שו"ת חתם סופר/ג/טו: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שלום ''' וכ"ט לתלמידי הרב המופלג הותיק מלא עתיק החרוץ ושנון מהו' יוסף נ"י:

'''על ''' דבר בחור אחד שהרגיש שיש לו ג' ביעי' דדכורא ב' בימין וא' בשמאל וכ' מעלתו דאפי' למ"ד כל יתר כנטלו שניהם דמי מ"מ לא הוי הכא פצוע דכא דבטריפות אמרי' כל העתיד לטרוף כטרוף דמי וכיון שאין הטבע יכולה לכלכל איברי' כפולים יתרים ולבסוף יתחסרו לגמרי והו"ל כאלו כבר חסרים משא"כ הכא כל שאינו חסר לפנינו לא חיישי' לי' ואע"פ שדבר שכלי הוא מ"מ אינו אמת דעכ"פ גם עתה טרם שנתחסרו האברים מ"מ חלישותא בהו שלא תוכל הטבע לתת לכל אבר כפי הצריך ואלו הי' לאדם ג' עינים לא יראה בהם ולא יביט למרחוק ולענין טריפות אין קפידא אי לאו משום דסופו להתחסר לגמרי אבל הכא אם אין כח להוליד מכח חולשת השפעת הטבע לג' ביעים א"כ אין לו אפי' אחד אך נ"ל טרם כל צריכי' אנו לדון אם הוא ביעא יתירא שיש בו כח הולדה כי אפשר שהי' דלדול בעלמ' כאשר שכיח בכמה אברים באדם שיקרה בהם מקרה כעין עיגול תחת העור ומתנועע לכאן ולכאן וכן ה"נ אין כאן ביעא כלל וזה א"א לברר אלא ע"י שיפתחו הרופאים הכיס ויתבוננו בו אם הוא ביעא או דלדול וכל שצריכי' לחתוך במכת חרב אית בי' סכנה ומחללי' עליו שבת אם כן אינו מחויב לחתוך ולהכניס עצמו לסכנה וא"כ הוי זה ספק שא"א לברר ולא מחמת חסרון ידיעה אלא ספק גמור וא"כ טרם שנדון לומר אולי נפצע מן הביעא עצמו צריכי' אנו לדון אם הוא ביעא או לא וא"כ איכא ס"ס אולי איננו ביעא ואת"ל הוא ביעא דלמא מתחלת ברייתו ולא נפצע מן הביעא אלא מתחלת ברייתו וכיון שאין אנו דנין משום שמא סופו ליפול וכמ"ש מעלתו אלא משום שעתה הוא חלוש בכח תולדה אז הו"ל סריס חמה ומותר בקהל וכל זה אנו צריכי' למ"ד שסוף שניהם ליפול כי הטבע מכלכל שניהם כאחת וסופם ליפול וע"ז כתבתי והכא אין שום אבר מהם שלם בכח הולדתו אבל להפוסקים דס"ל דסוף היותרת ליפול וישאר המקום נקוב אבל האבר העצמי ישאר א"כ ס"ל דכל כחו באבר העקרי א"כ גם הכא כשר ואין לומר שם אונס חד הוא כמ"ש בכללי ס"ס דש"ך סי' י"א וי"ב ע"כ אי קמאי דידי הוה אתי הייתי מעיין בכל האמור אבל מ"מ איני אומר למעשה רק לכבודו כתבתי שעיינתי בדבריו ותל"מ והי' זה כנפשו ונפש הד"ש כל עבדי ה' ושומרי תורתו. פ"ב יום ד' ה' דחנוכה תקצ"ח לפ"ק.