מעשה רקח/שבת/כז: הבדלים בין גרסאות בדף

'''היוצא וכו'.''' בירושלמי הביאו הרי"ף ז"ל סוף פ"ק דעירובין הובא עיקר הדין והרי"ף ז"ל נסתפק בענין המלקות ליוצא חוץ לי"ב מיל משום דלא קי"ל כרבי עקיבא דאמר תחומין דאורייתא ודעת הסמ"ג [עשין ס"ו] כדעת רבינו עיין להשלטי גבורים שם וביאור כל הדעות באורך עיין להרמב"ן ז"ל בס' המלחמות והרב ב"י סי' שצ"ח ושצ"ט ועיין עוד להפר"ח ז"ל.

'''אבל חכמים העתיקו וכו'.''' בספר המצות לאוין שכ"א כתב רבינו דאלפים אמה הוא פירוש אל יצא איש ממקומו וכבר הושג מהרמב"ן ז"ל שם וכן כתב רבינו עוד בריש הקדמתו לסדר זרעים עיי"ש ועיין בספר מעיל שמואל בנימוקיו על רבינו שהאריך בזה והיותר נכון לידחק ולומר דדרך אסמכתא קאמר.

'''וכן מותר וכו'.''' משנה בעירובין דף מ"ט ופסק כחכמים דאמרי מרובעות כטבלא מרובעת כדי שיהא נשכר אף הזויות וכתב רבינו שם ואמרו כטבלא מרובעת לפי שא"א במלאכה לעשות מרובע בדיוק ולפיכך הודיע שדי לנו שיראה כמרובע כפי יכולת האדם כמו הלוחות המרובעות שהכוונה בהם הרבוע כפי היכולת וכו' ע"כ. ולכאורה היה נראה לענ"ד דאלכסון זה יותן לו לאדם לכל רוח שירצה ממ"ש רבינו פי"ב דין י"ח שארבע אמות של טלטול ברה"ר היינו באלכסון לכל רוח שהרי כתב שאין המעביר או הזורק ברה"ר חייב עד שיעביר חוץ לחמש אמות ושלשה חומשי אמה ושם כתבתי בשם הסמ"ג ז"ל דכל שיעורי שבת שוין לענין האלכסון וא"כ ה"נ לא יתחייב מכת מרדות עד שיצא חוץ לאלפים ושמונה מאות אמות שהוא האלכסון דכל אמתא ברבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא ומכ"ש במלתא דרבנן דהוי ק"ו מדין הארבע אמות שהם מדאורייתא וכן דעת קצת מפרשים שהביא הרב המגיד ז"ל והוא ז"ל כתב דאין נראה כן דעת רבינו והכריח סברתו ז"ל עיין עליו. ונראה דכוונת הרב המגיד מדסתם רבינו ולא פירש והאמת עד לעצמו דיש חילוק בין גבול התחומים לבעלמא דתחומי העיר הם מדודין ומצויינין וכיון שכן בהכרח אין שום אדם יכול לעבור משם ולהלן א"כ האלכסון אינו אלא לאלכסון העיר ע"פ המידה ועיין עליו להרב ב"י סימן שצ"ט. ודע שבדברי הרב המגיד כתוב ומ"ש רבינו אלפים אמה לכל רוח עגולות וכו' וכן נדפס באמשטרדם והוא ט"ס מפורסם וצ"ל מרובעות וכן נדפס במגדל עוז והוא דבר פשוט דהא אחר זה כתב ז"ל דהלכה כחכמים.

'''המהלך וכו'.''' שם דף מ"ג בעיא דלא איפשיטא ודעת רבינו בתשובה הביאה הרב המגיד ומרן ז"ל דבימים ונהרות וכרמלית התחומים בהם מדברי סופרים ואזלינן בספיקם להקל דהא עיקר הטלטול בהם אינו אלא מדבריהם ובשאר מקומות התחומים הם מדאורייתא כמו שקדם ז"ל ומינה נמי דחוץ לאלפים אמה דהוו מדבריהם אזלינן בהו להקל בזה ולכך כתב כאן הרי זה ספק כלומר האי כדיניה והאי כדיניה ועיין למרן ז"ל בפ"ל דין י"ג ועיין עוד בזה בהרב ב"י סימן ת"ד באורך.

'''מי ששבת וכו'.''' שם דף מ"א ומ"ב מדכתב רבינו וכיוצא בו מרה"י משמע דלא הותר אלא כשיש לו דין רה"י על פי מ"ש בפ"ו ועיין בפ"ז דהלכות עירובין דין ד' ומ"ש הרב המגיד ז"ל.

'''וכן השובת וכו'.''' שם דף מ"ה וכר' יוחנן בן נורי והרב המגיד משם הרשב"א ז"ל כתב שאלו אלפים אמה נמדדין חוץ לד' אמות שלו ויש לו הד"א לכל רוח ואין סברא זו מוכרחת ע"כ.

'''המהלך וכו'.''' שם דף ס' מימרא דרבי יהושע בן לוי וכתב הרב המגיד בשם הראב"ד והרשב"א ז"ל שאם כלתה מידתו בין העיר לעיבורה דינו להקל אע"פ שעיבור העיר כעיר להקל אמרו ולא להחמיר. ומ"ש בספרי רבינו או מערה. בנוסח אחר איתא או במקצת המערה.

'''כיצד וכו' אם מחוץ לעיר וכו'.''' כן נמצא בדפוס ויניציאה והדברים מגומגמים דמה ר"ל אם מחוץ לעיר ותו דלמאי איצטריך הדבר הרי מבואר מעצמו ובדפוס מגדל עוז ראיתי שאין שם אלו התיבות ובכתב יד מצאתי שמחקו תיבת אם לבדה ובנוסח אחר כתב יד כתוב ואם מחוץ לעיר.

'''אלף אמה ואמה.''' בנוסח אחר כתב יד מצאתי שמחקו תיבת ואמה ונראה שיש להגיהו ומ"ש שהוא תשלום וכו' נוסח אחרשהוא משתמר.

'''מי שכלתה מידתו וכו'.''' שם דף מ"ב ונראה דלא גריס רבינו א"ר הונא לא ע"י משיכה ועיין לרש"י והתוספות ז"ל שם.

'''וכן מי ששבת וכו'.''' שם מימרא דרב נחמן אמר שמואל ופי' רש"י ולדירה הקיפוה דאי לאו הכי ביותר מבית סאתים לא משתריא לטלטולי בה אלא דאי מהלך בה אלפים דלא מהנו ליה הנך מחיצות להיות לו כד' אמות דכי אמרינן כל הבית כולו כד' אמות היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום אבל הכא דבשעת שביתה לא הוו מחיצות לא וכו' ועיין לרבינו פט"ז.

'''מי שהיה בא וכו'.''' משנה דף מ"ה מי שישב בדרך וכו' וכר' יהודה ותו תנן התם מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה וכו' והכוונה בכולם שלא ידע שהוא בתוך התחום והראב"ד ז"ל השיג על רבינו שלא הזכיר מי שישב בדרך וכו' והרב המגיד ז"ל תירץ דמה שכתב רבינו מי שהיה בא בדרך למדו במכל שכן מיושב וכו' ע"כ. ולדבריו צ"ל דיושב גופיה ילפינן ליה נמי במכל שכן מישן דאמרינן הואיל וניעור קונה ישן נמי קונה וכדאיתא בגמרא. ובדפוס מגדל עוז נדפס בדברי הרה"מ כל שכן כשהוא מיושב ולפי גירסא זו ניחא מצד אחד ודו"ק ועיין עוד להרב ב"י סימן ת"א.

'''היה בא למדינה וכו'.''' כבר נתבאר והראב"ד ז"ל השיג על רבינו דקי"ל כרבי יוחנן בן נורי דחפצי הפקר קונין שביתה ע"כ. ורבינו בפי' המשנה פסק כרבנן דס"ל חפצי הפקר אין קונין שביתה ואין כאן קושי דבגמרא דף מ"ו אמרינן דנקטינן כתרי קולי כיון דקי"ל הלכה כדברי המקיל בעירובין ועיין עוד להמגדל עוז ז"ל.

'''מי שיצא וכו'.''' משנה שם דף נ"ב ופסק כת"ק וכ"כ בפירוש המשנה וממ"ש רבינו לפיכך וכו' מוכח דכוונתו לומר דכיון שיצא בדעתו חוץ לתחום מורה שרוצה להלוך לפניו ולכך הד' אמות שיש לו לכל רוח בעלמא בנדון זה אין נותנין לו אלא לצד חוץ לפניו דהרי נמצא שבירר לו הד"א לצד חוץ שהרי יצא לדעתו והיא סברת רבי יהודה במשנה דף מ"ה דקתני ומודה ר"י שאם בירר אינו יכול לחזור בו ובזה אין שום דוחק בדברי רבינו ועיין להרב המגיד ז"ל ועוד הביא ז"ל שהאחרונים פסקו דיש לו ד' אמות לכל רוח ויש עוד שפסקו כרבי שמעון דבעי תו ט"ו אמה מפני המשוחות וכו' ע"כ. והטור והרב ב"י סימן ת"ה פסקו כדברי רבינו עיין עליהם ואף דמרן ז"ל הצריך עיון כאן בשלחנו הטהור פסק כדבריו. ועל מ"ש הרה"מ דהבלעת תחומין מלתא היא הרע"ב שם כתב להיפך עיין עליו.

'''וכן מי שהחשיך וכו'.''' עיקר הדין הוא במשנה שם ומבואר הדבר דאינו דומה ליצא חוץ לתחום דאבד תחומו ע"י הליכתו בשבת משא"כ זה דאין בידו פשע דכשנכנס השבת נמצא חוץ לתחום וא"כ בהכרח ליתן לו תחומו שהם האלפים אמה. אלא שיש לעמוד במ"ש רבינו שאם כלתה מדתו במקצת העיר וכו' דאיך יתכן דבר זה כיון שהוא חוץ לתחום העיר שהם אלפים אמה איך אפשר בעולם שתכלה מדת האלפים אמה שלו במקצת העיר כיון שהוא רחוק ממנה אלפים אמה והרב המגיד ז"ל כתב בזה דאין לומר שעל עיר אחרת נתכוון רבינו ולפיכך י"ל שיש להגיה בדברי רבינו ואם החשיך תוך התחום וכלתה מדתו במקצת העיר וכו' ומרן ז"ל כתב עליו דאינו יודע למה דחה מ"ש ואין לומר שעל עיר אחרת נתכוון רבינו ע"כ. ובאמת דדייקי דברי רבינו שמתחילה כתב לשון מדינה ושוב הזכיר עיר וגם בששה נוסחאות שיש לפנינו ושנים מהם כתיבת יד קדמונים כתוב כך בדברי רבינו בלי שום שינוי.

'''היתה רגלו אחת וכו'.''' שם איכא דאמרי א"ר חנינא רגלו אחת בתוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס דכתיב אם תשיב משבת רגלך רגליך קרינן וכו' ופסק כהך איכא דאמרי והראב"ד ז"ל השיג על רבינו למה פסק כן והרב המגיד הליץ עליו דהלכה כדברי המקיל בעירובין וכן דעת הרי"ף וכן פסק הרב ב"י שם.

'''מי שיצא וכו'.''' משנה שם דף מ"א ופירש רש"י רוח רעה שנכנס בו שד ונטרפה דעתו ויצא חוץ לתחום ואחר כך נשתפה והרי הוא חוץ לתחום ע"כ. ורבינו פי' שם רוח רעה קורין כל היזק שאינה בא מיד האדם מאיזו סיבה שתהיה וכו' ע"כ. ושאר דברי רבינו נתבארו שם בגמרא ויש נוסח אחר כתב יד שאין שם חלוקת חזר לדעת אין לו אלא ד' אמות. ובאמת בגמ' אמרינן דמלתא דפשיט היא דכיון דתנינן החזירוהו כאילו לא יצא מכלל דבחזר לדעת ברי הא אין לו אלא ד' אמות ורבינו הזכיר אחר זה הא דהחזירוהו ומ"מ אין לשבש נוסחתינו דדרך הפוסק לפרש.

'''יצא חוץ לתחום וכו'.''' מבואר בגמרא שם ומ"ש רבינו וכן אם יצא וכו' נראה דהוציאו מדתנן התם הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר וכו' מהלך את כולה וכו' דמשמע הא יצא לדעת אין לו אלא ד' אמות וכ"כ הרב המגיד ז"ל ועיין עוד להרב ב"י סימן ת"ה.

'''המפרש בים וכו'.''' משנה שם מעשה שבאו מפלנדסין והפליגה ספינתן בים רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה הלכו את כולה וכו' ופי' רש"י והפליגה כשהיא מתרחקת משפת הים ונכנסת לאמצעו קרי ליה הפלגה הלכו את כולה וכו' דהוי כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר שהספינה מחיצות יש לה ע"כ.

'''מי שיצא וכו'.''' למדו מעובדא דנחמיה דף מ"ב דמשכתיה שמעתתיה ויצא חוץ לתחום והתירו לו לעשות מחיצה של בני אדם כדי שיכנס וביארו רבינו בפט"ז דין כ"א כ"ב וכ"ג ויש שיטות אחרות בזה עיין להרב המגיד ז"ל.

'''כל מי וכו'.''' שם דף מ"א בעו מיניה דרבה ופשטה דגדול כבוד הבריות וכו' ונחלקו הפוסקים אם דוקא לגדולים קאמר או אף לקטנים ועיין להרב ב"י סי' ת"ו ודברי רבינו שקולין. ומ"ש רבינו

'''כל מי שיצא וכו'.''' בר"ה דף כ"ג בראשונה לא היו זזין משם כל היום התקין רבן גמליאל הזקן שיהיו מהלכין אלפים אמה לכל רוח ולא אלו בלבד אלא אף החכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס מן הנהר מן הדלקה ומן המפולת הרי אלו כאנשי העיר וכו' והובאה למסקנא במתניתין דעירובין דף מ"ד והרב המגידז"ל כתב הרי אלו כאנשי העיר ר"ל שאין העיר נחשבת להם לכלום והענין שכיון שהלכו ברשות הרי המקום שהגיעו לו כאילו קנו ביה שביתה בין השמשות ודבר ברור הוא.

'''היה יוצא ברשות וכו'.''' כבר נתבאר מהמשניות שהזכרנו ופסק כרב שימי בר חייא בגמרא ושם פירש רבינו וז"ל מי שיצא ברשות כי התורה נתנה רשות לעשות מצוה או להציל וכו' ע"כ. ושאר דברי רבינו נתבארו כבר בפ"ב דין כ"ג וכמ"ש שם ועיין עוד בסוף פרק ל'.