שו"ת חתם סופר/א/קיא: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שלום ''' וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג החריץ ושנון בנן של קדושים כש"ת מה' פנחס ליב נ"י אב"ד דק"ק קאמהרן יע"ה:

'''מיום ''' נסיעתי משם לא מצאתי מנוח לי גם כל ימי הרגל הייתי עצור בחדר המטות והיו' תחלת מעשי בחולשתי נפניתי להשיב על שאלתו אשר קראתיו על המטה ל"ע ע"כ לא ארחיב הפלפולים רק מה שנוגע למעשה הלז שאיש א' בטל חמצו וגם מכר לנכרי ולפי דבריו פירש להדי' במכירתו כל חמצו במקום שהוא מכור להנכרי והנה בח"המ באו בעלי עגלה והביאו לו חביות יי"ש אשר כבר קנה מהסוחר בכסף ובבואם אמר שאיננו שלו אלא של הגוי שקנה חמצו והביאו החביות להגוי וקבל אותו ועתה אחר המועד כאשר חזר וקנה חמצו מהגוי החליף החביות ההוא ביי"ש אחר באופן שיהיה רק חליפי חמץ שעבר עליו הפסח אלא מ"מ למחליף מיהא אסור ושקיל וטרי מעלתו בזה הרבה:

'''והנה ''' כל מה שטרח אם להאמין לו במ"ש שמכר חמצו לגוי על אופן שגם חמצו בכל מקום שהוא יהי' מכור אם נאמין לו זה תמהתי כיון שכבר החליף ואינו אסור אלא להמחליף ואין כאן מכשול לאחרים אלא לו הרי אדם נאמן על עצמו ומורים לו דע אם לא מכרת הרי חליפי חמץ אסורי' לך להנו' ממנו ויהנו אחרים אך אם מכרת מותר לך ומה איכפת לן תו וע"כ העיון בזה שלא לצורך:

'''ואמנם ''' בגוף הדבר יפה עשה זה שמכר וגם ביטל שאם אולי המכירה אינו כהוגן עפ"י דין הרי הוא מבוטל בכלל חמצו דאיכא ברשותי' ואם המכירה כהוגן הרי כבר הוא מכור בכל מקום שהוא מעתה בבוא בעל העגלה עם החביות אלו לא מכרו רק בטלו הי' צריך לומר שהוא מופקר לכל מי שירצה שכבר הפקירו אך היות שמא מכירה מעליותא ואינו יכול להפקיר מה שאינו שלו ע"כ יפה עשה ששלחו לנכרי הקונה יחזיק במעוזו או מטעם קנין או מטעם זכי' מהפקר:

'''והן ''' עתה אחר הפסח אי הי' קנין גמור פשוט שיכול הישראל לחזור ולקנות מהגוי אך מספק שמא לא היה מכירה מעליתא ונסמוך על ביטול וקיי"ל המוצא חמץ אחר הבטול אסור אחר הפסח משום איערומי קא מערים ואם שוב החליף ג"כ הי' דעת החו"י סי' מ"ו להחמיר והחזירו הגאון מה' גרשון שם בסי' מ"ח והעלה להקל דע"כ לא אסרו להמחליף אלא כשלא ביטל אבל כשביטל וליכא אלא משום חשש הערמה אי עבר והחליף מנ"ל לקנוס ולבדו' גזרות מלבנו אלו דבריו ז"ל והם נכונים וראוי' אלא שהגאון בתשו' פני יהושע חלק א"ח סימן י"ג כ' א"כ פרק קמא דחולין בסוגי' דמחליפי' אמאי לא נימא לא שבקו התירא ועבדי איסורא דודאי ביטלו חמצם קודם זמן אי' או קודם שהחמיץ אלא על כרחך אפילו הכי הי' אסור בלי החלפה יע"ש ודבריו מאוד תמוהים בכל תשובותיו שם בענין חמץ וזו א' מהם והלא עוברי עבירה פיר"שי שאם נתחמץ להם עיסה בפסח אנו יודעי' שעוברי' בב"י וכיון שכן אפי' שמענו וראינו שמבטלי' ומפקירי' אך מקיימי בביתם והרי אנו יודעי' שאם יבא כלב או נכרי לאכול החמץ ההוא שביטל הי' מבריחו ממנו שהרי אפילו חמץ שנתחמץ ולא נתבטל עובר עליו בב"י ואינו מבערו כ"ש זה שלא יניחנו לכלב ולגוי לטלו וא"כ איה בטולו של זה אנן איירי' מישראל כשר שביטל והפקיר ולא נחשד מעולם ומ"מ ליתר חשש הערמה מחמרי' ואהא נימא אם עבר והחליפו אח"כ לא נאסרו עוד החליפי' למחלי' כולי האי לא ניחוש והוא אמת ברור ונכון וכ"ש בנידן שלפנינו שאיננו אלא ס' דלמא הי' מכירה מעליותא ומה שאנו כ"י ספק במכירה מפני שיש במכירת חמץ כמה עיקולי ופשורי ומחוייב כל רב ומורה בכל שבת הגדול להורות העם איך יאמרו ואיך יעשו שטר וקנינים המועילי' כמו שאנו רגילים פה וכל בני קהלתינו מוכרים בשטר המתוקן מתחת ידינו ואפ"ה אני מזהירם ומלמדם בכל שנה וכן נכון אבל יען שאין מנהג הרבנים כך אלא דורשים בשומר שמסר לשומר או קציצה וכדומה והעם מוכרי' עפ"י דרכם ומנהגם ע"כ כתבתי בלשון ספק ויהי' איך שיהי' נ"ל פשוט להתיר דברי הכותב בחולשא וידים רפות החותם בברכה פ"ב יום א' ב' אייר תקצ"ג לפ"ק משה"ק סופר מפפ"דמ: