מחצית השקל/אורח חיים/רסט: הבדלים בין גרסאות בדף

 

{{עוגןמ|א}} '''(ס"ק א) מטעימו כו'.''' אלא עשה היינו הקידוש בלא יין. ושלא לאכול קודם קידוש הוא דרבנן:

'''כיון די"א אפי' גדול כו'''' דיוצא בקידוש זה כו' היינו השר מקוצי שהביא המרדכי אמנם ג' תיבות אלו דיוצא בקידוש זה אינן לא במרדכי ולא בהרב ב"י שהעתיקו ותמצית דברי המרדכי בשמו הוא כן מדאמר רב אותן ב"א שקדשו בבה"כ ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו ר"ל כשיבאו לביתם וישתו בביתם צריכים לחזור ולברך בפה"ג דשינוי מקום הוי הפסק ושמואל אמר אף ידי קידוש לא יצאו דאין קידוש אלא ב"ס ומדאמר רב ידי יין לא יצאו וכן שמואל דאמר אפי' ידי קידוש לא יצאו דמשמע דכ"ש ידי יין לא יצאו ואי ס"ד דלא שתו בבה"כ מן היין פשיטא ואיך ס"ד שיצאו ידי יין הא הוי הפסק בין ברכ' לטעימ' אלא ע"כ דמיירי ששתו בבה"כ מן הכוס ולשמואל האיך שרי לשתות בבה"כ הא אין קידוש אלא ב"ס אע"כ דשתיה מותרת כן הוא ת"ד. וע"כ אין הכוונה שיצאו ידי קידוש במה שקדשו בבה"כ הא שמואל אמר להדיא ידי קידוש לא יצא כו' אע"כ ר"ל דיוצא בקידוש זה לענין היתר שתיה דקיל מאכילה וכן מצאתי בס' א"ר שהביא בשם רשב"א דמתיר לשתות קודם קידוש דלא אסרו קודם קידוש אלא אכילה ולא שתיה הרי דס"ל דשתיה קיל מאכילה ה"ה די"ל כן לשיטת השר מקוצי לפי שיטתו. וב"ח כ' שיתנו דוקא לקטנים שלא הגיע לחינוך וצ"ל לדעת הב"ח דבלא הגיע לחינוך מותר להאכילו אפי' בידים דבר איסור ואין כן דעת רמ"א לקמן סי' שמ"ג:

'''ולפמ"ש כו'''' ר"ל לדבריהם בלא"ה נתיישב קושית הרב"י הא אסור להאכילם נבלות בידים:

'''דכ"מ דהוי רבית' ר"ל גדלות וכ"ש כאן דלא הוי רק איסור דרבנן שאוכל קודם קידוש.''' ויש חילוק כו' ר"ל א"כ דבדבר אכילה מותר כיון דהוי רביתא דתינוק א"כ למה אמרו דאסור להאכיל לקטן נבלות בידים הא הוא דבר אכילה עז"כ ויש חילוק דדוקא נבלה דאיסורו מצד עצמו אע"ג דהוי רביתא דתינוק מ"מ אסור להאכילו משא"כ להטעימו מכוס קידוש שאין יוצא בו וא"כ התינוק טועם קודם קידוש איסור זה קל דהא אין איסור ביין מצד עצמו אלא שעכשיו הזמן גורס לאסור שעדיין לא קידש באיסור קל כזה הקילו הואיל והי' רביתא דתינוק:

'''וכמ"ש התו' בפסחים כו'''' הא דאמרי' שם ר' ירמיה ב"א איקלע לבי רב אסי אישתלי וטעם קודם הבדלה ואעפ"כ הבדיל אח"ז דס"ל דטעם מבדיל והכי קי"ל לקמן סי' רצ"ט ס"ה והקשו התוס' האמרינן השתא בהמתן של צדיקים אין הקב"ה מביא תקלה ע"י לאכול דבר איסור צדיקים עצמן לא כ"ש ולמה לא הצילו ה' מלטעום קודם שיבדיל ותי' לחלק כיון דהמאכל מותר רק השעה אסורה כה"ג ל"ש אין הקב"ה מביא תקלה כו' הרי מבואר כסברת מ"א דהיכי דהזמן גורם איסור האיסור קל יותר מאם אסור מצד עצמו:וכ"ש כו' שחרית כו' דבשחרית יש עוד סברא להקל לסמוך על הראב"ד וכמ"ש אח"ז:

'''ונ"ל דאסור כו'.''' ר"ל כיון דמותר מצד הדין אסור להחמיר על הקטנים:

'''דבדבר שהוא לתקנתו כו'''' דוקא מה שהוא רביתי' כמו כוס של יוה"כ ניהו דהוי רביתיה דהא ענין מאכל ומשקה מ"מ אינו לתקנתו של תינוק כ"א לתקנת הגדול שלא יברך ברכה שלא כהוגן כה"ג גזרי' דלמא אתי למסרך אבל מה שהוא לתקנתו של תינוק כגון להאכילו קודם קידוש וכן להאכילו ביה"כ (ועמ"ש הט"ז סי' תר"ט) דעיקר הכוונה משום התינוק בזה לא גזרו. והא דמטעימו כו' ולא גזרינן כו' ר"ל דניהו דכתב לעיל משום דהוי רביתי' דתינוק אע"ג דהוי לצרכנו שלא יהיה ברכה לבטלה מ"מ לא חיישינן דהוי כמאכילו נבלות בידים אבל משום גזרת דלמא אתי למיסרך ל"מ מה דהוי רביתיה כ"א היכא דהוי לצורך התינוק א"כ משום דלמא אתי למיסרך יהי' אסור להטעימו מכוס קידוש:

'''היינו משום דלא כו'''' וכל היכי דלא הוי דבר קבוע לא גזרינן. וכה"ג כ' התוס' בשבת דף קל"ט ע"א ד"ה וליתן כו' ע"ש ומ"מ צ"ב במ"ש מ"א לעיל דמה"ט לא הוי במה שאנו מטעימים קידוש לקטן כמאכילו נבלות כיון דהוי רביתי' אף ע"ג דהכוונה הוא לצרכנו. ואייתי ראיה דהא אפי' ביה"כ מצוה להאכילו. ומה ראיה הוא זו דשאני יה"כ שהוא לתקנתו של תינוק דעדיפא כנ"ל. וצ"ל דמסברא ס"ל למ"א ניהו לענין חשש דלמא אתי למיסרך יש לחלק בין מה שהוא רביתי' דתינוק אבל הוא לצרכנו ובין מה שהוא לתקנתו של תינוק כדמוכח כנ"ל דהא להאכילו ביה"כ מותר דל"ח דלמא אתי למיסרך ולומר שהחיינו על הכוס ולהטעימו לתינוק אסור משום דלמא אתי למסרך אבל לענין דהוי כמאכילו נבלות לא ס"ל מסברא לחלק ביניהן. כ' בהג"מ כו' נותנים לגדול כו' לאו דוקא אלא עדיף טפי שהמקדש בעצמו ישתה וכ"כ בספר א"ר:

'''ונ"ל שהמקדש יהיה בדעתו כו'''' ר"ל כיון שרמ"א כ' שם סי' רע"ג דלדעת הגאונים היה מותר למוהל לסנדק לשתות בשבת בשחרית מכוס של מילה אם ישתו כשיעור אבל נהגו ליתן לתינוק עכ"ל הרי דאין המנהג לסמוך ע"ד הגאונים וגם הרב"י שם בספרו הארוך נסתפק דאפשר שהתוס' חולקים על הגאונים ואעפ"כ עיקר כדברי הגאונים מ"מ ליתרון ועצהי"ט כ' מ"א יהי' בדעתו כו' דהא י"א שיוצא כו' דהתוס' דף קטו ע"ב כ' שבירושלמי כ' אם מקדש במקום א' ודעתו לאכול במקום אחר זה מקרי מקדש במ"ס. וכתבו התוס' אע"ג דבתלמוד דידן מוכח דל"מ תנאי צ"ל דהירושלמי מיירי מחדר לחדר שמקדש בחדר א' ע"מ לאכול בחדר אחר אבל שני חדרים בבית א' מהני תנאי אבל הש"ס מיירי מבית לבית כה"ג ל"מ תנאי אבל הר"ן כ' דלשון הירושלמי משמע דאפילו מבית לבית מהני תנאי וא"כע"כ הירושלמי חולק על תלמוד דידן וקי"ל כתלמודא דידן ע"ש עכ"פ לדעת הר"ן הירושלמי ס"ל דאפי' מבית לבית מהני תנאי אע"ג דלא קי"ל כוותיה כנ"ל מ"מ יש לעשותו סניף למה ששתה רביעי':

'''ואפ"ה יכול כו'''' דלא תימא כיון שכבר יצא והוא פטור מעתה א"כ אינו יכול להוציא ב"ב ולזה כ' דז"א דבקידוש כה"ג יכול להוציא כדלקמן סי' רע"ג:

{{עוגןמ|ב}} '''(ס"ק ב) דאכלי כו'''' כמ"ש סי' קנא וט"ז שם כ' בשם רמב"ן דאורחים מותרים לאכול בבה"כ:

{{עוגןמ|ג}} '''(ס"ק ג) יותר כו'''' וכ"מ בתענית דף כ"ד רבי גזר תעניתא ולא אתי מטרא ירד ר' אילפא להתפלל אמר משיב הרוח ונשיב זיקא אמר מוריד הגשם ואתי מטרא וא"ל רבי מאי עובדך ר"ל איזה זכות יש בידך והשיבו שדר בכפר שהם עניים גדולים ואין להם יין לקידוש והוא טורח א"ע ומביא יין לקידוש ומפקינהו לכולהו עכת"ד הגמ' משמע דלא נתן יין לכ"א אלא שהוא בקידוש שלו הוציאם ואיך אפשר להוציא כל הכפר ויהיה אצלם קידוש במ"ס ונרא' דוחק בעיני מ"א לו' דס"ל כרב דיש קידוש שלא במקום סעוד' אע"כ צ"ל שקידש להם בבה"כ וכה"ג ואע"ג שלא היה במ"ס מ"מ הועיל קצת שעכ"פ עשה קצת תיקון חכמים וקדשו על היין עכ"פ נראה שתקנה ישינה היה לקדש בבה"כ אפי' ליכא אורחים כי ודאי לא הי באותו כפר כל שבת אורחים: