שו"ת מהרשד"ם/אבן העזר/נג: הבדלים בין גרסאות בדף

 

'''שאלה''' מעשה שהיה כך היה שרבי יום טוב אישקאליו נסע מפה שאלו' יום ח' לחדש אדר משנת הש"ג לילך לעיר לארסי ונסע מפה שאלוניקי והלך בנחיצה להשיג השיירא ושוב לא חזר לביתו גם השיירא מיהודים שנסעו שעה או שתים קודם ממנו והי' נודע להם שהיה לו לבא ולהשיגם בלילה עת חנייתם לא ראוהו וזה ג' שני' אשתו בכבלי עוני העגון נאסרו והנ' יום עשירי לחדש שבט משנת הש"ז נתקבל עדות זה בב"ד כי בא יהודי אחד והעיד איך יש כמו ג' שנים פחות חדש אחד שהלך למכור טרפה לכפר הערפיש ולן בבית תוגר א' בכפר הנז' וחצות הליל' קם לשוב לעי' ואמר לו התוגר אנה תלך ואמר לו לעיר והתוגר אמר לו איני מניח אותך להלוך הלא ידעת איך הרגו שם בהינדיק היהודי יום טוב וחמשה תורגמם היינו באים מחתוך עצים ומצאנו אותו מושלך בהינדיק וקברנו אותו אצל בי' הקברות שלנו ואמר המעיד ששאל מהתוגר הנז' מה היו מלבושיו של יום טוב זה ושאמר לו התוגר היה לו אין פ' יריגי אי און קפלמה אישקורו קון אלגודון והוא סארי שהיה מוכר ברחוב העיר נקרא בלשונם גרשי כנודע סכינים משי וחגורות כל זה חמר היהודי הנז' ששמע מפי התוגר ושאלו ממני להגיד דעתי והאמת כי אבי הבחורה העגונה הזאת אשר היא עתה כבת כ"ה שנה על הרוב היה דר בשכונתי בימים שעברו ומאז ידעתי לבחורה הזאת היותה מבנות ישראל הכשרות והצנועות שבדור ונפשי עגמה בה מאוד ולכן נתתי את לבי לחפש בזכותה כפי השגת ידי על פי העדות הנז' ועם היות ידעתי איני כדאי לכך אמרתי אולי אם נפתח הדבר בקטנים כמוני היום תסתיים בגדולים האצילים חכמי העיר רבותי:

'''הלכה''' רווחת בישראל שמשיאין אשה על פי עדות אשה ועל פי עבד ועל פי גוי מל"ת ואפילו גוי מסיח לפי תומו מפי גוי מסיח לפי תומו ואפי' דאיכא למימר מאן לימא לן דגוי הא' מל"ת הוה אפ"ה משיאין אשה ע"פ עדות כזה כמו שהוכחו מהרר"י בעת"ה ז"ל בתשובה רל"ט ומהררי"ק בשרש קכ"ב ואחר דבריהם מי ישנה וא"כ כ"ש ישראל המעיד מפי גוי כזה וזה ברור ואין לומר שהרי כתב הרמב"ם ז"ל בס"פ אחרון מה' גירושין וז"ל ישראל שאמר מת איש יהודי עמנו במקום פ' עד אין אומרים באומד הדעת פ' הוא עד שיעיד העד שהוא פ' ויכיר שמו ושם עירו וכן הביא המ"מ בתוספתא בדברי הר' ז"ל וא"כ יאמר האומר שאין כאן עדות בנ"ד אחר שלא אמר התוגר יום טוב מעיר פ' גם לא הזכיר פ' בן פ' נר' דמשום האלא ארייא שהרי ברור הוא מתוך העדות שעל י"ט משאלוניקי אמר מב' טעמים הא' שכיון שהמעיד הזה מעיר שאלוני' ומנהגו היה לילך בכפר ההוא כפי מ"ש המעיד בעצמו והתוגר אמר איך הרגו בהינדיק היהודי י"ט בלי ספק עליו דיום טוב משאלוניקי אמר דאל"כ לא הל"ל אלא איך הרגו בהינדיק יהודי שמו י"ט ולא בה"א הידיעה אלא שבהיות הי"ט הנז' משאלוניקי אמר היהודי י"ט הידוע אליו. עוד טעם אחר ועיקר והוא שאומר המעיד שכשקם לשוב לעיר א"ל התוגר אנה הולך והוא השיב לעיר ובודאי שבכאן אין ס' שעל עיר שאלוניקי אמר אלא שכן דרך בני אדם העומדים בכפרים הסמוכים לעיר א' כשאומרים זל"ז אינם אומרים אלא לעיר סתם ואינם צריכים לפרש לעיר פ' ובפרט כשהכפר מן הסמוכים לה כזה וא"כ כשחזר המעיד ושאל מהתוגר מה היו מלבושין וא"ל התוגר כו"כ כנז' עד שהיה מוכר ברחוב העיר כו' ב"ס על העיר שאמר המעיד היה כונתו ואין צורך לע"ד להאריך בזה כי ברור הוא ואין לומר שא"ה אינו מועיל זה אחר שלא נתברר למעיד זה אלא ע"י שאלה ואנן מל"ת בעינן לא ע"י שאלה שהרי כתב הרי"ף ספ"ב דיבמו' על ההיא דפונדקי' שמעינן מיהא דהיכ' דהתחיל ומל"ת אע"ג דמהדרינן ומגלינן למלתא מיניה שפיר לא נפיק ליה מתורת מל"ת אלא נאמן ומשיאין ע"פ ולזה הסכימו כל הבאים אחריו כמ"ש מהררי"ק ז"ל בשרש הנז' א"כ בנ"ד אחר שהתחיל התוגר מל"ת ואחר ששאל מן התוגר מה ששאל נתגלה הדבר שעל י"ט משאלוניקי אמר גם דקדוק יותר שהיה מוכר כו' גם ליותר סיוע זכר קצת סימניו מלבושיו נר' בלי ספק שאין לפקפק שעל י"ט אמר הואיל ולא יש י"ט מוכר ברחוב העיר שיחסר אלא זה וכונתי בזה לומ' שאפי' הוחזקו שני י"ט ואפי' שניהם מוכרים כו' אם ידוע שהא' קיי' משיאין אשתו של זה האחר כמ"ש המ"מ ופשוט הוא ואם כי יש להאריך בדברים אלו ראיתי לקצר כי מה אוסיף לטרוח מה שכבר כתוב בספרי הפוסקי' קמאי ובתראי אמנם מה שיש מקום עיון קצת בנ"ד הוא דאמרינן בגיטין פ' כל הגט תניא שמע מב"ד שהיו אומרים איש פ' מת כו' והביאה הרי"ף בה' וכתב מסקנת הגמ' וז"ל ואע"ג דקי"ל דכל מל"ת הימוניה מהימן ה"מ במלתא דלא שייך בה אבל במלתא דשייך בה עבדי לאחזוקי שקרייהו וכן ביבמות פ' בתרא ההוא גוי דאמר לבר ישראל קטול אספסתא כו' ואי לא קטילנא לך כפלנייא בר ישראל כו' ופשיט רבא דלאו כלום דלאיים ליהודי אמר הכי א"כ בנ"ד נמי איכא למי' דהאי תוגר דאמ"ל למעיד הזה איני מניחך שתלך כו' הכל כנז' הוי מלתא דשייך ביה כי שמא מיראתו שלא יהרגוהו לזה המעיד אם ילך באישון לילה ואפלה יבוקש ממנו כפי דינא דמלכותא שכשנודע שאדם לן בבית ואח"כ יצא משם אם לא ימצא או אם ימצא הרוג מבקשים מהבעל הבית אשר יצא משם עד שיביא ראיה ויפטר ולכן רצה להפחידו כדי שלא ילך משם עד אור הבוקר ולכן בדה מלבו אלו הדברים ולימא שקורי משקר ואעפ"כ נר' שיש להביא ראיה קצת לנ"ד מתשו' הרמב"ם ז"ל וז"ל ר' היה נושא ונותן בחוף ויצא לישא וליתן כמנהגו בכפרים של עכו ובא אצל יהודי א' והפקיד כליו אצלו כו' עד המתין ג' ימים ולא בא כו' עד לימים עברו יהודים אחרים מבני עירו דרך שם אמרה להם גויה אחת לאן אתם הולכים אמרה לה לכפר פ' אמרה להם אל תזוזו מכאן לכו חזרו לבתיכם שמא יארע לכם מה שאירע ליהודי א' שאלוה מה אירע לו אמרה להם הוא היה מודעתנו כשהיה בעכו תשובה זאת האשה מותרת לנש' וכל אלו הדברים חוזרים לעיקר א' והוא שאין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש וחוקר בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין דעת ח' נוחה הימנו. ועם קולות אחרות שיש במעשה תשו' זו עוד יש ג"כ שהיה לנו לחוש דשמא למונעם מדרכם אמרה כן או לסבה מה לתועלתה ומוכח כן קצת דאל"כ מה לה ולצרה להזהירם מזה וכי דרך הגוים הארורים לחמול ולדאוג על היהודים ובפרט כשאינו מכירם כאלו ואפ"ה לא חשש הרב ואמר שהיא מותרת ושאין לדקדק א"כ בנ"ד נמי אין לנו לחוש שמא מיראתו בדה מלבו ושקורי משקר אלא שעדיין יש לבע"ד מקום לחלוק ולומר דלא דמי דבשלמא התם דלא בריר לן טעמא מאי אמרה הכי לי' לן למיחש דילמא שקורי משקר ולבקש ולומר שמא להכי כוונה אמנם בנ"ד דאית לן טעם ברור בו נוכל לתלות דברי התוגר גם שיש קצ' הוכח' יותר שאמר איני מניח שנר' שהיה דבר הנוגע אליו מאן לימא לן דאמרינן ביה דהוי מל"ת אלא שעם כ"ז נר' להבי' ראיה דלית לן למיחש להכי וזה עם היסוד המוסד לנו שאין להלך בעיגונא דאיתתא להחמיר אלא להקל כנז' בתשו' הנז' ג"כ כתב הרא"ש בתשובותיו שראוי לכל מורה לחזור על כל הצדדין להתיר בזאת ההצעה ועם מ"ש מהר"ם בתשו' המתחלת חזרנו כו' נלמוד זכות לאשה זו לע"ד והא לך לשון מהר"ם ז"ל וליכא למיפסליה משו' דאיכא למי' דמשקר והאי דקאמר הוא הרגו דלמא למירמ' אימת' כו' כדאשכחנא בההוא גוי דקאמר לישראל שקול אספסתא כו' לא דמי דהתם שאני דמוכח מלתא מתוך דבריו דלמיר' אימת' הוא דקא עביד דא"ל לישראל שקול כו' אבל הכא דלא מוכחא מלתא מתוך דבריו לא מקמי הכי ולא לבתר הכי דלמיר' אימתא קא עביד לא תלינן להחמי' עד א"ו לא חיישינן למידי במל"ת היכא דלא מוכח מתוך דבריו דמשקר עוד כתב דלא תלינן להחמיר אלא במלתא דמוכחא טובא וכתב ראיה לזה ואמר עוד מסתמא בחנם לא נקט בגמ' ההוא גוי דאמר לישראל שקול אספסת' עד ואי לא קטילנ' לך דלא הו"ל למינקט אלא ההוא גוי דאמר לישראל קטלתי לפ' אלא ש"מ דוקא בכה"ג לא מהימן דמוכח מלתא כפי' הרי מכל זה משמ' בהדיא שאפי' היכא דאיכ' קצת הוכחה דלאיים קא מכוין כמו כאשר אמר הרגתי לפ' דמסתמ' לא עביד איניש למי' הכי אלא כדי להטיל אימה ואפ"ה קא' דלישנ' דגמ' דוק' קאי ולא אמרינן מעשה שהיה כו' א"כ זכינו לדין שאף אני או' דלא אמרינן בגמ' דלמיר' אימת' אמר הכי אלא היכ' דמוכח טוב' כההיא דאמר שקול אספסת' בשבת' דלמה ליה למי' בשבת' אלא דהתם מוכח טוב' דידע ההוא גוי דישראל לא הוה מחלל שבת' באיום כל דהו ולכך הוצרך לומר לו שהיה הורג לו כמו לפ' כדי לאיימו אולי ישמע אליו אמנם בנ"ד שהיה הישראל יחידי בבית הגוי ובדבור כל דהו שהיה או' לו היה שומע אליו ובפרט שלא לתועלת התוגר היה דורש לבד אלא לתועלת היהודי גם יש טעם אח' שרחוק לו שמי ראה מוצי' דבה שהיה איפ' להגיע אליו נזק יותר גדול במ"ש לו כי עתה היה לו לירא שמא יגלה היהודי הענין והיו יכולים להעליל עליו או על אנשי הכפר כלו אעפ"י שהאמת שהיה יכול להכחיש ליהודי מ"מ מי היה מכניסו לתוגר זה ללא צורך כי דבר ידוע שכל אלו הדברים הם סכנה בו כ"כ ועוד שהיה יכול לאיימו בשיאמר לו שיש הורגים בדרך ואולי יהרגוהו ועוד שנר' בברור דאיהו מל"ת והאמת ממה שעבר דאם היה בודה מלבו הענין מה לו לו' מספר האנשים אשר מצאוהו ושהיו באים מחתוך עצים שקברוהו אצל קבריהם רחוק הוא מאד שכל זה רצה לבדות מלבו אלא שנר' בודאי שלא היתה כונתו רק לתועלת הישראל כההיא דהרמב"ם הנ"ל ולפי תומו ספר לו כל הדברים כמו שעברו וא"כ הוא נר' שאשה זו מותרת אמנם כבר אמרתי שידיעתי איני כדאי וראוי לכך לסמוך על סברתי ח"ו אלא שאני מגלה דעתי לפני מ"ו חכמי העיר ואם יסכימו להתירה הנני כצניף המצטרף לי' מסכים עמהם ואם לאו דעתי בטלה עד כה דברי הצעיר בדת ובינה: הרשום בכתב אמת ויציב אמת ואמונה. והמורה לצדק' להציב גבול אלמנה. ולהצילה מכבל עגונה. ישא ברכה מאת ה' אל עליון כונן שמים בתבונה: וכ"נ לע"ד אני הטרוד ומקוה רחמי האל העבד הצעיר שמואל בכה"ר משה הלוי זלה"ה:

'''דברי''' החכם הפוסק יצ"ו נכוחים וישרים. והנני מסכי' להוראתו שהאשה הזאת מותרת להנשא אחרי החקירה שצריך לחקור בזה אם היה י"ט אחר מוכר ברחוב העיר. ואם ימצא שהיו מוכרים שם כמה אנשי' ששמם י"ט ולא היה אחר סארי זולת זה או אפי' היו כלם סארי ולא היה אחר מוכר סכינים משי וחגורת אלא הוא בלבד הנה היא מותרת בלי שום פקפוק אכן אם אין דרך לחקור בזה האופן נצטרך לחקירה אחרת יותר קשה מזו מפני שהוכחה שיש לנו מדברי התוגר איננה על היות אותו י"ט מעיר שאלוניקי אלא על היותו מצוי שם כי זה בלבד יתחייב משתי הוכחות שהזכיר הח' יצ"ו וממה שאמר ג"כ שהיה מוכר ברחוב העיר דמשמע דעל עיר שאלוקי' קא' שאין הכרח מכל אלו הג' הוכחו' על היותו דר בשאלונקי' אלא על היותו ידוע לתוגר וליהודי והיותו רגיל למכור שם הדברים הנז' לא זולת זה ולכן אחר שנחקור אם נעדר י"ט אחר מיושבי שאלו' לא יספיק לנו בכך אלא צריך לחקור עוד אם נעדר איזה י"ט מהרגילים למכור שם ואפי' אינו מאנשי העיר וחקירה זו קשה מהראשונה. נאום הקטן אברהם ירושלמי: