שו"ת רדב"ז/א'תרפד: הבדלים בין גרסאות בדף

{{הועלה אוטומטית}}

'''{{ממ|תסד}} קשיא ''' עליה דהרמב"ם ז"ל. דגרסינן בפ' האומר איתמר בעל אומר לפקדון ושליש אומר לגירושין רב הונא אמר בעל מהימן ור' חסדא אמר שליש מהימן. ומותבינן עלה דר"ח מדתנן האשה שאמרה התקבל לי גיטי צריכה שתי כתי עדים שנים שיאמרו בפנינו אמרה ושנים שיאמרו בפנינו קבל וקרע ואמאי ולהימניה לשליש ומתרצא מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה. ופי' רש"י ז"ל מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה בפנינו להראותו לנו דנהימניה הא קרעו ואע"פ שהקרעים בידו אין שליש נאמן אלא א"כ השלישות בידו דמגו דאי הוה בעי הוה עביד ביה מאי דקאמר נאמן נמי על אמירתו אבל זה שקרעו אין בידו למוסרו בידו ע"כ. וכ"כ הר"ן ז"ל וז"ל התוס' ומשני [מי] נפיק גיטא מתותי ידיה דהנך קרעים שבידו שמא מצאן באשפה דדוקא היכא שהגט שלם בידו דהמניה הבעל ומסרו לו נאמן וכן כתב הרא"ה ז"ל בתוספ' ע"כ. וז"ל הריטב"א ז"ל ומפרקינן מי קא נפיק גיטא מתותי ידיה דלהימניה והלא נקרע והלך לו לאיבוד ואפי' היכא דנקיט לים בידיה נמי כיון דקרוע הוא לא מהימן דכי אמרינן שליש מהימן היכא דיכול למימסריה בשלישית לבעל הדבר אבל הכא {{ממ|אי נימא}} [א"נ] מסר לה לאשה כשהוא קרוע מאי מהני ע"כ. ואי איתיה שיכול לגרש בגט קרוע בעידי מסירה הרי יכול השליש לעשות שלישותו שימסרנה לה בעידי מסירה ויועיל. ולדעת הרב ז"ל צריך לדחוק דהכי פריך תלמודא מי קא נפיק גיטא וכו' הלא הלך לאיבוד ואינו יוצא מתחת ידו כלל. ומ"מ למדנו שרש"י ז"ל והתוס' והריטב"א והר"ן ז"ל כולם חולקים בדינו של הרב ז"ל וכן נראה סברת הריא"ף ז"ל שלא כתב התוספתא וכן אני אומר בכל פוסק שלא כתב הדין הזה סתם סברתו לפסול לגרש בגט קרוע שמי שמכשיר חדוש גדול הוא ופשטא דתוספתא הכי משמע נמי לפסול וגם המ"מ כתב שאין דברי הרשב"א ז"ל מוכרחים ולא כתב שאינן מחוורין: