90,717
עריכות
קרית ספר/מחוסרי כפרה/ב: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר) |
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{ניווט כללי עליון}} | |||
{{הועלה אוטומטית}} | {{הועלה אוטומטית}} | ||
== א == | == א == | ||
'''מצות קסח ''' | '''מצות קסח ''' שיקריב הזב כשיטהר קרבן פרק בנות כותיים אמר רב הונא זוב דומה למי בצק של שעורים זוב דיהא ודומה ללובן ביצה המוזרת אבל שכבת זרע קשורה ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת שנוצר האפרוח בה כשהיא תחת התרנגולת וילפינן בת"כ דהאי זיבה מחמת שכבת זרע הוא אלא שהיא זיבה כלובן ביצה המוזרת דכתיב כי יהיה זב יכול זב מכל מקום יהא טמא ת"ל מבשרו ולא כל בשרו אחר שחלק הכתוב בין בשר לבשר זכיתי לדון טמא בזב וטמא בזבה מה זבה ממקום שהיא מתטמאה טומאה קלה נדה מטמאה טומאה חמורה זבה אף הזב ממקום שהוא מטמא טומאה קלה קרי מטמא טומאה חמורה זיבה. ראית הזב מחמת אונס או חולי אינו זב דכתיב מבשרו מחמת בשרו הוא שיהיה טמא ולא מחמת חולי ואונס מכאן אמרו במס' זבים פ"ב בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה במאכל ובמשתה וכו' ואע"ג דהאי מבשרו מפקי' ליה בת"כ שיהא זיבה ממקום שכבת זרע ולא נימא כל מקום שזב כגון רוקו וכו' נראה דהתם דרשי' מדכתיב מבשרו מקצת בשרו ולא כל בשרו והוה סגי למיכתב מבשר וכתב מבשרו ללמד מחמת בשרו ולא מחמת חולי. | ||
== ג == | == ג == | ||
'''הרואה ''' | '''הרואה ''' קרי אינו מתטמא בזוב מעת לעת כדתנן פ"ב דזבין שראיה זו של זוב מחמת שכבת זרע שראה היא א"נ כיון דראה קרי האי זיבה מחמת חולשה דקרי היא וכן למראה ולהרהור תולין כל מעת לעת כדתניא בתוספתא כשם שתולין לו שכבת זרע מעת לעת כך תולין למראה ולהרהור מעת לעת אבל למאכל ולמשתה למשא ולקפיצה תולין לו כל זמן שהוא מצטער. | ||
== ד == | == ד == | ||
'''מי ''' | '''מי ''' שמל ואח"כ ראה זוב בין גוי בין ישראל תולין במילה כל זמן שמצטער כדתניא בתוספתא דזבין ובת"כ ילפינן לגרים דמטמאים בזיבה דכתיב בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים משוחררים ת"ל ואמרת אליהם גוי שנתגייר וראה קרי מטמא בזיבה מיד ואין תולין לו מעת לעת ופי' רבי' שמשון בפי' סדר טהרות במס' זבין טעמא משום דבישראל שקריו טמא מציל מזיבה אבל גוי דקריו טהור אינו מציל מזיבה וכדתניא בספרי והיה לפנות ערב ירחץ במים מלמד שקרי פוטר בזיבה מעת לעת והיינו בישראל דשייכא ביה טומאת קרי וטבילה ע"כ. קטן אין תולין לו במראה שאין לקטן מראה והרהור המביא לידי זוב כדאמר' בתוספתא דזבים פ"ב לפי' בודקין אותו בה' דרכים בלבד ובת"כ ובפ' בנות כותיים ילפינן מדכתיב איש איש דתינוק בן יום א' מטמא בזיבה וכשם שתולין לו בחליו כך תולין לו בחולי אמו. בד"א שבודקין את הזב בדרכים אלה בראיה שניה של זוב שבה יעשה זוב אבל בראיה ראשונה אפילו ראה אותה באונס וראה שניה מחמת בשרו הרי זה טמא טומאת זיבות בפ' בנות כותיים אמר רב הונא ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס שנאמר זאת תורת הזב ואשר תצא ממנו שכבת זרע מה שכבת זרע מטמא באונס אותה טומאה קלה האמורה בה מגע וטומאת ערב אף ראיה ראשונה של זב מטמאה באונס להצטרף לשניה לטמא בזב גמור והא דכתיב מבשרו ולא מחמת אונסו ע"כ אראיה שניה דכתיב בתריה קאי ולא אראשונה דהא איתקש לשכבת זרע דכל עצמו מחמת אונס חימום בא ואעפ"כ בודקין אותו בראשונה כדתנן פ"ב דזבין ראה ראיה ראשונה בודקין אותו ומוקמי' לה לקרבן דאי קמייתא באונס לא מיצטרפא לשלש לקרבן אבל מצטרפת לשניה לטומאה דאם ראיה שניה בלא אונס אע"פ שראיה ראשונה באונס עושה משכב ומושב ובעי שבעה נקיים וביאת מים חיים דכי כתיב מבשרו ולא מחמת אונסו אשניה כתיב אבל ראשונה איתקש לשכבת זרע כדא' ובראיה שלישית אין בודקין אותו כלל אפילו ראה אותה מחמת אונס כדתנן התם שלישית אין בודקין אותו רבי אליעזר אומר אף בשלישית בודקין אותו ואמרינן פ' בנות כותיים דבאתים פליגי דכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה רבנן לא דרשי את הזב חדא זובו תרתי לזכר כלומר עד כאן יש לו דין זכר שאינו מטמא באונס בשניה מכאן ואילך דהיינו בשלישית לנקבה כתיב כלומר יש לו דין נקבה שמטמאה באונס כדילפינן מדכתיב כי יזוב זוב דמה וגו'. | ||
== ו == | == ו == | ||
'''הרואה ''' | '''הרואה ''' ראיה ראשונה של זוב הרי הוא כבעל קרי ראה שתים הרי זה זוב וצריך ספירת שבעה וביאת מים חיים ואינו חייב בקרבן ראה ג' ראיות הרי זה זב גמור וחייב בקרבן כדתנן פ"ק דמגילה אין בין זב הרואה שתי ראיות לרואה שלש אלא קרבן ובגמרא הא לענין משכב ומושב וספירת שבעה זה וזה שוין מנה"מ דשוין לטומאה ואין שוין לקרבן דת"ר ר' סימאי אומר מנה הכתוב שתים וקרא טמא ואיש כי יהיה זב מבשרו זובו טמא הרי שתי זיבות מנויות כאן וקראו טמא שלש וקראו טמא דכתיב וזאת תהיה טומאתו בזובו רר בשרו את זובו או החתים בשרו מזובו הרי לך שלש וקראו טמא דכתיב טומאתו היא הא כיצד אם משנים טמא למה פרט לך הכתוב (שתים) שלש לטומאה אלא שתים לטומאה ושלש לקרבן ולא מצית אמרת ב' לקרבן וג' לטומאה דכתיב וכפר עליו הכהן לפני ה' מזובו משמע מקצת זבין מביאין קרבן ומקצת אין מביאין קרבן הא כיצד ראה שלש מביא שתים אינו מביא או אינו אלא ראה שתים מביא שלש אינו מביא אמרת עד שלא ראה שלש ראה שתים והרי כבר ירד לכל חומר זב ומי הוציאו ואיצטריך דרבי סימאי ואיצטריך מזובו כדאיתא התם. אחד הרואה שתי ראיות או ג' בזה אחר זה או ראיה אחת בכל יום הרי זה זב כדא' פ' כיצד הרגל וזאת תהיה טומאתו בזובו תלה הכתוב את הזב בראיות ואת הזבה בימים דכתיב כי יזוב זוב דמה ימים רבים ימים שנים רבים שלשה ובזב כתיב ג' ראיות בקרא דכתיב זוב תלתא זמני וכתיב טומאתו היא דמשמע בהנך שלשה הויא טומאה ומדכתיב זאת ממעט זבה מראיות ביום א' אבל זב בימים נמי מטמא כדכתיב והזב את זובו לזכר ולנקבה מקיש זכר לנקבה מה נקבה מטמאה בימים אף זכר בימים. ואם הפסיק הזב בין ראיה לראיה יום שלם אינם מצטרפות דבזבה בעיא ג' ימים רצופים כדתנן ימים רבים וכתיב וספרה לה שבעת ימים מה שבעת ימים הם רצופים כדכתיב ואחר תטהר אחר אחר לכולן וכדתנן פ"ק דזבין ראה אחת היום ושתים למחר ב' היום ואחד למחר ג' לשלשה ימים או לשלשה לילות הרי זה זב גמור וטעמא דטומאתו תלויה בזובו כדכתיב טומאתו היא ואינה תלויה בימים לכך אפילו ראה שלשתן בשעה אחד הוי זב וכן כשראה ג' ראיות בשלשה ימים רצופים אבל כשהיתה הפסקה בין ראיה יום שלם אין מצטרפין לא לקרבן ולא לטומאה דבעיא רצופין כדא'. | ||
== ט == | == ט == | ||
'''ראיית ''' | '''ראיית ''' הזב אין לה שיעור כדתנן ריש פ' יוצא דופן ומטמאין בכל שהן אפילו כעין החרדל ובפחות מכאן ובגמרא אמר שמואל זב צריך בחתימת פי האמה ואמרינן דאתי כר' נתן משום ר' ישמעאל ולא הודו לו חכמים דסברי דבכל שהו טמא כדכתיב או החתים בשרו כל שניכר בבשרו מטמאה. היה הזוב נגרר ויוצא ולא פסק אם יש מתחלת הראיה עד סופה בכדי טבילה וסיפוג או יותר נחשבת כשתים שם פ"א דזבין במשנה שאם ראה א' והפסיק כדי טבילה וסיפוג שהוא כדי שירד ויטבול ויעלה ויסתפג כפי מה שפירשו בתוס' ואחר כך ראה שתים או אחת מרובה כשתים או אפכא שראה קודם שתים או מרובה כשתים והפסיק וראה א' הרי זה זב גמור והרב ז"ל כתב דא' ארוכה כשתים היה נחשבת כשתים וממילא משמע דבין בתחל' בין בסוף הוא כשתי החלוקות השנויות במשנה כמו שכתב בסמוך אבל שיעור הארוכה שתהא כדי טבילה וסיפוג לא הוזכר במשנה זו אלא מדתנן בסמוך ראה א' ארוכה כשלש והיא כדי שתי טבילות וב' סיפוגין משמע דבאחת ארוכה כשתים הוי ארוכה כטבילה וסיפוג ונרא' דכיון דזוב אין לו שיעור כדילפינן לעיל דבכל שהוא מטמא א"כ כשראה אחת ארוכה כשתים כיון שמתחלת ראייתו בכל שהו נטמא והיה שהות לטבול ועדין הוא רואה נחשב כשתים וכן בארוכה כשלש כיון דיש כשתי טבילות חשיבה כשלש כיון דיש כדי טהרה בין תחלת ראיה לאמצעיתה וכן בין אמצעיתה לסופה ובת"כ ילפינן ראיות גדולות מדכתיב זוב ג' זימני וקטנות מהחתים וכו' ולמה נאמרו קטנות ליתן שיעור לגדולות כקטנות שאם ראה אחת מרובה וארוכה כשלש בקטנות טמא ראה א' ביום והפסיק וראה ב' או א' מרובה כשתים או אפכא כדתנן במתניתין לעיל הרי זה זב גמור. | ||
== יב == | == יב == | ||
'''ראה ''' | '''ראה ''' ראיה אח' מקצתה בסוף היום ומקצתה בתחלת הלילה אף על פי שאינה ארוכה כשתים הימים מחלקים והויא כשתי ראיות כדתנן התם ראה אחת היום ואחת בין השמשות אחת בין השמשות ואחת למחר אם יודע שמקצת הראיה היום ומקצתה למחר ודאי לטומאה ולקרבן ואם ספק ודאי לטומאה וספק לקרבן דאותה של בין השמשות נחלקת לשתים כיון דיש בה משני ימים והרי יש כאן שלש ראיות ואם דשמא כולה מהיום או כולה מהלילה ודאי לטומאה דמה נפשך איכא שתים וספק לקרבן דמספקא לן שמא ב' שמא שלש דאי כולה מן היום או כולה מן הלילה איכא שתים עם הראיה ראשונה דבראיה זו לא היה מתחלתה לסופה כדי טבילה וסיפוג ואפילו הכי אי מקצתה היתה ביום ומקצתה היתה בלילה הוו שלש ראיות דימים מחלקים דכיון דזוב מטמא בכל שהו כדילפינן לעיל וראה כל שהו בסוף יום זה וכל שהו בתחלת יום הבא אחריו דהיינו בין השמשות הרי הם שתי ראיות כיון דהוו כשני ימים וילפינן לעיל מדכתיב לזכר ולנקבה מה נקבה בימים אף זכר בימים והרב ז"ל לא כתב ודאי לטומאה ולקרבן שהרי כתב שאם ראה א' בסוף היום מקצתה ומקצתה בתחלת הלילה אע"פ שאינה ארוכה שהימים מחלקים ומשום דאם ראה בבין השמשות אי איפשר שיהיה ידוע אם היה מקצתה היום ומקצתה למחר ולכך מספקינן לה בקרבן ומביא ואינו נאכל אבל אם היה ידוע שהיה מקצת הראיה בסוף היום ומקצתה בתחלת יום הבא היה מביא קרבן ודאי כדתנן במתניתין ראיה א' בין השמשות של יום השבת וראיה שניה בין השמשות של מוצאי שבת הרי זה ספק לטומאה וספק לקרבן שמא היה הפסק בין שתי הראיות יום שבת ואינם מצטרפות או שמא לא היה הפסק יום א' דאחת מהן היתה מקצתה ביום ומקצתה בלילה והרי יש כאן שלש ראיות וחייב קרבן ולפיכך מביא מספק ואינו נאכל וכדתנן בההיא מתניתין ראה ב' ימים בין השמשות ספק לטומאה ולקרבן: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{פורסם בנחלת הכלל}} | {{פורסם בנחלת הכלל}} | ||