שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/נד: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''ילמדנו''' רבנו ראובן שדר בארץ תוגרמה והוא מאנדירנופלה יע"א שלח לאנקונה כ"כ עורות ביד שמעון שהיה מהאנוסי' שבאו מפורטוגאל כדי שימכור אותם שם וישלח לו בטורקיאה כל כך טורפיניש וקידם שהגיעו העורות ביד שמעון באנקו' שלח שמעון ביד ראובן סחורה אחרת מאנקונה לטורקיאה שימכור אותה בעדו ואחר אשר הגיעו עורות ראובן באנקונ' ונמכרו ונכתב המכר בספר סופר העיר כמשפט המקום ההוא ע"ש שמעון לא הספיק הזמן לקחת בעד החוב הנז' טורפיניס כדי לשלוח לראובן עד שקם האפיפיור שגזר על היהודים האנוסים באנקונה להומם ולאבדם בממונם וגופם ומצד הגזרה הרעה ההיא הוכרח שמעון ללכת ברומה לעמוד על נפשו כי ראה כי כלתה אליהם הרעה מאת שוטר ומושל העיר ובהיותו שם ברומה לקחו כל אשר לו מבית ומחו' ויקראו סופרי העיר לפני גבאי האפיפור ויאמר להביא את ספר זכרון המקח וממכר אשר נעשה בעיר אנקונ' ע"י האנוסים חדשים מקרוב באו ויהיו נקראים לפניו וימצא כתוב איך שמעון מכר כ"כ עורות לפ' ולקחו גם החוב ההוא ויביאו הכל אל בית אוצר האפיפיור בחזקה ויהי כי ארכו שם הימים בחמלת תהלת ה' על שמעון בא פה טורקיאה ותבע מראובן נכסיו אשר שלח בידו בהיותו באנקונה וראובן טוען שהוא מחזיק אותם בעד דמי העורו' וטוען עוד ששמעון פשע למה שלא שלח לו הטורפיניש קוד' הגזרה מיד אחר מכירת העורות ושמעון משיב שתכף אחר מכירת העורות התחיל לחפש אחר טורפיניש כמנהגם שם שלוקחים הטורפיניש בחובות אחר מכירת העורות או הסחורות השלוחות מטורקייא ובעוד שהיה משתדל לקנות הטורפיניש לא עברו עשרים יום אחר מכירת העורו' שנגזר הגזרה הרעה ההיא באופן שאין בו עון אשר חטא בדבר הזה וטען עוד ראובן שפשע עוד ש' במה שלא כתב בפנקס סופר העיר הממכר ההוא על שם ראובן ושמעון משיב שאין דרך לכתוב המקח או הממכר רק בשם העושה המשא ומתן שם כדי שיוכל הוא לגבות החובות מהקונה כדרך כל הפאטוריש אך אמנם שהוא יביא ראיה מהסרסורים ורבים מעמי הארץ איך ידעו באמת ובתמים שאותו הממכר היה מהעורות של ראובן יורנו רבינו אם חייב שמעון לפרוע לראובן דבר ואם יוכל ראובן לעכב נכסיו של שמעון בטענו' אלה אם לא:

'''תשובה''' נר' דבר פשוט ששמעון פטור וחייב ראובן להחזיר נכסי שמעון ולא מבעיא אם ש' יקרא שומר חנם אלא אפי' נניח שהוא שומר שכר שחייב בגנב' שמעון פטור שהרי אין בכל השוערים מי שיהיה חייב באונסין אלא שואל מטעם דכל ההנאה שלו אבל שאר שומרים כלם פטורי' מאונסים וא"כ אין לך אונס גדול מזה בעולם גזרת האפיפיור ופשיט' א"כ ששמעון היה פטור מכלום כיון שאירע לו אונס גדול כזה ונר' שלהיות דבר זה פשוט בעיני ראובן המחזיק בנכסי שמעון מפני זה טוען שפש' שמעון כו' כנז' ובהא ודאי היה יכול ראובן לזכות הדין אם הוא היה טוען ברי אבל ראובן זה לא היה באנקונה ולא נמצא שם לשיטעון ברי אלא שמא וא"כ שמעון נאמן בשבועתו שלא פשע בשלא בא מידר לשלוח הלבשת המעות קודם הגזרה גם מה שלא כתב שמעון הממכר בשם ראובן נראה ודאי שזה דבר שיוכל להתברר ע"פ התנאים ונודע בשערים שדברי שמעון כנים שאין כותבין בספר כי אם שם סותר העושה הקונטראטו וא"כ הוא האמת זכה שמעון בדינו וחייב ראובן להחזיר לו נכסיו ומה שהחזיק ראובן בנכסי שמעון לא הפסיד שמעון בשביל זה כיון שראובן אינו יכול לישב' ויתברר זה ממה שכתב הרי"ף ז"ל פ' האומנין על משנת תלוהו על המשכון כו' וז"ל הא דאמר שמואל האי מאן דאוזפי אלפא זוזי לחבריה ואנח ליה קתא דמגלא עלויה אבד קתא דמגלא אבד אלפא זוזי ליתא אלא אם נגנב המשכון או אבד כו' עד ואי באונס נאבד דש"ש פטור איהו נמי פטור ושקיל ליה לכוליה חוב דיליה מיניה דלוה עד גמירא ופירש הרמב"ם ז"ל פ"י מה' שכירות וז"ל המלוה את חבירו על המשכון כו' עד ואם נאנס המשכון כגון שנלק' בליסטים מזויין וכיוצא בו משאר אונסין ישבע שנאנס וישל' בעל המשכון את חובו הרי נתבאר שכל עוד שבעל המשכון יודע בודאי שהיה חייב ואינו יודע שפרע וזה שאינו יודע שפש' השומר או שלא נאנס אלא שמא הוא אצלו אז ישבע המלוה ויטול דהיינו הנפקד שהיה ש"ש על המשכון ואם היה יכול לישבע הוא הלוה שהמלוה לא נאנס אלא שאבד היה פטור ועכשיו שאינו יודע ישבע המלוה שנאנס ויטול נ"ד נמי ישבע שמעון שלא פשע אלא שנאנס ויטול ואע"ג שהשיג הראב"ד על הרמב"ם ז"ל כבר כתב הרב מ"מ ז"ל שדעת הרמב"ם ז"ל כשיטת הגאונים ז"ל וגם הרמב"ן והרשב"א ז"ל הסכימו לדעתו ושכן עיקר וכ"כ הטור ז"ל בפשיטות בח"מ סי' ע"ב וז"ל ואם הלוה תובעו שהיה שוה יותר על דמי החוב ויש עדים לזה או שהמלוה מודה אלא שטוען שנאבד באונס ותובע דמי חובו ישבע המלוה כעין תור' שאינו ברשותו ושלא שלח בו ידו ושנאבד באונס וגובה חובו מהלוה שהרי אין הלוה יודע כיצד נאבד והוה ליה כהלויתני ואיני יודע אם החזרתיו לך ע"כ הרי שהטור שהוא אחרון הסכים למ"ש הרי"ף ז"ל והנמשכים אחריו ולא חש להביא סברא מנגדת אע"פ שדרכו להביא כל הסברות אלא שכאן חשב סברת הראב"ד כסברת ב"ש במקום ב"ה שאינה משנה ועוד אני אומר שפשיטא דבנ"ד אפי' הראב"ד ז"ל יודה שחייב ראובן להחזיר נכסיו לשמעון דע"כ לא פליגי על הרמב"ם ועל רבותיו אלא במשכון שמשכנו אחר ההלואה ומשום שקנאו מטעמא דכתיב ולך תהיה צדקה אם לא קנאו צדקה מנין וכמו שאמר רבי יצחק בגמ' אבל בנ"ד שנכסי ראובן לא היו ביד שמעון בתורת משכון כלל פשיטא ופשיטא דכ"ע מודו שישבע שמעון ויטול נכסיו מראובן וברור הוא עוד אני אומר שאם יהיה אפשר להתברר שהסחורה ששלח שמעון מאנקונ' הגיע' ליד ראובן קודם שהגיעו העורות ליד שמעון אז היינו פוטרים לשמעון אפי' בפשיעה והטעם משום דהוי שמירה בבעלים דפטורים כל השומרים אפי' מפשיעה וזה שהרי איתא בבב"מ פר' האומנין שמור לי ואשמור לך ש"ש ופריך בגמ' אמאי שמירה בבעלים ומשני אמר רב פפא דאמר ליה שמור לי היום ואשמו' לך למחר הא אי לא אמר הכי ודאי הוי שמירה בבעלים ופטור מי שאבד וכן כתבו כל הפוסקים בפשיטות הרי"ף פ' הנז' הרמב"ם ז"ל הלכו' שכירות פ"י ומטעם זה כתב הרא"ש ז"ל בתשו' והביאה טור ח"מ סי' ש"ת וז"ל ששאלת אמר לחברו השאילני גלימא שלך שהיא קלה וטול אתה שלי כו' עד תשו' היינו עובדא דחד אריך וחד גוץ כו': שאלה בבעלים היא כו' עד והא עובדא השאילני ואשאילך בבת אחת הלכך הנשארת היא של בעלים הראשונים ע"כ והכא נמי ממון הנשאר ביד ראובן שהוא של שמעון צריך שיתן אותו ראובן ואין לומר דשאני התם שהיה בבת אחת שזה דבר ידוע לכל מתחיל שלא אמר כן הרא"ש אלא לאפוקי משמור לי היום ואשמור לך למחר דאז לא הוי שאלה בבעלים אבל אם מעיקרא זה שנשאר הגלימא בידו היה עושה במלאכתו ושומר טליתו של זה שאבד הטלית שלו ודאי דשמירה בבעלים מיקרי וכ"כ טור ח"מ סי' שמ"ו וז"ל השואל פרה והיה המשאיל עם השואל במלאכה בשעה שמשך הפרה פטור אפי' פשע בה כו' עד ולא שנא אם באו שאלת הבעלים עם שאלת הפרה כא' לא שנא היה הוא שאול לו או שכור לו ואח"כ השאיל לו פרתו פטור אפי' לא היה עמו בשעת שבירה ומיתה הרי א"כ נתברר מה שאמרנו שאם יתברר שהגיעה מסחורה ששלח שמעון מאנקונה ליד ראובן קודם שהגיעו העורות לאנקונה ליד שמעון א"כ נמצא שקודם שנעשה שמעון שומר לראובן היה ראובן שאול או שכור לשמעון ובשעה שהגיעו העורות ביד שמעון ונעשה שומר עליהם הרי אז היה ראובן עם שמעון במלאכתו ואם מטעם זה נמי פטור שמעון וכבר כתב הרמב"ם ז"ל סוף פ' ב' דה' שאלה ופקדון וז"ל כל שאמרנו שהיא שאלה בבעלים כך אם היה שוכר או נושא שכר הרי זה שכירות בבעלים ופטור וכל שאינה שאלה בבעלים כך אינה שכירות בבעלים וכל שהו' ספק בשאלה כך הוא ספ' בשכירו' ע"כ. וכן כתב הרב המ"מ ז"ל זה פשוט שהרי כל השומרים שוין בדין הבעלים כמו שנתבאר פרק ראשון מהלכות שכירות ע"כ אם כן זכה שמעון בדינו מטעם זה ואם א"א להתברר כבר מן הטעם הראשון זכה שמעון בדינו אחר שישבע שלא פשע יחזיר לו ראובן נכסיו לשמעון הנר' לע"ד כתבתי: