מנחת שי/דברים/ד: הבדלים בין גרסאות בדף

'''בבעל פעור.''' מצאתי כתוב בחומש קדמון כי בספר ר"מ ובס' ר"ג מוגה לב על ע"כ. ובספרים שלנו בבעל וכן תרגמו המתרגמים וכ"כ הראב"ע בבעל פעור בעבור בעל פעור:

'''לעשות כן.''' גלגל בסי"ן לא במאריך ומלת כן בזקף קטן לא בפשט ופוק חזי מילי פום גבר חכים בעל א"ת:

'''אלהים קרבים.''' קודש סנהדרין פ' ד':

'''קראנו.''' אין בו יו"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל וכן חברו שבמסורת יעננו ביום קראנו:

'''צדיקם.''' בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה וכל צדיקם הצדיקם באורייתא דכותיה בר מן חד מלא דמלא ויסלף דברי צדיקים דואלה שמות וכ"כ הרמ"ה ז"ל ועיין במ"ג סוף מזמור ל"ז:

'''יסורו.''' בהעתק הללי יסורו ירושלמי יסרו ע"כ. ובכל הספרים הוא מלא כ"כ הרמ"ה ז"ל ובמסורת ב' מלאים וחברו יתגוררו יסורו בי <small>(הושע ז')</small>:

'''מלבבך.''' הלמ"ד דגושה:

'''בעת ההוא.''' ההוא כתיב בוא"ו וקרי בחירק בכל ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן ועיין מ"ש בפ' דברים:

'''פן תשחתון.''' בס"ס הקדמא בתיו לא בפ"א:

'''וראית את השמש.''' הוא"ו בגעיא:

'''ויוצא.''' ד' וחסר יו"ד וסי' במסורת ועיין בס' נפוצות יהודה דרוש ד' דף י"ט:

'''תמונת כל אשר צוך.''' במסורת פ' צו נמסר סימן מן ה' דסבירין כאשר וקרינן אשר וחד מינייהו השמרו לכם פן תשכחו ובפ' זה יש ב' אשר והדעת מכרעת שעל האחרון נאמר וכ"כ הראב"ע אשר צוך כאשר צוך:

'''ועשיתם פסל.''' במדוייקים הטעם בסי"ן:

'''העידתי.''' מלא יו"ד וכ"כ בעל הטורים ובתיקון ס"ת ישן העידתי ס"א העדתי ע"כ. והרמ"ה כתב העדתי תרין חסר דחסר ואחד עם יו"ד וסימן העדתי בכם היום דאתם נצבים חסר דחסר חסר יו"ד וחסר וא"ו ודכותא העדתי בכם דוהיה אם שכח תשכח דוהיה עקב חסר דחסר חסר יו"ד וחסר וא"ו העידתי בכם סמוך דכי תוליד בנים מלא יו"ד וחסר וא"ו עכ"ל. ומ"ש במ"ק העידתי ב' מלא ר"ל בכל המקרא וחברו כי העידתי:

'''אשר ברא אלהים אדם.''' יש פסיק בין אלהים לאדם וכן נמנה בפסיקתא דאורייתא ודוגמתו בריש פרשת חיי שרה נשיא אלהים אתה:

'''השמע עם.''' בב' טעמים כי לכן שמו שני טעמים להפריש בין שתי אותיות הדומות זו בסוף המלה וזו בראשית המלה שבצדה כמו השמע עם. שלח חשך <small>(תהילים ק״ה:כ״ח)</small> צרר רוח <small>(הושע ד׳:י״ט)</small> ואזל לו <small>(משלי כ')</small> לדעת המכלול ויצץ ציץ או כדי להרחיב על אות הגרון כמו פוטר מים <small>(משלי י״ז:י״ד)</small> יקח לב. הנח לו. שניהם בהושע ד' אבל מצאנום גם בלא אותיות דומות וגם בלא אות הגרון כמו טרף כלב מברך און <small>(ישעיהו ס״ו:ג׳)</small> ויבן אלה <small>(סוף הושע)</small> גרת לץ <small>(משלי כ"ב)</small> וזולתם רבים. טעם הראשון בעבור היות המלה ההיא סמוכה למלה זעירא או מלעיל וטעם השני להעמיד מפני הצירי ועיין מה שכתבתי בפרשת קרח על ויוצא פרח ויחזקל כ"ב על איש גדר גדר:

'''לבוא לקחת לו.''' בהעתק הללי לבוא ירושלמי לבא עד כאן. ובספרים שלנו מלא שאין זה מהט' חסרים במסורת וסי' בריש ויחי וזה מוכרע גם ממדרש ויקרא רבה פ' כ"ג ומדרש חזית פסוק כשושנה בין החוחים אמר ר' יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ועד מוראים גדולים שבעים ושנים אותיות הן ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמור לו הוצא מהן גוי שני שאינו עולה מן המנין:

'''ויוצאך.''' בכל ספרים מדוייקים ובהעתק הללי חסר יו"ד והוא כשגגה שיוצאת מלפני המדפיס שכתבו מלא ולא הביט למסורת הכתובה לפניו ויוצאך ב' חד כתיב כן חסר יו"ד וחד חסר דחסר וסימן ותחת כי אהב ויצאך ה' אלהיך משם בתראה חסר דחסר וכן כתב הרמ"ה ז"ל ויוצאך ב' וסימן ויוצאך בפניו דותחת כי אהב דין מלא וא"ו וחסר יו"ד כתיב ויצאך ה' אלהיך משם דשמור דדברות חסר דחסר. חסר וא"ו וחסר יו"ד כתיב:

'''ועצמים.''' המ"ם רפה:

'''לנס שמה רוצח.''' דין לחוד מלא וא"ו באורייתא וכל רצח הרצח חסר:

'''הערים האל.''' ח' סבירין האלה וסימן במסורת פרשת תולדת יצחק:

'''לראובני.''' עיין לעיל בסוף דברים:

'''העדת.''' הה"א במאריך במקצת ספרים:

'''שיאן.''' בשי"ן שמאלית ויש הוכחה מהמסורת ריש שיר השירים שנמסר סימן מן כ' זוגין מיחדין חד ס' וחד שי"ן אי נמי חד בשי"ן שמאלית וחד בשי"ן ימנית ואחד מהם הר שיאן בשי"ן שמאלית וחסרים ושיאון ואנחרת <small>(יהושע י״ט:י״ט)</small> בשין ימנית: