שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/קע: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שאלה''' יורנו המורה על דין ראובן תוש' עיר טיווץ שנשתמד והלך לניפוליש והלכו אחריו שיתן גט לאשתו היושבת בעיר טיווץ ונתרצה ואמר לסופר ולעדים שיכתבו ויחתמו גט לאשתו מאחד ועד מאה עד שיהיה גט כשר כדין וכשורה ועשה שליח הולכה כדין כל השלוחים שיוליך גט לאשתו וכשבא השליח בעיר טיווץ ליתן הגט ביד האשה קראו הגט ומצאו אותו פסול ונשארה האשה עגונה והמשומד לא ידענו מה היה לו ובין זה עברו כמו ד' שנים והקהלו' אשר בטיווץ בראות' אותה העגונ' והיו יראים שלא יבא שו' תקל' ח"ו הכריחו לסופר אשר בעיר טיווץ שילך בעיר נאפולי' אשר היה שם המסדר והעדים שיכתוב גט אחר אמנם השליח אשר היה ג"כ בעיר טיווץ לא רצה לילך בעיר נאפוליש בשום אופן בעבור שהיה חייב לשם חובות הרבה לתוגרמים ובעבור סיבות אחרות וכתבו הגט והביאו אותו ביד השליח והביאו ג"כ קיום ב"ד מכתב יד העדים ועכשיו יורנו המורה אם גט זה כשר להתגרש בו בעבור שלא הלך לשם השליח ומה' יהיה משכורתו שלמה:

'''אם''' הדברים כנים כמו שבאו בשאלה שהביאו הגט וקיום ב"ד עמו וגם שהמגרש עשה שליח הולכה בדין שנתן רשות לשליח לעשות שליח בזה אין צריך לעגן אשה זו רק שיעשה השליח שליח אחר בפני ב"ד וימסרנו לשליח ויאמר בפניהם בפני נכתב ובפני נחתם והשליח השני שיתן הגט לאשה אין צריך לומר רק שליח בית דין אני. ועוד אני אומר אפי' שלא יאמר השליח הראשון בפני נכתב ובפני נחתם יכול לעשות שליח אם אמת שבא הגט מקויים מב"ד כמו שבא בשאלה גם אני מודיע שאפי' אינו כתוב בשטר השליחות שנתן לו רשות לעשות שליח והשליח שליח מ"מ כיון שהוא ירא ללכת שם הוי אנוס ויכול לעשות שליח ב"ד שהשליח הראשון ירא ללכת שם לשיגיע הגט לאשה אין צריך לומר רק הרי זה גיטך ששולח ליך והרי כו' על טענת מצרנות איני רוצה להאריך כי כבר הסכימו כל חכמי שאלוניקי קדושים אשר בארץ המה שלא יועיל טענת מצרנות בבתים ובחצרות מלבד מוהר"ר מאיר ערמה זלה"ה ק"ק. עוד היום יש להם טענת מצרנות אבל שאר הקהלות לא נהגו כן וכן אני הדיוט אני דן כאשר בא לפני תובע מצד מצרנות וכ"ש כפי מה שאומר המוכר שנמלך עם התובע תחלה או שאומר אין לי מעות אלא סחורות בגדים או כיוצא בזה ודחה אותו ואמר זיל זבין ולא בעי קנין אע"ג דכשנמלך הלוקח בעי קנין המוכר לא בעי קנין ואע"ג דאיכא מ"ד איפכא שלמוכר לא מהני קנין נראה דהוי סברת יחיד ואין לחוש אליה כ"ש שגם זה אינו צריך עם הטעם הנז'. ועל ענין המעות שלא קבל הכל כו' נראה בעיני כי אין בזה טענה למוכר כי כבר הודה בפני עדים שקבל והודאת בעל דין כמאה עדים דמי ואין כאן אלא הלואה וא"כ מה שאמר אח"כ אם לא יתן לזמן פלוני כו' דברים בטלים שם דכשאנו אומרים כי כל זמן שעסוקים באותו ענין יכולים לחזור היינו כשנגמר המקח בקנין לבד אבל בנ"ד דמעות קונות וכבר הודה הוא בעצמו שקבל המעות הרי קנין אחד קנין שני הסודר וכ"ש דלע"ד אפילו לא היה כאן אלא קנין סודר לבד כבר נגמר המק' דמאחר שנפרדו איש מרעהו כבר נפסק הענין אחר שהלך אחד שש פשיעות או שבעה וא"כ מה שכתב השואל אעפ"י שלא נתן כל המעות אין בזה הפסד ללוקח כיון שקנה בקנין סודר והודה המוכר שקבל כו' כלל הדברים אני אומר שהדבר פשוט שלא הפסיד הלוקח הראשון קניתו לא מטעם דינא דבר מצרא ולא מטעם עייל ונפיק אזוזי ולא מטעם מה שאמר אם לא יתן כו' שכל זה אינו נוגע למקח אח' שהודה שכבר קבל כל המעות כנ"ל ולכן איני מאריך לראות אם היה התנאי עשוי כהלכתו או לא כי לי הדבר פשוט אפילו היה התנאי באותה שעה היותר שלם שאיפשר הכל בט' ומטעם זה אין שום גריעת למקח אך לא היה דבר עומד בפנינו אלא השטר שאפי' דק"ל שמעות אינם גומרים המקח עד דאיכא שטר. והיה אפשר לומר דהיינו בשטר קנייה שדי מכור לך כו' אבל שטרות שלנו שאינם שטרי קני' אלא לראיה היה אפשר לומר שאין דינם הכי וכמו שנראה מדברי הריב"ה ח"מ סי' קצ"א אבל בשאר קרקע לא קנה בשטר עד שיתן הדמים וגם יכתוב לו בשטר במקום שנוהגים לכתוב שטרות והשטרות שכותבים עתה אינם אלא לראיה ואין הקרקע נקנה על ידם ע"כ משמע דשטרות לא מעלין ולא מורידין לענין קנין וא"כ הי' אפשר לומר דמה שאמר עד שיכתוב היינו לדידהו דהוו רגילין לכתוב קנין אבל לדידן דלא כתבינן אלא שטרי ראיה כיון שנגמר הקנין בדבר אחד אין צורך לענין הקני' אבל אחר שרבו הפוסקים דגם שטרי דידן הוו שטרי קנין חזר הדין למקומו שאין הלוקח קונה עד שיכתוב לו המוכר שטר דלא סמכא דעתיה דלוקח עד שיכתוב לו שטר. איברא כי דעתי היה דכיון דכל קנין לכתיבה עומד הוה ליה כאלו יש ביד הלוקח שטר ואלימא לקנות שיש כסף קנין אחד וקנין סודר קנין היה די דמאי דאמרי' אבל במקום שכותבין שטר אין קונה בכסף היינו ואין קונה בכסף לבדו אבל כיון דאיכא קנין עם הכסף אין צריך יותר.

'''אבל''' מצאתי בכתבי הר"י בעל תרומת הדשן ז"ל בסי' צ"ז ושתמהת מנין לי ראיה שאין הקנין מועיל משום דלכתיבה עומד עיין כתובות ריש פרק אעפ"י בדבור מתנה ש"מ שכתב בו קנין בדברי הרצב"א ע"פ דברי רשב"ם ימצא לך ממש כסברא דידי דאמרינן שאין דעתו שיגמור הקנין אלא בכתיבת השטר ומסירתו ע"ש ואני כתבתי פסק של מעשה שהיה בזמן החכם השלם הר"א טאיטצק ז"ל בטיריא שהוא רצה להורות שאפי' חזקה לא היה אם לא היה שטר וחלקתי עליו ושם אגב גררא כתבתי והורתי דכסף וקנין דהוו תרי קנינין כנז' מהני בלא שטר ואע"פ שאז לא ראיתי תשובה מהר"י בת"ה אמרתי דאיפשר דלמאן דסבירא ליה שהמוכר יכול למחות ביד הסופר שלא אמרינן שיועיל הקנין אבל למאן דסבירא ליה שעל כרחו של מוכר יכתוב השטר ואינו יכול לחזור בשטר ולדעתי שהן דעת רוב הפוסקים ודאי מהני קנין בלא שטר וא"כ לא קשה מידי ואיפשר כי הר"י בת"ה ס"ל כמאן דאמר שיכו' ואחר כל בקצר' אני אומר שודאי אם לא נכתב השטר ולא בא לידו היה מקום קצת לספק בקניית הלוקח אבל עתה שאומר שנכתב הלוקח שיש לו עדים שקבל אני אומר שזכה הלוקח בדינו וקניית קנין מן הטעם שכתבתי שיש כאן ג' קניות א' הכסף כו'. וכבר כתבתי דהודאת בעל דין כמאה עדים ויש קנין סודר קנין שני ויש קנין שלישי השטר דאליבא דכ"ע אין כאן שום גמגום וכבר כתבתי כי אין מצרנות ואין כאן טענת עייל ונפיק אזוזי כי לא היה כאן הלואה ועוד היתי יכול להאריך אלא שנראה לי די והותר במה שכתבתי: