קרית ספר/מטמאי משכב ומושב/ז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בחמשה ''' דרכים מטמא הזב משכב או מרכב עומד יושב שוכב נתלה נשען כדתנן פרק ב' דזבין ותניא בת"כ כתיב אשר ישכב עליו והיושב על הכלי וגו' אין לי אלא שכב וישב על משכב ומושב שכב על מושב או ישב על משכב או עמד נשען נתלה מנין ת"ל יטמא יטמא ריבה והמשכב והמרכב מטמאין האדם במגע ובמשא גם כן מה שאין כן בזב שאינו מטמא משכב ומרכב אלא בחמשה דרכים כדאמר וכולם נקראים מדרס ולא במגע ובמשא דלא כתיב נגיעה ונשיאה אלא באדם הנוגע או הנושא הזב או המשכב או המרכב כדא' לעיל פרק ו'.

'''אין ''' הזב מטמא משכב עד שינשא רובו עליו כדתנן פ"ה דזבין הטמא על מקצת המשכב וכו' ותניא בת"כ אשר ישב עליו ואשר ישכב עליו עד שינשא רובו עליו ותניא נמי ואם על המשכב הוא עד שינשא רובו עליו דלהכי כתיב הוא דהיינו כולו ורובו ככולו הוי או על הכלי אשר היא יושבת עליו וכו' אפילו על מקצתו מכאן אמרו רוב טמא על הטהור או על מקצתו ורוב טהור על הטמא או על מקצתו בין בזב בין במשכב טמא מקצת טמא על הטהור או על מקצתו בזב טמא במשכב טהור דמשכב הוא דבעינן שינשא רובו דכתיב הוא כדאמר' אבל בזב כל שנישא מקצתו על אדם הטהור או מקצת הטהור עליו מטמא וכדתניא בתוספתא דזבין פרק בתרא והא דסגי בנשיאת רובו של זב על מקצת המשכ' לטמאו ובנשיאת רוב הטהור על מקצת המשכב פי' הרב ר' הלל ז"ל בפי' ת"כ מדכתיב והיושב על הכלי אשר היא יושבת עליו מדלא כתיב אשר ישבה אלא אשר היא יושבת משמע דנדה קא יתבא במקצת מושב והטהור במקצתו ואפילו הכי כיון שנישא רובו טמא כדאמר'.

'''זב ''' שהיה מוטל על חמשה ספסלים לארכן טמאים שהרי נשא הזב על כל א' מהם כיון ששכב עליהם לארכו על רחבן והר"ש ז"ל פי' ששכב ארכו לארכן ולרחבן ששכב ארכו לרחבן ולכך טהורים דאין רובו נשען על אחת מהם ובעיא עד שינשא רובו כדילפינן מדכתיב אם על המשכב הוא וכו' ואם ישן טמאים מספק כדתנן נמי התם פרק ד' דזבין. היה מוטל על ששה אין טמא אלא זה שתחת גופו שנישא רובו עליו כדתנן נמי התם וכו' עמד על שתי כסאות רגל אחד על כל אחד שניהם טמאים כדתנן התם רבי שמעון אומר אם רחוקים זה מזה טהורים משמע דאם קרובים טמאים דלפעמים נסמך רובו על רגל זה או על זה ולהכי שניהם טמאים אי נמי בין קרובים בין רחוקים שניהם טמאים כדמשמע לשון הרב ז"ל שלא חילק ומשמע דסבירא ליה דת"ק דה' ספסלים או ששה כסאות סבר דבשני כסאות רגלו על כל אחד שניהם טמאים ופליג רבי שמעון כשהם רחוקים ולכך כתב הרב ז"ל בפי' המשנה ואין הלכה כרבי שמעון דמשמע דפליג עליה ת"ק.

'''היה ''' יושב על גבי המטה וד' משכבות תחת ד' רגלים טמאות שאינה יכולה לעמוד על ג' כדתנן נמי התם והוי נישא רובו על כל משכב אבל ד' משכבות שתחת רגלי הבהמה שהיה רוכב עליה טהורים שיכולה לעמוד על ג' אבל שתחת ב' רגלים טמא.

'''ישב ''' על קורת בית הבד כל הכלים שבעקל טמאים אבל על לוח הכלים שתחתיה (טמאים) [טהורים] כדתנן התם וטעמא מפני שהוא רפוי ואין נישא רובו הכלים והראב"ד ז"ל כתב מפני שטעון כאבנים כדתניא בתוספתא ומקפיד שלא ישבו עליו שלא יפלו האבנים והוי כתרקב דאף ע"ג שהאבנים ראוים לישיבה הרי הם כרוכים בדבר שמקפיד עליו ולפי' הרב ז"ל ניחא הא דתניא מכבש בהדי הני דטעמן משום נישא רובו ולאו משום דאינו לישיבה כהראב"ד ז"ל.

'''זב ''' שדרס על כלי שלא נעשה למשכב ומושב או מרכב טהור דכתיב אשר ישב עליו המיוחד לישיבה לא שאומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו היה הכלי משמש ישיבה עם מלאכתו שעושה הרי זה מתטמא במדרס כדתנן פרק ב' דכלים דהוי כמיוחד לישיבה: