מנחת חינוך/רטו: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שלא לאכול נותר כו'.''' מפני שהם ב' שמות היינו לענין טומאת ידים אבל לענין אכילה מצטרפין וע' רש"י מעילה פי' אם אכל [רוב] חלב ופיגול ומועט נותר והתרו בו משום פיגול חייב ואם אכל רוב נותר ומועט פיגול והתרו בו משום נותר חייב ואם אכל ח"ז מפיגול וח"ז מנותר חייב בין התרו בו משום פיגול או משום נותר ונראה מד' רש"י אם אכל רוב פיגול והתרו בו משום נותר אף דהתרו בו משום לאו הלז ושניהם מש"א מכל מקום א"ח כמו בשבת שהבאתי לעיל אף דהוא לאו א' ל"ת כל מלאכה מכל מקום אם התרו בו משום מלאכה אחרת פטור דסבר דמלעיג עליו ה"נ. אבל אם לא התרו בו משם אחר רק הלאו בסתם נ"ל דהוי התראה כיון דשניהם בלאו א' ע' מ"ש לעיל. ודע דאף שפיגול ונותר הם מלאו א' מכל מקום אם אכל כזית פיגול וכזית נותר בהעלם א' חייב שני חטאות עי' בכריתות כיון דלענין כרת חלוקין הן כר"ל בסנהדרין ובכריתות דחלוקה דמיתה שמה חלוקה אבל לר"י דדוקא חלוקה דלאו שמה חלוקה א"ח אלא חטאת א' והרבה פוסקים כר"ל. ובמ"ל פח"י מהלכות מעה"ק הרגיש בזה ע"ש וער"מ ה' שגגות דפיגול ונותר חייב ב' חטאות. ואימתי חייב משום נותר קדשי קדשים שנאכלים ליום ולילה חייב עליהם משעלה עה"ש של יום שני וקדשי' קלים הנאכלים לשני ימים ולילה א' חייב עליהם מתחלת ליל שלישית אף שאין נשרף אלא ביום השלישי מכל מקום חייבים משום נותר תיכף בלילה ע' ש"ס ור"ם פח"י מפסהמ"ק. ועיין לעיל גבי פיגול כ' דאפשר דלוקין מלאו דלא תאכל כל תועבה וער"מ פח"י מפסהמ"ק אם כן אפשר כאן נמי אך אפשר באין בו מעשה ל"ש תועבה וכתבתי בח"ז כ"פ:

'''אכל מן העור כו'.''' עיין ר"מ פח"י מפסהמ"ק מבואר מן הקרני' ומ"ש כאן מן החוטם ט"ס וצ"ל מן החרטום וגם שם לשון מן התבלין וע"ש דכל דבר שיש לו מתירין א"ח משום נותר עד שיקרבו מתיריו כהלכתו והמתירין עצמן חייבים עליהם משום נותר חוץ מן הדם ומ"ש הרהמ"ח אבל הקטורת כו' עיין ר"מ וראב"ד וכ"מ שם ולעיל במצות פיגול ואין כאן מקומו להאריך: