מהר"ם שיף/גיטין/טז/ב: הבדלים בין גרסאות בדף

 

 

גמ' '''עול לגביה ר"י ורבה לשיולי ביה. ''' דלרבה י"ל צריכין או אין צריכין וק"ל:  

ברש"י '''בד"ה כשר ואע"ג כו' דלחד אצרכוה כו'. ''' ר"ל אחד צריך שיאמר שתיהן דוקא והכא א' מסהיד אכתיבה וא' אחתימה:  

בא"ד '''מלתא דמוכחא ולא שכיחא כו'. ''' ר"ל מכח שתיהן יחד מוכח ולא שכיח דאי לא שכיח לחוד מ"ש לרבה מלרבא (ח) וק"ל:  

ברש"י '''בד"ה סיפא כו' נימא דומיא כו' דאי גט כו'. ''' משום דקאמר גט יוצא מתחת יד שניהם קא מפרש איזה שניהם שיהיו וק"ל:  

ברש"י '''בד"ה ור"י סבר לפי שאין מצוין לקיימו כו' ולא איכפת לן. ''' ר"ל שלא תימא דגריע טפי כשמעיד א' על החתימה ואחרים על הכתיבה מאילו לא אמרו כלל וק"ל. [ולכך] א"ל בלשון שני דכ"ע לא גזרינן ופליגי באחלופי דכיון דלא גזרינן א"כ שנים א"צ לומר כלל ולא שייך אחלופי (ט) ודו"ק:  

ברש"י '''בד"ה במאי פליגי כלומר ר"י אמאי מכשיר. ''' דאין לפרש במאי פליגי מ"ט דרבנן דפסלי דא"כ טפי הו"ל להקשות ברישא גופא א' אומר כו' ולמה ליה לאתויי סיפא. ובחדושי הרשב"א מפרש מ"ט דרבנן (י) וע"ש באורך כי לאפס הפנאי לא עיינתיו:  

בתוס' '''בד"ה אלמא כו' וא"ת ולרבה נמי כו'. ''' כיון דקאי אפילו לרבה נמי א"כ דלמא כו' ומנ"ל קסבר שנים אין צריכין דלמא קסבר טעמא דלשמה ובעלמא צריכין וכאן כשר משום דשליח אחד מסהיד אכתיבה ואחד אחתימה אבל לרבא טעמא דקיום פשיטא דא"צ כדלעיל איכא בינייהו דאתיוה בי תרי והלשון דחוק. ויש מפרשים ולרבה נמי ללשון ראשון כמו ללשון שני. וא"ל דהקשו על לשון שני וקאי אמ"ש בסמוך אבל מאן דסבר שנים שהביאו גט צריכין וכו' דאין לשון של וא"ת וגם לשון הוי"ל סובלין כלל ועוד דבאמת למה לא הקשו על לשון קמא ועוד מ"ש וא"ל כיון דלא מסהיד וכו' הא לא קאמר האי טעמא בלשון שני אבל בלשון ראשון לא קשה הא לא קאמר האי טעמא וק"ל. וגם בלשון שני יש ליישב קצת וק"ל:  

בא"ד '''דהא תנן וכו' אלמא מהימן חד אע"ג דלא מסהיד וכו'. ''' ולא דמיא לדלעיל או כולו בקיום הגט כו' דשם אינו מסהיד רק אחצי חתימה משא"כ כאן דמסהיד אכולה חתימה וק"ל:  

בא"ד '''דכיון דכבר תקנו משום לשמה כו'. ''' ולא בקצרה משום דידענו מהני לאחר שלמדו כיון דשנים א"צ לומר א"כ אף רבה ס"ל סברת אחלופי דז"א דהשתא בה"א דשנים צריכין קיום קיימינן א"כ ידענו לא מהני לזה הוצרכו לומר כיון דכבר תקנו משום לשמה וק"ל:  

בתוס' '''בד"ה ומר סבר לפי שאין עדים כו'. ''' אבל בלשון קמא לא קשה ולפלוג דדוקא בסיפא שישנו ב' אכתיבה לא גזרינן לאחלופי וכמ"ש התוס' בדבור הקודם בטעמו וק"ל:  

בתוס' '''בד"ה ומר סבר לא גזרינן כו' דאפילו בחד נמי כו'. ''' דבריהם מבוארין: