו מן הכרת ותניא יכול לא יהו עושין את השני אלא טמא נפש ושהיה בדרך רחוקה זבין ומצורעים וכו' מנין תלמוד לומר איש איש כי יהיה טמא משמע כל טומאה מדלא כתיב לנפש ברישא אבל הנוגע בנבלה ושרץ וכיוצא בהם ביום י"ד הרי זה טובל ושוחטין עליו אחר שיטבול ולערב יאכל דמדכתיב טמא נפש ולא כתיב בעל קרי או טמא שרץ שמעי' מינה דלא פטריה אלא בטומאה אריכתא דלא חזי לאורתא וכל הני טומאות דמרבינן נמי הוי טומאה אריכתא כעולא דסבירא ליה דשוחטין על טמא שרץ ולא כרב יהודה דפליג עליה. וטמא מת שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח אף על פי שטבל והוזה עליו אין שוחטין עליו דכתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש מי לא עסקינן שחל שביעי שלו להיות בערב הפסח ואפילו הכי אמר רחמנא לידחי ואף על גב דעולא אליבא דרבי יהודה דקאמר הכי מדקאמר מי לא עסקינן משמע דאיהו נמי סבירא ליה הכי ואע"ג דלערב הוה מצי אכיל רחמנא דחייה כיון דהוי טמא מת וגזרת הכתוב הוא דאין שוחטין עליהם דמדכתיב ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא הא למחר מצו עבדי והיינו שחל שביעי שלו בערב הפסח במה דברים אמורים בשנטמא בטומאת מת שהנזיר מגלח עליהם אבל בשאר טומאות מן המת שאין הנזיר מגלח עליהם שוחטין עליו אחר טבילה והזאה ולערב אוכל את פסחו וכתב הראב"ד ז"ל לא מצאתי לזה שורש אבל סברת עצמו הוא כיון שאלו אכל קדש בטומאה זו אין חייבין עליה כרת ולא קרבן אם הזה וטבל דין הוא שלא ידחה מפסחו ע"כ. | ||
== ג == | == ג == | ||
'''זב ''' | '''זב ''' שראה שתי ראיות פרק האשה משנה זב שראה שתי ראיות שוחטין עליו בשביעי דכיון דאין טעון קרבן אף על פי שלא הערב שמשו הא חזי למיכל לאורתא ראה שלשה שוחטין עליו בשמיני שלו דאף על גב דלא חזי למיכל עד דמייתי כפרה שוחטין עליו אם חל שמיני שלו בערב הפסח ואפילו לא הביא כפרתו אלא לאחר מכן דמחוסר כפורים דחי עשה דהשלמה כדאמרינן בתמיד נשחט אין לך דבר שמתעכב אחר תמיד של בין הערבים אלא קטרת ונרות ומחוסר כפורים בערב הפסח כגון זב ששכח ולא הביא כפרתו קודם לתמיד ואם לא יביאנה לא יאכל בפסח דמחוסר כפורים אסור בקדשים וענוש כרת ואף על פי שטבל אתמול בשביעי שלו צריך לטבול מדרבנן אחר שהביא כפרתו דתנן בחומר בקדש האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש ואוכל את פסחו לערב דיבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת ואף על גב דבעידנא דמיעקר עשה דהשלמה בהקרבת קרבנו לא מיקיים עשה דאכילת פסח דאינה אלא בלילה אפילו הכי ישחטו פסח עליו קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכולי עלמא אפילו לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופוטר מפסח שני אפילו לא אכל הילכך כשמקריב כפרתו מיקיים עשה דפסח דאז הוי ראוי לאכול שאם לא היה יכול להקריבה לא יהיה ראוי לאכול לערב והפסח פסול אי נמי עשה דחמיר דחי עשה הקל אפילו לא מיקיים עשה חמיר בעידנא דקא עבר עשה הקל כדמוכח גבי רבי אליעזר ששחרר עבדו וגבי שילוח הקן כדמייתי בתוספות פרק תמיד נשחט ואם ראה זוב אחר שנזרק הדם הרי זה פטור מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזי כדתניא פרק כיצד צולין רבי יוסי אומר זב בעל שתי ראיות ששחטו וזרקו עליו בשביעי שלו ואחר כך ראה וכן שומרת יום כנגד יום וכו' פטורין מלעשות פסח שני דמדאוריתא לא מיטמו אלא מכאן ולהבא לא הזב בשביעי ולא שומרת יום בשני דמקצת יום עולה להם לספירתן הילכך לגבי פסח טהורים מעליא הוו בשעת זריקה וכן שומרת יום כנגד יום טובלת ביום וכו' שם בההיא משנה גופא שומרת יום כנגד יום שוחטין עליה בשני שלה דכיון שספרה מקצת היום מותרת לטבול ואף על פי שמחוסרת הערב שמש שוחטין עליה וכן ראתה שתי ימים שוחטין עליה בשלישי כדתנן התם ואם ראתה דם אחר שנזרק דם הפסח פטורה מלעשות פסח שני דבשעת זריקה הוה חזיא כדאמרינן גבי זב ואין שוחטין על הנדה בשביעי שלה שם תני תנא קמיה דרב אדא בר אהבה והזבה שוחטין עליה בשביעי א"ל זבה בשביעי מי חזיא וכו' רבינא אמר נדה תנא קמיה והנדה שוחטין עליה בשביעי א"ל נדה בשביעי מי חזיא אפילו למ"ד שוחטין וזורקין על טמא שרץ דחזי לאורתא נדה דאוריתא לשביעי הוא דטבלה עד שמיני דעבדא הערב שמש לא חזיא אלא אימא בשמיני פשיטא וכו' הקמ"ל בשמיני אין בשביעי לא כדתניא כל חייבי טבילות וכו'. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''מחוסרי ''' | '''מחוסרי ''' כפורים שחל יום הבאת קרבנותיהם בי"ד שוחטין עליהם ומקריבים קרבנותיהם בין קודם שחיטת הפסח בין אחר שחיטתו דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה כדאמרינן ואפילו אחר שחיטת הפסח דכיון דמסר קרבנותיו לב"ד דלא חיישינן לפשיעה כדרב שמעי' דאמר חזקה אין ב"ד של כהנים עומדים משם עד שיכלו מעות שבשופרות. | ||
== ה == | == ה == | ||
'''מצורע ''' | '''מצורע ''' שחל שמיני שלו בי"ד וראה קרי בו ביום טובל ונכנס לעזרת נשים ריש פרק כל הפסולים ופרק האשה בריתא מצורע שחל שמיני שלו להיות בערב הפסח וכו' אמרו חכמים אף על פי שאין טבול יום אחר נכנס זה נכנס מוטב יבא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ור' יוחנן אמר דבר תורה אפילו עשה אין בו דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' נכח החצר החדשה מאי החצר החדשה א"ר שחדשו בה דברים הרבה דחצר החדשה היינו הר הבית וחדשו בהלכותיה דטבול יום אלא יכנס למחנה לויה וקרי לה חדשה מפני חידוש שחדשו והוסיפו על קדושתו בו ביום והכי גמיר רבי יוחנן מרביה ופרושי קא מפרש דברי חכמים ובתוספות כתבו דחצר היינו עזרת נשים כדמוכח ביחזקאל וא"כ משמע דמן התורה מותר טבול יום ליכנס לעזרת נשים ולכך טובל ומביא קרבנותיו כדאמר'. | ||
== ו == | == ו == | ||
'''טמא ''' | '''טמא ''' מת שחל שביעי שלו בשבת אין מזין עליו ואע"ג דהזיה אינה אלא משום שבות העמידו דבריהם במקומם אע"פ שהדבר גורם לעתיד לעמוד במקום כרת וידחה לפסח שני מפני שהיום שהוא אסור בהזאה משום שבות אינו זמן הקרבן שחייבין עליו כרת וסברא היא נמי דיעמידו דבריהם דהא אפילו ידחו אכתי לא נעשית מצות פסח ושמא יחזור ויטמא ונמצא שלא הועיל לו מה שעבר על דברי חכמים ולכך מוטב שידחה לפסח שני. | ||
== ז == | == ז == | ||
'''ישראל ''' | '''ישראל ''' ערל שמל בערב הפסח שוחטין עליו אחר שמל שם פ' האשה אמר רבה מחלוקת וכו' אבל ערל ישראל ד"ה טובל ואוכל את פסחו לערב ותניא נמי הכי לא נחלקו ב"ש וב"ה על ערל ישראל שטובל ואוכל את פסחו לערב דליכא למגזר ביה משום שנה הבאה דהא אף בערלתו מקבל טומאה כשאר כל אדם ואם יש לו עכשיו טומאה הוא נזהר בה אבל גר שנתגייר ביום י"ד ומל וטבל אין שוחטין עליו מדרבנן שם במשנה פלוגתא דב"ש וב"ה דסברי ב"ה דהפורש מן הערלה כפורש מן הקבר ובגמרא מחלוקת בערל גוי דב"ה סברי גזרה שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אשתקד מי לא טבלתי ואכלתי וכו' ותניא נמי הכי בד"א וכו' והעמידו דבריהם במקום כרת כיון שבידו שלא לטבול עד שיבריא ולא יבא לידי חיוב כלל. | ||
== ח == | == ח == | ||
'''נכנס ''' | '''נכנס ''' לבית הפרס מנפח ואוכל את פסחו וכן בית הפרס שנידוש טהור לעושה פסח דטומאתן לא הוי אלא מדרבנן כדאמר' ס"פ האשה. | ||
== ט == | == ט == | ||
'''אונן ''' | '''אונן ''' ראוי לאכול פסחו לערב שם במשנה אונן טובל ואוכל פסחו לערב ואע"פ שעדין לא נקבר דאין אנינות מן התורה אלא ביום דכתיב הן היום הקריבו ואני אונן ואכלתי חטאת היום יום אסור לילה מותר וכתיב ואחריתה כיום מר וטבילה זו לא הויא אלא מדרבנן דהא לא נטמא אלא שהוא אונן על מתו שלא נקבר עדין ובפ' טבול יום מייתי להא מתני' ורמי לה אמתני' דתנן התם אונן אינו חולק לאכול לערב ואי מזמנו ליה אכיל ומשני רב אסי כאן שמת לו מת בי"ד וקברו בי"ד כאן שמת לו מת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה הילכך בפסח אוכל דאנינות לילה מדרבנן דלא העמידו דבריהם במקום כרת אבל לא בקדשים דגבי קדשים העמידו דבריהם במקום עשה דאכילת קדשים ומתני' דקתני אינו חולק לאכול הא אי מזמני ליה אכיל היינו שמת בשלש עשרה וקברו בארבע עשרה דיום קבורה גופיה דרבנן ולא תפיס לילו אפי' מדרבנן ומאן תנא אנינות לילה מדרבנן ר"ש היא כדתניא ואקשי' מדר"ש לר"ש ומשני רב מארי ואקשו ליה ואמר אביי ל"ק דר"ש אר"ש כאן שמת קודם חצות כאן שמת לאחר חצות דהא דקתני בבריתא פסח אינו בא באנינות בשמת קודם חצות דרחמנא דחייה מהאי קרא דמייתי בבריתא וזבחת שלמים ואכלת כשהוא שלם הוא מביא ולא כשהוא אונן ודקתני בפסחים טובל ואוכל פסחו לערב אלמא מייתי ליה אונן כשמת אחר חצות דקדמה חובת שחיטת פסח לאנינות ותו לא דחיא ליה אנינות מלשלם קרבנות ומיהו על כרחיך ש"מ אנינות לילה מדרבנן דאי מדאוריתא הא לא הוה אכיל נהי דקדמה חובת שחיטה לאנינות אבל חובת אכילה לא קדמה ליה ומנא תימרא דשני לן בין קודם חצות לאחר חצות דתניא לה יטמא מצוה לא רצה מטמאין אותו על כרחו ומעשה ביוסף הכהן וכו' ורמינהי ולאחותו מה ת"ל בנזיר כיון דכתיב לאביו ולאמו כ"ש לאחותו הרי שהלך לשחוט את פסחו ולמול את בנו ושמע שמת לו מת יכול יטמא ת"ל לא יטמא אלמא אתיא חובת דפסח ואסרה ליה ליטמא אלא לאו ש"מ כאן קודם חצות כאן לאחר חצות קמיתא במת קודם חצות דאפקעתיה אנינות מפסח ובתריתא באחר חצות דאתיא חובת פסח ודחיא למצות טומאה יום שמועה ויום ליקוט עצמות הוי כיום קבורה ואוכל בקדשים לערב שם פרק טבול יום בריתא וקאמר עלה הא גופא קשיא ותירצו לה. | ||
== י == | == י == | ||
'''מי ''' | '''מי ''' שחופר בגל לבקש מת אין שוחטין עליו שמא ימצא שם מת והרי הוא טמא בעת שחיטה פרק האשה משנה האונן והמפקח את הגל שוחטין עליהם בחבורת אחרים דמפקח עודנו בחזקת טהרה ועל כולם אין שוחטין עליהם בפני עצמם שמא יביאו את הפסח לידי פיסול שמא יטמא אונן למתו ומפקח גל ימצאנו מת לפיכך הואיל ובשעת שחיטה ראוים היו ונזרק הדם עליהם אם אירע פיסול בהם כדפי' פטורים מלעשות פסח שני חוץ מן המפקח את הגל ונמצא המת תחתיו שחייב לעשות פסח שני שהוא טמא מתחלתו בשעת שחיטה שהרי האהיל על הטומאה משעה שהתחיל לפקח ובגמרא מוקי לה רבי יוחנן בגל עגול דמתחלתו האהיל עליו אבל גל ארוך פטור מלעשות פסח שני דאימא טהור הוה בשעת שחיטה ולא האהיל כנגד הטומאה וכיון דספק הוא אם יצא ידי חובת פסח בראשון או לא פטור משום דלא אפשר כדאמר' גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצאת יבלת באחד מהם דפטורים מלעשות פסח שני אף על גב דאיכא חד דלא נפק משום דלא אפשר היכי ליעביד ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה ליתו כולהו חד פסח וכו' כדאמר' ספ"ג ותמיהא לי בדבר הרב ז"ל שכתב מי שחופר בגל אין שוחטין עליו וכן כתב בפי' המשנה דאפילו עם בני חבורה אין שוחטין עליו ובמתני' תנן בהדיא האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין וכו' שוחטין עליהם וכן כתב למעלה ס"פ חמישי שמי שהבטיחוהו לצאת מבית האסורים שוחטין עליו כדתנן במתני' ואי אפשר לפרש מה שכתב אין שוחטין עליו אין שוחטין עליו בפני עצמו דכל שוחטין עליו או אין שוחטין עליו הוי בחבורה ולעיל כתב גבי נשים דפסח שני יש להם רשות דאין שוחטין עליהם בפני עצמם משמע דכל שוחטין עליו סתמא לא הוי אלא בחבורה וא"כ הדרן קושיין לדוכתיה ואיפשר לומר שהרב ז"ל יפרש רישא דמתני' דמפקח את הגל שוחטין עליו היינו בגל ארוך דשמא לא ימצא שם מת ואפילו ימצא שמא בשעת שחיטה וזריקה לא נטמא ולכך שוחטין עליו לכתחלה בבני חבורה אבל בגל עגול אין שוחטין עליו לכתחלה אפילו בבני חבורה דאם ימצא מת הרי הוא טמא מתחלתו ולכך חייב בפסח שני כדתנן במתניתין חוץ מן המפקח בגל עגול כדמוקמינן בגמרא שהוא טמא מתחלתו. | ||
== יא == | == יא == | ||
'''מי ''' | '''מי ''' שעבר בדרך ומצא מת מושכב לרחבו של דרך וכו' פרק כיצד צולין ופרק בתרא דנזיר המוצא מת מושכב לרחבו של דרך לתרומה טמא דלא הותרה בו טומאת התהום לנזיר ועושה פסח טהור ואף ע"ג דטומאת ודאי דאי אפשר שלא נגע או הסיט או האהיל הא מוקמינן לה במהלך ברגליו כדלקמן וכיון דההוא שעתא דעבר עליה טומאת התהום הואי שלא היה שום אדם יודעו ואף לזה לא נודע עד שנשחטו קרבנותיו הל"מ היא שזורקין עליו את הדמים כדמר בר רב אשי דאמר דאפילו נודע לו לפני זריקה מרצה ושקיל וטרי תלמודא בהא מתני' וקאמר בד"א שאין לו מקום לעבור אבל יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור דספק טומאה ברשות הרבים טהור בד"א דכי ממלא את כל הדרך טמא שמצאו שלם אבל משובר ומפורק טהור ובקבר אפילו משובר ומפורק טמא שהקבר מצרפו שכל הקבר מטמא באהל ואפילו ריקם שבו דכתיב או בקבר לרבות קבר סתום וכגון שנפל לקבר ומת דאי קברוהו שם לא הויא טומאת התהום ובד"א במהלך ברגליו אבל טעון או רכוב טמא אף לפסח ונזיר לפי שמהלך ברגליו איפשר שלא נגע ולא יאהיל דטעון משוי על כרחו הולך ונד לכאן ולכאן ומאהיל על צדדיו ולא גמירי הלכתא בטומאת התהום אלא כשהיא מכוסה מן הכל כטמון בתבן או עפר וכו' כדפי' פ"ו דנזיר אבל מים ואפלה ונקיקי סלעים אין זו טומאה מכוסה ונעלמת שהמציץ יכול לראותה. מי שעשה פסח בחזקת שהוא טהור ונודע שהיה טמא בטומאת התהום כדאמר' אינו חייב בפסח ב' דהכי גמירי לה הלכתא אבל בטומאה ידועה חייב בפסח שני דתנן פרק בתרא דנזיר נזיר שגלח ונודע לו שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר את הכל וכיון דבטומאת התהום שוים נזיר ועושה פסח כדתניא בבריתא הכי נמי בטומאה ידועה שוים שסותר גם כן בעושה פסח וחייב בשני כדאמ' מי שנטמא במת והוזה בג' וז' ובשביעי נטמא טומאת התהום וכו' שם פרק בתרא דנזיר מימרא דרב המנונא נזיר ועושה פסח שנטמאו במת והוזה עליהם בג' ובז' והלכו בטומאת התהום בשביעי שלהם ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה לנזירותו ועד שגלח לנזירות טהרה טהורים מ"ט לא אלימא טומאת התהום למסתר הואיל וכבר עבר ואמר רבא מודינא לך בעושה פסח דלא מחוסר ולא כלום דשמשא ממילא ערבה אבל נטמא בששי לטומאתו ולא ידע עד שעשה הפסח חייב בפסח שני שחזקת טמא טמא עד שיהיה טהור ודאי שרגלים לדבר כדתנן התם: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||