מעשה רקח/שגגות/ז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''המשתחוה לעבודה זרה וכו'.''' עיין מ"ש מרן ז"ל ואע"ג דבתר הכי אמרינן דלא מצית מוקמת האי קרא בע"ז מ"מ דינא קושטא הוא וכו' ע"כ. מבואר הדבר דמהך סוגייא ליכא לאוכוחי הכי אך דקדוק דברי רבינו שכתב ועלה על דעתו שאין קרוי ע"ז אלא של כסף ושל זהב וכו' לשון זה הוזכר בפ"ק דכריתות דף ג' ואי בעית אימא אפילו בגדול כגון דקא טעי בהדין קרא לא תעשון אתי אלהי כסף ואלהי זהב סבר כי אסירא השתחואה לע"ז כסף וזהב אבל דמינין אחרים שריא היינו שגגת ע"ז וזדון עבודות ע"כ וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ונכון והמבי"ט ז"ל בקרית ספר כתב באופן אחר עיין עליו:

'''כלל גדול וכו'.''' עיין מ"ש מרן ז"ל ודאי שהודיעוהו מצות שבת וכו'. איני רואה ודאות זה והרי התוס' ז"ל כתבו שם שלא הודיעוהו מצות שבת ומ"מ האמת נראה שרבינו נקט קטן דהוי מילתא פסיקתא ועיין להרב לח"מ ז"ל. ומ"ש בספרי רבינו

'''וכל היודע וכו'.''' עייןמ"ש מרן בשם רבינו אברהם בנו של רבינו ז"ל ומה שהליץ בעדו והרב לח"מ ז"ל הקשה עליו דאם איתא אמאי לא תירץ תלמודא הכי והוא תירץ דאסיפא דוקא עיי"ש ונראה שלא ראה דברי רבינו בפירוש המשנה שכתב וז"ל אבל כשידע שהיום שבת והמלאכה בו אסורה אבל אינו יודע אם זו שהוא עושה היא מלאכה ותיאסר או לאו אבל חשב שהיא אינה מלאכה ואינו יודע שהיא בכרת אלא שחשב שהיא במלקות הרי חייב קרבן על כל מלאכה ומלאכה וכו' ע"כ הרי שכלל שני הבבות בסגנון אחד ועל שניהם גזר שחייב על כל אחת ואחת ומי לא עסקינן אפילו בכל הט"ל מלאכות ולא דמי לבעיית רבא מרב נחמן דף ע' העלם זה וזה בידו מהו דהתם לא ידע כלל ואותו דין הזכירו רבינו לקמיה הל' ד' עוד נקדים דברי הרשב"א ז"ל שכתב וז"ל והא דאמר ר' יוחנן שאם עשאם כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת פירוש לא לחלק אתא לאשמועינן דמרישא שמעינן מינה דקתני היודע שהוא שבת ועשה מלאכות הרבה חייב על כל אב מלאכה ומלאכה אלא הא קא משמע לן שגגת כרת שמה שגגה אף על פי דידעה לשבת בלאו וכו' ע"כ ורבינו סידר הדין השנוי במשנה היודע עיקר שבת וכו' ושוב סידר הדין השני היודע שהוא שבת וכו' והוסיף בו חידושו של ר' יוחנן וס"ל שדין המשנה הוא ביודע שהוא שבת ואם יודע שנאסרו בו המלאכות אך אינו יודע איזה הם והיינו זדון שבת ושגגת מלאכות שאמרו בגמרא ור"י הוסיף חידוש אחר דכיון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו שגגה מיקרי לחייבו על כל הט"ל ונמצא דרבינו אתרתי בבי קאי כאמור ואין כאן חדא כריש לקיש וחדא כר"י ואין להקשות דאם איתא כי דחיק תלמודא לאוקומי דר"ל בתחומין ואליבא דר' עקיבא לוקמה בהא שיודע שהמלאכות אסורות ואינו יודע איזה וכמ"ש הרב אברהם ז"ל די"ל דאה"נ וכמו שכתבו התוס' דהוה מצי לשנויי דידע לה בעשה והרשב"א ז"ל כתב ג"כ דהוה מצי לשנויי במחמר לכו"ע עיין עליו ודו"ק כי זה נראה בכוונת רבינו כאמור:

'''עשה תולדה וכו' יראה לי וכו'.''' עיין מ"ש מרן משם רבינו אברהם ומהר"י קורקוס ז"ל ובמבי"ט ז"ל בקרית ספר אין שם יראה לי נראה קצת דלא הוה גריס ליה בדברי רבינו ובהכי מתורץ כל מה שהקשו ז"ל:

'''כיצד ידע שהיום שבת וכו'.''' הרב לח"מ ז"ל האריך להקשות על דברי רבינו דמדנקט זריעה ונטיעה והברכה באלו שני חלוקות משמע דאם עשה תולדה אחת ושנאה בשבת אחרת לא אמרינן בה גופין מחולקין והוי היפך הסוגייא בכריתות והניחה בצ"ע עיי"ש. ולענ"ד נראה דרבינו לא דייק בזה דודאי ה"ה לתולדה אחת ואפשר דאגב דנקט בדין הקודם באלו הג' דאין חייב אלא אחת נקט נמי בהא דחייב על כל אחת ואחת וכן נראה מדברי המבי"ט ז"ל בקרית ספר שהרי כתב להדיא ונראה דמלאכה אחת שעשאה בכמה שבתות וכו' שחייב על כל מלאכה ומלאכה ולא הזכיר שם זריעה ונטיעה והברכה עיי"ש נראה שהבין כמו שכתבתי:

'''מי שקצר וכו'.''' עיין מ"ש מרן ז"ל ומשם מהר"י בי רב ומהר"י קורקוס ז"ל עיין עליו עיין עוד להמבי"ט בקרית ספר שכל הדרכים בחזקת סכנה עד יבוא מורה צדק במהרה בימינו:

'''המתכוין לחתוך וכו'.''' לעיל פ"ב הל' ז' כתב רבינו מתכוין להגביה וחתך וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם גם פ"א דהל' שבת הל' ח' כתב רבינו כלשון זה עיין עליו:

'''חתה גחלים להתחמם מהם וכו'.''' מרן ז"ל תמה על רבינו דהכא אם נתכוון היינו רישא ואם לא נתכוון אמאי חייב ותירץ דמאחר שהוא יודע שבודאי יתבערו הוי כפסיק רישא ע"כ וזה נראה דאתי כפירש"י שהביא ז"ל וכ"כ המבי"ט בקרית ספר דהוי מלאכה שא"צ לגופה שא"צ להבעירן אלא להתחמם בחתייתן ומיהו מה שסיים שם ומ"מ יודע היה דיתבערו וע"מ כן עשה והו"ל מכוין וכו' הוא מגומגם דא"כ היינו רישא ותו דהיה די במ"ש תחילה: