שו"ת חתם סופר/א/קסד: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שלום ''' וכ"ט להרב הותיק המופלא כבוד מו"ה יעקב בער נ"י אב"ד דק"ק טיסאבוי יע"א:

'''מ"ש ''' ע"ד מי שגידל יתום ומת והיתום רוצה לומר קדיש עבורו ולא הניחוהו האבלים לע"ד הדין עם האבלים והנה הדבר מוסכם במהרי"ק שאין ענין הקדישים תלי' במתים אלא בחיים דמשו"ה אם יש לאחד שני בנים נוטלים ב' חלקים משום דכל א' זוכה בחלק מצות כיבוד ואמנם שאין זה אלא הכרח שמזה הכריח מהרי"ק שרש ל' דין זה שהקדישים מתחלקו בין החיים ולא בין המתים אך טעמא בעי והטעם מבואר משום דהוא מטעם שותפו' בכל הריוח שנופל בשותפו' שלהם והיינו הקדישים ולא יהי' אלא שותפות במו"מ ומת א' מהם בטלה שותפתו ועוד איך זכה בחיי' בהקדישים שיפלו אחר מותו והוה דשלב"ל ואפשר שלא יבא וע"כ מעיקרא הנהיגו שיהיה השותפות בין החיים וכל א' יטול חלקו במצות כבוד שלו ודברי ע"הג סי' ס"ג שרוצה לעשות פלוגתא בזה לא נ"ל ובפרט שעמד למנין ומונה יש מפקפקי' לדעה בפ"ע אשר לא ידענו מאן נינהו:

'''וראיתי ''' בשער המלך פ"ג מה' י"ט הלכה ה' הקשה לפמ"ש הרא"ש פ' לולב וערבה גבי ערבה צריכה שיעור דראבי"ה פסק כר"ח אר"י משום דר"ח אמר משמי' דר"י חשיב תרי לגבי חד א"כ תיקשי בביצה י"א ע"א דתני' משום ר' יהושע אמרו ואפ"ה חשיב לי' יחיד ולפע"ד לק"מ דע"כ לא אמרו הרא"ש אלא התם דהוזכר שם האומרו ר"ח וחזי מאן גברא רבא אמר משמי' אבל הכא משום ר"י אמרו ולא הוזכר מאן אמרו אולי התלמידים שלא הגיעו להוראה המה וכן מוכח דאלת"ה הי' מזכיר שמם כדאמרי' סוף הוריו' מימיהם אנו שותי' ושמותיהם אין אנו מזכירי' ע"כ לא חשו להו חז"ל ומכ"ש הכא דקרי להו יש מפקפקים איך יכריעו גדולי ישראל ועוד אולי לא עמדו בשמועתן וחזרו בהם כששמעו טענת רבים והא דהלכ' כבתראי אפי' תלמיד במקום הרב היינו אם אחר ששמע דברי רבו עמד בשמועתו ולא הדר בי' אבל מסתמא אמרי' הדר בי' כשרבו הקשה עליו אדרבא כיון שהרב שמע דברי התלמיד וחלק עליו א"כ הרב בתראי הוא וגם רבו והלכה כמותו על כן דברי ע"הג תמוהים באותו הפסק:

'''ובנידון ''' שלפנינו אע"ג שהמגדל יתום יש לו מצוה רבה ומעלה עליו כאלו ילדו ובהג"ה מיי' דמייתי רמ"א ח"מ סוף סימן מ"ב מבואר דקורא לו בנו סתם ומקרא מלא דבר הכתוב סרח בת אשר והיא לא היתה בת אשר והיתה בת אשתו ולא בתו אלא שגדלה כבת כמ"ש רמב"ן בפ' פנחס מ"מ היתום אינו במ"ע לכבדו כמבואר להדי' בסוטה מ"ט ע"א וברש"י ד"ה איטפיל בי' וכו' ואפי' יהיה עלי' קצת מצות כיבוד ויהי' מחוייב להשתדל לומר קדיש עבור רבו אם לא היה לו בנים אבל אין האבלים מחויבים להניח לו מקדישים שלהם וסברא רבא דלא נשתתפו אלא שיהיה לכל השותפי' שוה בשוה דהיינו ב' חלקים עבור אביו ועבור אמו שהוא שכיח אצל כל אדם ויותן לו מן השותפו' חלק קדישים שיכול לקיים מצות כיבודם אבל לא שיהיה לשותף א' ג' חלקים או אפי' ד' וה' כגון שיש לו כמה רבני' שלמדו עמו ומי שגדלו וגם אביו ואמו ושארי שותפים אין להם אלא ב' אב ואם ואדעתא דהכי לא נשתתפו וזה נ"ל טעם מנהג שלא שמענו מעולם שנתנו האבילים קדיש לכיוצא בהנ"ל אעפ"י שהמהר"יק כ' דלא שייך בזה מנהג דלא שכיח א"כ אף אני אומר דלא שייך בזה שותפות במידי דלא שכיחי ע"כ טוב שיוסיפו לומר מזמור א' עבור הנ"ל ויאמר קדיש מה שאינו משיג גבול שארי האבילים וה' ינחם עמו וירחמם וינהלם על מבועי מים חיים הכ"ד א"נ לעבדי ה': פ"ב נגהי ליום ה' ב' אב תקפ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפ"דמ: